הוא נראה בריא מאד, מחייך תמיד וארוז היטב בחליפה שיכולה להכיל שני שרי תחבורה. הוא אסרטיבי, בטוח בעצמו גם כשהוא עוסק בשטויות: מדבר ברצינות תהומית על כוונתו למחוק את הכיתוב הערבי בשלטי הדרכים. זה בדיוק מה שחסר במדינה שמלאה בכבישים אדומים, כבישים המועדים לאסונות, שבהם נהרגים הנוסעים מדי יום כמו זבובים.

הוא הצליח להביא את הרכבת למצב שסכנת נפשות לנסוע בה. המנהלים שלה בעלי כישורים שלא יצליחו לנהל גם חנות מכולת. יש שם יותר מנהלים מאשר עובדים, אך שר התחבורה עומד על כך שאין זה מאחריותו. מי ממנה שם את המנהלים המתחלפים כמו גרביים? לא הוא, שר התחבורה? אך כשתאונות הרכבות הגדישו את הסאה גם ביחס לישראל, שכל מה ששיך לציבור מנוהל בצורה שלומיאלית, הוא קבע תאריך שבו הוא יסגור את הרכבת אם התאונות בה לא תפסקנה. ומי יפסיק אותן אם לא הוא? טוב, הישראלי המצוי רגיל לשמוע פרכות מהפוליטיקאים שלו מדי יום - הן נכנסות לאוזנו האחת ומיד יוצאות מהאוזן השנייה. כי כרגע הוא עסוק במחירי הקוטג'. אין לו זמן למחשבה על תאונות הפגע וברח שמתרבות בטור גאומטרי. 

והמצב הזה של חוסר ניהול משק התחבורה בישראל נמשך מזה שנתיים וקצת יותר, מאז שישראל כץ מכביד במשקלו על הכורסה המיועדת לשר התחבורה בלשכת שר התחבורה. ומסתבר מזה יומיים, שמצב זה של פסיביות בה מכהן שר התחבורה ישראל כץ הוא הרבה יותר טוב מהמצב שבו הוא מחליט לעשות מעשה. הוא עמל חודשים אחדים עם עוזריו כדי לייצר "רפורמה" בתחבורה הציבורית בגוש "דן" כפיילוט מוביל לשיפור התחבורה הציבורית בכל הארץ. והיום בבוקר, אחרי טרטורים אינסופיים של פרסומת אחת בטלוויזיה, שבה נראה דב נבון החביב נוסע עם כמה עמיתים, דובים אמתיים באוטובוס של חברת "דן", הרפורמה יצאה לדרך. והתוצאה? נו באמת, מה ציפיתם מישראל כץ? בוקה ומבולקה, ברדק טוטלי בלשון העם. אלפים רבים לא מצליחים להגיע לעבודה. האוטובוסים נוסעים ריקים והנוסעים תקועים בתחנות שבהן הם רגילים לנסוע לעבודה מדי בוקר. והטלפון לברורים - איש לא הצליח לקבל ממנו מענה. זו פרודיה על התחבורה הציבורית. לזה מסוגל ישראל כץ החייכן. ובדבר אחד הוא מצליח היטב: להמחיש לכולנו מהן דרכי העבודה והניהול של ממשלת ביבי ולאיזה כאוס ניהולי, ואבוי, גם מדיני היא מובילה את כולנו.

שכחתי להזכיר שבתחילת כהונתו הוא הבטיח רכבת לאילת. טוב, אין לרשום זאת לחובתו כי כל שר תחבור, מזה כמה עשרות שנים מבטיח רכבת לאילת.