הפנייה הזאת נועדה לקהילת אמנות. מטעמים אישיים שמבוססים בעיקר על חוסר חשק בחרתי לפרסם אותה בעמוד הפרטי שלי:

היצירה היא צורך. לא תחביב ולא בחירה.

הצורך ליצור הוא כמו סריטה בעור מבפנים. מין משקולת ברזל שגודלת ועד שזה לא יוצא החוצה, אתה נחנק.

ההחלטה להתפרנס מהיצירה היא בחירה.

בעולם החומרי שיצרנו  החלום של כולם הוא להתפרנס מהתחביב/ אובססיה/ צורך פנימי.

אז נכון שאמנים בד"כ לא יוכלו להתרכז בקריירה מפוארת ולהפוך את האמנות לתחביב, נכון שהתרבות בארץ מגעילה, נכון שאמנות לא מקבלת את הכבוד המגיע לה, אבל אמן יבבן ומקטר לא עושה טוב לאמנות שלו.

אני לא מדברת על אמן כועס, על המתריע בשער, על נביא הזעם, על אמן שמוצא את עצמו מצייר בהזמנה ומציג לצד כוכבי ערוץ הילדים ויוצא לו  עשן מהאוזניים.

אני מדברת על "תרבות המגיע לי" שאליה אני לא מתחברת טוב : אני יוצר, אני יצרן, שלמו לי, ממנו אותי, תלו אותי, תנו לי שרות חינם, מגיע לי.

למען הסר ספק:

אני מכירה הרבה אמנים נפלאים, שמודעים למציאות, מבינים אותה ואוכלים ולועסים אותה בכבוד רב מאוד. לכל השאר הגיע זמן להתבגר ולהציץ למציאות בפרצוף.