הדברים שמאחורי השמש
פוסטים פופולאריים
-
להחזיר אותם הביתה. עכשיו
6/4/07 | 973 צפיות
-
בוא שוב ננגן הלילה, שיר געגועים
18/11/07 | 1692 צפיות
-
שישה דברים שמגלים בחופשת מחלה
2/4/09 | 638 צפיות
-
המוסיקה אלקטרונית, כוכב הרוק מת (פוסט לשני אנשים)
4/4/07 | 1414 צפיות
-
הפוסט הבא הוא על...
7/3/07 | 762 צפיות
-
קנו לחמותכם מתנה לחג (פארסה ב-4 מערכות + הקדמה)
3/4/07 | 824 צפיות
פוסטים אחרונים
- תמיד תהיה לי פריז 29/11/09
- מותה של מלכת הכביש 13/10/09
- סמויה ברחובות עג'מי 28/9/09
- לחזור 26/7/09
- האגו הוא לא יועץ טוב לבחירת מכונית 30/6/09
- ערבי בחייו, ישראלי במותו 9/4/09
המוסיקה אלקטרונית, כוכב הרוק מת (פוסט לשני אנשים)
ובעצם לפוסט הזה יש עוד שם - האוקסימורון הגדול: לכתוב על מוסיקה.
כמו ישראלית אמיתית, את הדברים הטובים באמת אני מגלה באיחור של כמה שנים טובות אחרי שאר העולם. וכך ביצעתי דילוג נחשוני הישר מ"הביטלס עשו את המוסיקה הכי טובה ואף אחד לא התעלה עליהם", ל"עזוב אותך, הלו ריד הזה נשמע כמו דייר סטרייטס. ולא אכפת לי שהוא עשה את התקליט עם דיוויד בואי. אולי תשים קצת LCD סאונד סיסטם?"
המפץ התחיל בקטן אי שם בשנת 1998, כשפה ושם הקשבתי לקצה של נדב רביד ועשיתי לאוזניים היכרות ראשונה עם משהו שאיננו גיטרה-בס-תופים. בהמשך הלכתי למסיבות הג'אנגל באלנבי 58 (מקווה שהקשישים מביניכם זוכרים שהיה דבר כזה, פעם. עוד לפני הברקפסט). אבל שם השוס האמיתי היה דווקא ברי סחרוף, שעמד ליד הבר ובקוליות מרובה עשה ככה (נו, למעלה ולמטה) עם הראש.
כשהכרתי את בעלי לעתיד, טכנואיד בנשמתו, עדיין מוסיקה אלקטרונית תויגה אצלי בראש תחת הכותרת "בעיקר טראנס מגעיל. אבל יכול להיות שיש גם דברים נחמדים - לבדוק בעתיד". את הטכנו עד היום אני מתקשה לעכל, אבל מאחר שגיליתי על עצמי שאני פשוט מכורה לקצב ולכל מה ששואב השראה מג'יימס בראון (כמה מיליוני טראקים, כנראה), התחלתי לגלות צדדים נחמדים של המוסיקה הזאתי, שעושים עם מחשבים, שיודעים לעשות לופים מושלמים של תופים, בכל המקצבים השבורים ש(אי) אפשר להעלות על הדעת. למדתי לגלגל על הלשון (ולנענע את התחת) את השמות אפקס טווין, סקוורפושר, פלסטיקמן ועוד כל מיני.
היו אלה הימים היפים של הדינמו דבש ומוסיקת ריקוד המוח, והיה כיף ללכת לשם ולהרגיש נורא מבינה במוסיקה, ומאוד לא כמו כולם. איכסה טראנס, הלאה ההאוס. אבל עדיין חסר לי דבר חשוב מאוד במוסיקה הזאת. "אין בה שום רגש", אמרתי. "איך מחשב יכול בכלל לגעת בנשמה? יש כאן קצב ותחכום, וזה הכל".
אבל איכשהו, שנים של התמדה מצד הטכנואיד (שהוא לא רק טכנואיד, בעצם) השתלמו, ויום אחד שמעתי את קטע הפתיחה של geogaddy, תקליט של boards of canada, והרגשתי פתאום, כמו מים שטיפטפו את דרכם בסלע, כוכב זורח מעל הלב. אחר כך שמעתי את המנוני המסתורין העצובים, של רוחות משוטטות בלילה במגדלור זנוח, בתקליטים של mum. את חדוות היצירה וההמצאה שפועמת בכל ביט בתקליט pause של Fourtet. את שמחת החיים הקרקסית והליצנית של Vitalic.
