שוב פגשתי היום בגיבורה. לא, אתם לא מכירים אותה (אלא אם עברתם הליך רפואי של xxx בביה"ח yyy). התמונה שלה לא הופיעה בעיתון, וכנראה שלא תהיה מועמדת לשום פרס מכובד בעתיד הקרוב. אבל ר' היא גיבורה אמיתית.
הפגישה המקצועית שבה השתתפנו נסבה סביב הנושא של כיצד מתבטאות ההשלכות של פגיעות מיניות (הפרעות אכילה, דפוסי התנהגות מול המערכת הרפואית ועוד). ר' אחות במרפאת נשים. אחת מכל ארבע נשים הינה נפגעת תקיפה מינית. ר' פוגשת אותן יום ביומו. כל אשה חשופה לפגיעה. ר' פוגשת אותנו. ומה היא עושה? היא שמה לב. היא לא מסיטה את המבט. היא לא מתעלמת, היא חושבת על כל אחת בתשומת לב ובחמלה. כשמישהי מסרבת להבדק, או מתקשה לפשק את הרגליים, היא שואלת אותה. היא לוקחת את הרופא (או הרופאה) קצרי הרוח הצידה, מבקשת להזכיר שאולי, אולי זו לא רק "עקשנות מעצבנת". אולי קרה משהו.
כשרופא מרדים שאינו נדרש בעמדתו ( ליד הראש של הפציינטית, להזכירכם!) ניגש ונעמד מול הרגליים המפושקות של הפציינטית (שאינה נמצאת תמיד בעמדת כח להגן על עצמה, לעמוד על זכויותיה או אפילו לשים לב כשזכויותיה האנושיות נפגעות), ר, ניגשה אליו וביקשה ממנו בנימוס ובתקיפות לחזור לעמדתו.
ככה. כל יום.
המחוות ה"קטנות" שהיא עושה, יום יום, בלי להרפות ובלי להתייאש - הן עצומות ללא שיעור. כל פעם שהיא "רואה", מושיטה יד, לא מוותרת, היא משנה את החיים של מישהי. מציעה לה סתירה משמעותית לפגיעה, לעוול, לאילמות, להרגשה הבלתי נראית, בלתי מובנת, לבדידות שכל נפגעת נושאת איתה ברמה כזו או אחרת.
מעשים קטנים מחוללים שינוי גדול. לחולל שינוי - אין פרושו רק להציל את יערות הגשם בהינף יד. לפעמים חיוך אמיתי למישהו שלא מרגיש שרואים אותו בכלל (האיש הזה שמנקה את השולחנות בקניון והוא שקוף לעולם כולו שחולף על פניו ולא שם לב), משנה את העולם.
כל אחת יכולה לחולל שינוי בעולם. כל אחד. בכל רגע. |