כל הדרך הפוסט שלי היה כתוב בראש שלי על פיצול, ועל ילדות במקום אחד והתבגרות במקום אחר. חשבתי לכתוב על אהבה ושאין לה גיל, ושמצאתי את עצמי קשורה למישהו שלא חשבתי שאחוש כך כלפיו חשבתי לכתוב על געגוע, ועל נוסטלגיה לתקופה יותר פשוטה חשבתי לכתוב על בית.
רציתי לכתוב ולספר לכם איך הרגשתי שנסחפתי לרומן קצר שהגשמתי פנטזיה ואף הבנתי שהיא לא חייבת להיות כזו
למדתי להיות בשקט
להקשיב לשקט ולהנות ממנו
למדתי שאני לא כה קפואה כפי שחשבתי
למדתי היום
לימדת אותי המון
ואני לימדתי את עצמי
ואני אפילו קצת גאה בי.
לא אפילו, היום אני אוהבת אותי.
אני גם בסדר, אני
|