היום, חוץ ממתי מעט, קשה לי לשמוע רוק'נ'רול חדש. זה פשוט משעמם אותי, קשה לי להבין את הטעם בנסיון למצוא משמעות נוספת באותם שלושה אקורדים, באותו הרכב ידוע מראש של גיטרה-בס-תופים. לאלילי המוסיקה הנוכחיים שלי כמעט ואין פנים, לרוב השם שלהם הוא המצאה גמורה, ולתקליטים שלהם יש את השמות הכי מתוחכמים שאפשר להעלות על הדעת. אין סיכוי לשמוע אותם בגלי צה"ל, אולי רק ב-106, וגם אין מצב למצוא סתם כך עוד אנשים שאוהבים אותם, או שמעו עליהם בכלל. סוף סוף, אחרי שהצלחתי להיות יוצאת דופן ברוב תחומי החיים, עשיתי וי גם על: אוהבת מוסיקה משונה שאף אחד לא מכיר. |
תגובות אחרונות
-
מיכל-:
בתגובה על תמיד תהיה לי פריז
-
פלקונטי
בתגובה על מותה של מלכת הכביש
-
aviados16
בתגובה על יומן הפיאט האדומה
-
rotemmon
בתגובה על סמויה ברחובות עג'מי
-
y2work
בתגובה על סמויה ברחובות עג'מי
-
אמן סודי
בתגובה על לחזור
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוקיי, אז אני מתנצל פה שוב בצורה יותר רשמית. באמת שלא היתה כוונה לבזבז את זמננו על אי הבנה מיותרת שכזאת. ותודה שעזרת לי להתחיל לחשוב קצת יותר להבא לפני שאני זורק סתם את השטויות שלי בתוך פוסטים שמתעסקים בדברים אחרים.
ולגבי הקרדיטים, כשנכנסתי קודם למייספייס של בוטניקה שמעתי קטע שבאופן וודאי כלל הקלטות של אי אילו מוזיקאים שיש לי יסוד סביר להניח שהם לא אתם, אלא אם כן אני טועה ואתה גם שר ומנגן בהרבה כלים. אז אם אתה משמיע קטע כזה שם, לדעתי אתה צריך לציין את הקרדיטים אליהם שם.
ואם כבר שאלת, באתר שלי יש קרדיטים מלאים לחלוטין, ממש מתחת לנגן הפלאש שמנגן את השירים. את רוב הדברים מהשנים האחרונות אני מקליט לבד, בלי להשתמש בנגינה של אחרים, אבל אפילו בקטע שבו שילמתי כסף למתופף אחר שיבוא ויתרום את חלקו, עדיין הקפדתי גם לציין קרדיט עבורו.
בקיצור, אתה מוזמן לבאר לי מה בדיוק אתה חושב ששאלתי מאחרים. אני לא מסמפל אחרים, אני מנגן בעצמי. ואם חלילה אני מקליט קאבר, כמו שעשיתי עם הללויה של לאונרד כהן, אני רושם קרדיט מלא של היוצר המקורי.
אז תקן אותי אם אני טועה, אבל קיבלתי את הרושם שבקטעים שלכם אתם מסמפלים נגינה של אנשים אחרים. זה לא מרומז ולא "מושאל רעיונית" אלא שימוש פיזי של ממש בצלילים של הקלטה שמישהו אחר ניגן בה. ויכול להיות שאני טועה, אבל זה הרושם שקיבלתי קודם מהאתר שלכם. לפחות בכל מה שקשור בבוטניקה. האתר של פולר פייר לא כל כך עולה.
בקיצור, אם אתה משמיע באתר כלשהוא מוזיקה שמישהו אחר שר או מנגן בה, מן הראוי שתיתן קרדיט, גם אם עשית רימיקס ושילבת יחד איתו עוד מאתיים אלמנטים. קרדיט - לא רק בתוך העטיפה הפנימית של העותק הקשיח בחנויות, אלא גם באתר.
אל תשכח איפה התחלת. נכנסת לפוסט מרגש שנכתב מהלב על חוויית הגילוי של המוזיקה האלקטרונית, וריססת את הדברים הבאים על הקיר:
אז שוב, מוזיקה היא כל סדרה של רעשים שיש מאחוריה "התכוונות" ותכנון, ובמידה מסויימת, יש גם מי שיפרש את סדרת הרעשים זהו כמוזיקה. נדמה לי שצמד ההגדרות האלה יכול לעבוד גם בנפרד כשתי הגדרות שאינן תלויות זו בזו.
