| ברגע האחרון הציל מכריתה שופט בית משפט באמסטרדם, את עץ הערמונים של אנה פרנק, העץ עליו כתבה ביומנה. אותו עץ בו הביטה ברגעים נדירים של שפיות בתוך הטירוף שהשתולל סביבה. ב 13 במאי 1944 כתבה אנה ביומן שלה: "עץ הערמונים שלנו במלא פריחתו. הוא מכוסה עלים והוא אפילו יפה יותר מאשר בשנה שעברה". הציטוט הזה ועוד אחרים, מופיע באתר האינטרנט שהקים מוזיאון אנה פרנק. בהודעה לעיתונות מתאריך אחד בנובמבר 2004 נמסר כי העץ חולה וכי פטרייה אגרסיבית עלולה לחסלו. הוא הגיע לגיל המכובד של מאה וחמישים שנים. הוא גם ראה את כל מה שאפשר לראות בתקופת חיים שלמה שכזו. ראה אהבה, ראה ילדות, שמחה וצחוק. העץ הזה גם ראה מוות ומלחמות, שנאה הרס וחורבן. הוא שמע סיפורים חלומות ותקוות. הוא גם ראה את אותן התקוות מתנפצות באכזריות, בהינף יד, במכת קת רובה, ברגל גסה של חייל נאצי. כמה עץ אחד יכול להכיל. כמה שנאה יכולה להיות בעולם. במאי 2005 עוד הייתה איזו שהיא אופטימיות לפיה ניתן להציל את העץ. חלקו העליון הוסר בניסיון לייצבו. אולם זה לא עזר ועיריית אמסטרדם שחששה שהעץ ייפול על הבית בשל מצבו ויהרוס גם אותו, פרסמה הודעה לפיה העץ ייכרת במארס השנה. רבים בהולנד ובמקומות אחרים נטלו חלק במאבק למען העץ. הם קראו להצילו והטילו ספק כי מצבו של העץ עד כדי כך גרוע. בספטמבר השנה נערכו בדיקות לעץ והתברר, כי מצבו של העץ גרוע מאוד. בדיקות שנערכו גילו כי גזע העץ נגוע בלפחות שבעים אחוזים. העץ עומד בחצר המוגנת בחומה, מאחורי הבית שבו הסתתרה אנה פרנק עד 1944. באוגוסט באותה שנה, מישהו הלשין עליהם והיא נעצרה. שנתיים הסתתרה אנה פרנק במחבוא שבעליית הגג מוסתרת על ידי ארון. אנה פרנק ואחותה מרגוט, מתו מטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן בחודש מארס 1945, מספר חודשים לפני שחרורו.בינתיים העץ נשאר, תודות לגל מחאה ציבורי נרחב והחלטה של שופט שפוי אחד. לא ברור עד מתי יהיה אפשר להגן על העץ. מה שיישאר אחריו הוא הזיכרון שעליו יש לשמור מכל משמר כדי שגם הוא לא יעקר בבוא היום. http://www.annefrank.org/splashpage.asp |