זה *לא* משנה באיזה אמצעים הופקה המוזיקה. כלים אקוסטים, אלקטרונים, או אפילו תוכנה שמייצרת אלגוריתמים אוטומטיים. כל ההתגוננות שלך לא משנה את העובדה שאתה מותח קו מיותר בין מה שהוא מוזיקה למה שהוא לא מוזיקה, ואתה עוד מותח אותו במקום שהוא גם ככה מגוחך אני מחזיר אותך תגובה הראשונה שלך, ממנה עולה כי אתה לא סבור שאפקס טווין זה מוזיקה. שפלסטיקמן זה מוזיקה. שפורטט, סקוורפושר, בורדס אוף קנדה - מוזיקה. אתה יודע מה, גם טראנסים מעפנים בשקל וחצי של אומצה אומצה וניצחונות שהופכים את ששת הימים לתבוסה מפוארת, גם זה - מה לעשות - מוזיקה, שאותה אני בכלל לא אוהב, אבל אני לא אעז לומר שזו לא מוזיקה.
אם אתה מחפש קרדיטים על המוסיקה שאני יוצר ו/או מתקלט, אתה מוזמן או לגלוש לאתר של 106 FM שם יש פלייליסטים מלאים של כל הסטים שאנחנו (אני ועמיתי אמיר אגוזי, הא לך קרדיט נוסף) מתקלטים תחת השם בוטניקה, או לרכוש את הדיסקים/תקליטים של מלכיאל גרוסמן ושלי תחת השם פולאר פייר ולבדוק שם את רשימת הקרדיטים.
אגב, שוב מתוך סקרנות, האם באתר שלך יש רשימה של כל המוזיקאים מהם "השאלת" רעיונות מלודיים, רעיונות הפקה, מקצבים או חרוזים?
1. "יצירות אלקטרוניות הן יצירות שאין בהן ולו צליל בודד שלא נוצר על ידי הרכיבים האלקטרוניים."
2. "ושהצלילים בו אינם נגרמים ע"י מגע אנושי - ישיר או מתווך "
אז נכון שיש פה בעייתיות הגדרתית מתוקף זה שגם בפעולות עכבר אפשר לזייף מגע אנושי, אבל היי, לא רק שמדובר במשהו שכתבתי לפני למעלה משש שנים, בימים שבהם שמעו פה בעיקר קטעי טראנס לא טובים במיוחד (ואפילו סייגתי את כל הכתוב כמעט באפולוגטיות בתחתית הדף), אלא שלא לפעולות כאלו התכוונת אפילו אתה - ואם מישהו מספיק מוכשר בשביל להסוות את העובדה שזה עכבר ולא מקלדת, אז עליי. שיגדיר את זה איך שהוא רוצה.
http://www.NoamPeled.com
אשמח מאוד להבין איך הסקת שלא קראתי את "ההגדרה" שלך (אתה בודק לי קוקיז על המחשב?), כשם שנבצר מבינתי כיצד הגעת למסקנה שנפגעתי אישית מאותה "הגדרה", כשבשורה וחצי שכתבתי ניסיתי יותר להעביר תחושה של השתוממות וליאות מצרות האופקים שלך. אין לדעת - אולי בשל השימוש שעשיתי במדיום הדיגיטלי לא הצלחתי להעביר נכונה את תחושותי (אזהרה: המשפט האחרון מכיל התייחסות סרקסטית).
אז בוא נתחיל מהתחלה.
אתה טוען שיצירות שמופקות אך ורק באמצעים אלקטרוניים, הן לא *באמת* מוזיקה, אלא משהו שאתה קורא לו "מקצוב אלקטרוני". אחר כך אתה מכניס סייגים מני סייגים, שרק הולכים ומסבכים את הטיעון שלך, לפיהם, אם המוזיקה כוללת אלמנטים שסומפלו מכלים "אמיתיים", אז בעצם כבר לא מדובר ב"מקצוב אלקטרוני" נטו, אלא סוג של בן כלאיים. למעשה, כל הגישה שלך מזכירה קצת את תורת הגזע (תירגע, לא האשמתי אותך עדיין בגזענות), כשאתה מנסה להתחקות אחרי המקור הגנטי של הצלילים (אלקטרוני/אקוסטי) - ואז חורץ את דינו של קטע האודיו - מוזיקה או סתם "מקצוב דיגיטלי".
ובכן, אם יורשה לי רגע להשתמש במעט פאתוס, עוד משחר האנושות, האדם ברייה יצירתית הוא. הוא ישתמש בכל כלי שעומד לרשותו כדי להביע את עצמו, כדי לתקשר, כדי לתת דרור לדמיון שלו. בין אם על ידי הנעה של מיתרי הקול, הקשה על עורות מתוחים של חיות או נשיפה לתוך צינורות מחוררים. בכל אלה הפעולה הישירה של האדם אכן יוצרת תנועה של גלי קול שמתפרשים באוזן שלנו כסדרה של צלילים. והנה מתחיל הטיעון שלך להסתבך - מה בנוגע לקלאוויקורד או לפסנתר? הרי הכלים האלה הם למעשה מתקנים מכניים שבהם אין נגיעה ישירה של האדם במקור שמפיק את הצליל. לחיצה על קליד בפסנתר (או בקלאוויקורד) מפעילה מערכת של מנופים שרק בסופה נמצא המיתר שרועד ומפיק את הצליל. בקלאוויקורד אפילו, שומו שמיים, אין אפשרות לקבוע את העוצמה שבה יושמע התו (חלש או חזק).
הסינתיסייזר, ולאחריו המחשב, הם בסך הכל כלים, באמצעותם אנשים מביעים את עצמם. זה נכון שבזכות קלות הגישה אליהם, הרבה יותר אנשים יכולים להפיק באמצעותם מוזיקה שתהיה חסרת ייחוד, חסרת יצירתיות וחסרת משמעות, אבל זו מוזיקה לא פחות מכמה להקות רוק משעממות שאני מכיר, לצערי.
אני משתוממם במיוחד לגלות שב2007 אנשים כמוך עדיין מבטאים גישה כל כך צרת אופקים, כי הרעיונות של מוזיקה אלקטרונית, כדיסיפלינה מסודרת, נמצאים איתנו כבר קרוב ל60 שנה (הכלים האלקטרוניים הראשונים קיימים כבר למעלה ממאה שנים, כמעט עם המצאת החשמל למעשה - כן, כזה הוא האדם, יצירתי ופתוח לרעיונות וחידושים). מוזיקה היא כל סדרה של רעשים שיש מי שרוצה לקרוא לה כמוזיקה. וכשאני אומר כל סדרה של רעשים, אני מתכוון גם לשקט או אפילו ללוח זמנים של רכבות (לעזאזל, אני בטוח שיש יצירה שמתבססת על רעשי מנוע של מכוניות, אבל אני לא מספיק בקי בתחום כדי למצוא את הלינק).
הרבה מהמוזיקה האלקטרונית של העשרים שנים האחרונות שואבת לא מעט מהיסודות שהניחו פייר בולה(ז), ק.ה שטוקהאוזן, טריי ריילי, ג'ו קייג', אלווין לוסייר ואחרים, וכדרכם של רעיונות, הם זלגו לאט לאט גם לתרבות הפופלרית, ואתה יכול למצוא אותם היום גם בפופ, היפ הופ ורוק. יותר מזה, המוזיקה האלקטרונית היא הקטליזטור העיקרי במוזיקה הפופולרית של העשרים כמעט שלושים שנים האחרונות, והסיבה הכמעט בלעדית שהתחום הזה לא מת והגיע למיצוי כפי שסגנונות פופולריים אחרים גוועו במהלך המאה העשרים (ג'אז למשל).
אגב, באמת מעניין אותי לדעת אם לדעתך ספרים שנכתבו על מעבד תמלילים הם "פרזוז דיגיטלי" (מלשון פרוזה, כביכול), או יצירות ספרותיות לכל דבר.
דומני שהקדשתי לתשובה הזו שעה יותר ממה שתכננתי.
לא להאמין שיש אנשים שנפגעים אישית כשמישהו מנסה לחדד הגדרות, עד כדי שהם לא טורחים לקרוא את חידוד ההגדרה עצמו...
אתה מבין, אני טרחתי לשמוע את הקולאז'ים המוזיקליים שלך, בעוד אתה לא טרחת בכלל לקרוא את מה שכתבתי בעיניין ההגדרות לפני שענית וייחסת לי אמירה שלא אמרתי.
אז מתנצל אם נעלבת, אבל צר לי לומר לך את זה, גם המוזיקה שלך היא לא "מוזיקה אלקטרונית", אלא קולאז' אלקטרו-מוזיקלי.
זאת ועוד, המוזיקה שלך היא יותר מוזיקה מאשר מקצוב אלקטרוני (*אף כי ספק אם אתה הוא היוצר המוזיקאי בה. אתה יותר המפיק והעורך. או לפחות כך משתמע מהאתרים שלך.)
יצירות אלקטרוניות הן יצירות שאין בהן ולו צליל בודד שלא נוצר על ידי הרכיבים האלקטרוניים. רוב היצירות בימינו, אפילו בעולם המוזיקה המסווגת כ"אלקטרוניקה", הן כבר לא כאלו - והיצירות שבאתרים שלך מורכבות בעיקר משילובים של הקלטות של יצירות אנושיות, כך שהן הרבה פחות אלקטרוניות ממה שאתה רוצה לחשוב. כשאתה מסמפל הקלטה של זמר אנושי ומוסיף אותה לקטע, אפילו אם עד אותו רגע הקטע היה על טהרת האלקטרוניקה, עכשיו הוא כבר לא כזה. הוספת צלילים של תופים אמיתיים? מלודיה והרמוניה שנוגנו על ידי בן אנוש? יצאת מנישת האלקטרוניקה. אולי זה קולאז', אבל זה לא לחלוטין אלקטרוני.
ואגב, בדפים שלך במייספייס חטאת חטא חמור בהרבה - לא אזכרת קרדיט של כל המוזיקאים שבסימפולים שלהם השתמשת. בתור מי שמגדיר את עצמו כעוסק במוזיקה אתה צריך באמת להרכין ראש, לעמוד בפינה לכמה שניות ולרוץ לתקן את זה. ואני אפילו לא מדבר על זכויות ותמלוגים אלא רק על הא'ב' של מתן קרדיט.
http://www.NoamPeled.com
היי,
גם אני קיבלתי את ההשכלה האלקטרונית שלי מהקשבה לשלג ומהערבים בתמרז' לאונג', תודות לנדב שתמיד ידע לקלוע בול. תמיד הייתה לי תחושה שאני היחיד שמקשיב וגם בתמרז' לא היו המון אנשים. אף פעם לא ידעתי מה נדב בדיוק מנגן, וגם לא הלכתי לחפש. היה לי טוב שזה שם, ואז בסופהביט ואז הפסקתי לרקוד.
לפני שש שנים כתבתי באתר שלי משהו על מקצוב אלקטרוני. בגדול, את בכלל לא מדברת על מוזיקה. זה פשוט סוג אחר של אמנות. בדיוק כמו שגרפיקה ממוחשבת זה לא ציור, מקצוב אלקטרוני נטו הוא לא מוזיקה. ואין באמירה הזאת שום כוונה שלילית. יש יצירות אמנות ממוחשבות נפלאות, אבל גם כשהן כאלו לא מסווגים אותן כציורים. זה שאת מוציאה אודיו מוקלט או צרוב על סידי או בפורמט של קובץ נגין כלשהוא, לא הופך אותו אוטומטית למוזיקה.
http://www.NoamPeled.com
אפילו הרוק כבר התעטף בשמיכה האלקטרונית ובכלל הכל כבר מעורבב עם הכל וטוב שכך, מי כבר יכול היצמד להגדרות מה מיד טמפו וטו ביט או סולפול נו ג'אז ברייקס- העיקר שמשמנים את גלגלי היצירה וההפריה עובדת....הכי כיף וחשוב הוא לא לאבד את הסקרנות והחיפוש אחרי כל מה שהוא שונה וחדש ונעים וטעים. באחד הצמתים האלה את מוזמנת לקחת פניה שמאלה ל-giantstep.net/jukebox ולגרות את בלוטות הטעם
מוזיקה אלקטרונית?
אין דבר כזה.
אין דבר כזה מכיוון שאין מוזיקה אחרת.
כל ילד שמקליט בבית עם הגיטרה האקטסטית, מעבד, ממקסס וממסטר באמצעות המחשב.
השאלה היא רק מה מה גודל האפקט של הכלים הלא אקוסטיים על היצירה הסופית.
ובכל מקרה, אלקטרוני או לא, פוסט רוק או טריפ הופ אמביאנט טו סטפ בוטי בייס ומה לא, זה לא ממש משנה.
העיקר להמשיך לטעום דברים חדשים, מכל סוג, גוון וריח, לחפש את השונה והמחדש.
ובכל זאת, גם לביטלס יש קרדיט במהפכה הזו...
אוי הסופה ביט! אני כל כך מתגעגעת. אני עובדת עכשיו במרחק יריקה מהבניין הזה ונזכרת בימים (לילות) יפים...
"איך מחשב יכול בכלל לגעת בנשמה?"
אחחח... לשים קצת מזה ועוד קצת מזה, אולי גם קצת כזה והנה לכם נשמה!
כמו שכתבת, שנים של התמדה בהחלט עושים את זה...
כן, זאתי. וברד ושלג, וכל סוגי מזג האוויר האחרים :-)
זד ביאס זה היה לא?
אתה בטח מתכוון לאחת המסיבות שעשינו שם עם Kode 9. זכורות לי מאוד לטובה שתיהן..
היה לך חלק?
בנאדם, היית כמעט המקור היחיד למוסיקה ברדיו. למסיבות עם מוסיקה קצת אחרת (זכורה לי לטובה דווקא מסיבת 2step בתמר'ז לפני מאתיים שנה...)
המון כבוד והמון תודה! ו keep it up.
התרגשתי לקרוא שהיה לי חלק בסיפור הזה... כשיושבים שם באולפן לבד מול טכנאי עם עפעפיים כבדים ופרצוף אדיש קשה לדעת מי באמת מתחבר למה שאתה משדר ומה זה עושה לו (או לה, במקרה הזה), וכן, גם הדינמו דבש היה ציר מרכזי בסיפור הזה, גם אצלי.
בכל מקרה...
ההערה שלך, שאת שומעות מוזיקה שאף אחד לא מכיר, היא יותר בעיה של העולם ופחות בעיה שלך - אנשים בדרך כלל אוהבים להשאר בתוך השטח המגודר, במכלאה ביחד עם כל העדר, בטח ובטח כשאין להם שום שלט או תמרור בטווח הראיה שמפנה אותם לכיוונים אחרים.
בעולם הפוסט-רוק אין סתירה בין מוזיקה מוכוונת-גיטרה למוזיקה אלקטרונית. אפשר גם וגם.
על כל פנים, אחד הפוסטים שמצליח להתעלות מעבר למצוינות הקיימת תמיד אצלך. אני נותן כוכב ועכשיו תוכלי לראות שנתתי אותו (את יוזרית עם 50 פלוס).
אני לא הבנתי מילה אחת ממה שדיברתם.
כנראה שאחרי שעברתי את השישים(כילד), שבעים, שמונים, נתקעתי איפה שהו בדרך....
או שבכלל הייתה קיימת ועדין קיימת מוסיקה שבני תמותה כמוני לא נגישים אליה.
האבולוציה של ההאזנה למוסיקה.
אני מניח שרוב האנשים מתחילים עם הביטלס ולא קופצים ישר לכאוס של אפקס טווין ו four tet
דווקא בשנות ה 90, כשהמוסיקה האלקטרונית היתה בשיא פריחתה המסחרית, ו god was a dj , התמלאו המגזינים בכתבות על מותו של הרוק.
הרוק הגיב עם הדנדי וורהולס ועם רדיוהד ועם סופרגראס ועוד רבים אחרים.
המוסיקה האלקטרונית פתחה דלת לעולם חדש של צלילים וקומפוזיציות, פיתחה ז'אנרים ותתי ז'אנרים משך 3 עשורים, והיום היא כבר משתלבת ברוק, היפ-הופ, פופ, רגאיי, דאב, בעצם
כמעט בכל סגנון. אפילו במוסיקה קלאסית.
הרכבים של בוסה נובה אלקטרונית או וריאציות אלקטרוניות על מוסיקת מעליות (אייר?) המציאו קלאסיקות קיימות מחדש.
ובמקביל.... הרוק חזר. חזר, אבל קצת שונה. מינורי.
לא עוד הימנונים בנוסח יו-2 ואואזיס, אלא הרבה יותר להקות קטנות, חצי מחתרתיות, להקות שירשו את מקומן של רדיוהד והפיקסיס, הברידרס והסמשינג פמפקינס. את רובן, כמו שאת אוהבת, אף אחד לא מכיר, והן משייטות לאיטן במרחבי המייספייס ו mtv2.
ובכל זאת, מודה, אין יותר מדי רוק חדש על המחשב שלי. אני חשבתי שזה הגיל.
או אולי הרוק מת...?