מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
ריקוד אימים משפחתי
 "המרכז להרחקת יונים" תערוכה של רוית משלי בגלריה טבי ברחוב אחווה נווה צדק אוצרים דנה גילרמן ושגיא רפאל
אתמול הקשבתי לתוכנית "הכול דיבורים" תחת שרביטו של ירון דקל המצוין. ירון חידד את אזני מאזיניו בידיעה המדאיגה שאחד הצעדים הראשונים שעשה נוחי דנקנר במעריב היה לשדל מספר כתבים מובילים של עיתון הארץ, ולגייס אותם לשורותיו.
מפענח מהלכים במשחקי התקשורת, רותם דנין אני חושבת, הסביר כי מהלך קנית מעריב נועד בעצם לטרפד את עיתון הארץ ולגרום לו נזק. עיתון הארץ יוצא שנים נגד קבוצות הכוח שהשתלטו על המשק הנקראים בפי העם משפחות הכוח.
אני חייבת לומר, שהבהירות והפשטות של המהלך הבלתי הגיוני של הטייקון החולש על עשרות חברות החרידה את שלוותי. וכך בעודי מטיילת עם טשה ובוב בחוצות נווה צדק, ומתבשמת בשלל הפרחים והאנשים החייכנים, הגעתי למקום שאני תמיד אוהבת להגיע אליו: הגלריה במעלה רחוב אחווה שמה: טאג טבי ארט.
"המרכז להרחקת יונים" שמה של תערוכת היחיד של האמנית רווית משלי, לא הסגירה במאומה את המתרחש בחלל הגלריה פנימה. תאמינו או לא ריקוד מכושף של שלדי אדם, סוג של פולחן מילא את החלל. מדובר בשלדים, שגופם עשוי מבצק צבוע בחום, הם תלויים מהתקרה ונראים מתים חיים. השלדים כולם גברים. אבר מינם זקור להפליא, הם מזיינים את העולם גם כשזה לא נראה כך לגמרי.
התבוננתי לא מאמינה בקול הגדול שצרח אל תוך אזני מאז אתמול, זה לא הקוטג'. הקוטג' הוא סימפטום. אנחנו כולנו משמשים קהל בריקוד של שבט מצומצם של משפחות, שתכליתו כוח, ועוד כוח, ועוד כוח. ממש כמו המפלצות הקדמוניות ששום דבר לא הספיק להן, והן היו שם לשאוב את לשד היקום.
במסגרת הריקוד המשפחתי פונים חברי המשפחה ומקבלים חוות דעת וממצאים של מחקרים כמה טובה הריכוזיות, והיא במידה, והיא כדאית והיא נחוצה. הרשות להגנת הצרכן שוכבת מעולפת ואין לה כוח להושיט יד ולעצור את גל המחירים הגואה. המשפחות ממשיכות את ריקוד האימים המשפחתי של עצמן, ומישהו עז רוח, שכבר אין לו מה להפסיד, הולך לבית משפט,וחושף שבמסגרת ההנפקה של כור ב- 2008 הביאו בעלי השליטה בקונצרן לדילול חלקו של הצבור, להגדלת שליטתם בכור בשיעור רב ובמחיר נמוך בתוספת רווח הון מיידי של 320 ₪. ריקוד המשפחות נמשך ועכשיו מושכים בכתר משפחה מחתנת. בנה וכלתו אמורים להזכיר לנו את קייט וויליאם. לצורך החתונה נכבש שטח ציבור בגודל דמיוני, אבל כשאנחנו משפחה אנחנו יודעים לדאוג לראשיה. אין לי עניין להרחיב מעלילות הדרמה של המשפחות השונות להנאתכם צפו במה שהיה לשי ניב ולדרור פויאר להגיד הם מצחיקים ונפלאים http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000595692&fid=2006 בתערוכתה המצוינת ומעוררת המחשבה "המרכז להרחקת יונים" מגרה האמנית הנהדרת את דמיוננו. אי אפשר שלא להישאר עם השאלה, האם הטאיקונים וגרוריהם יודעים שאין מדובר ברקוד סתם אלא בהרחקת יונים ? ומה אם מדובר ביוני השלום?
|
תגובות (130)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מודה לך על תגובתך. לגופה של הצעה, אתה לדעתי מקטין במעט את כוחה של מדינת תל אביב, שסופחה לירושלים מתוך מצוקה (בנין הכנסת וככה). מה שקורה בתל אביב קורה בכלל המדינה, והראיה ההתפשטות של המחאה. מוצצי העטינים כי שציינת, עושים עיניים לתקשורת תוך כדי מציצה, אבל התקשורת ממש מתעניינת במדינת תל אביב מהמון סבות פרקטיות. ומה שקרה, לא ראית במשך כל הזמן אפילו פיסת פוליטיקאי, את מי שניסה לחדור לעשות סבוב זרקו, לרבות חולדאי. הדרך היחידה לפרוץ את לבם הערך ומוחם האטום הוא דרך עשייה שהם לא מכירים. אם מדברים על מחזור בארצנו מתייחסים לחזרה הבלתי פוסקת על עשיית שטויות. נראה לי הפעם, שמחאת הצעירים בשדרה , אם תימשך היא זו שתגרום להם להסיר את השתיים מהעטין, ואולי לעשות עוד כמה דברים.
ולמען הצדק הפואטי, מחאות החילונים תתרכזנה בתל אביב, והחרדים שישארו בבירה
יופי של פוסט אילנה,אבקר בתערוכה המסקרנת(זקורים וכו)
ובעניין הנושאים החברתים כלכליים ,אני מאד רדיקאלי בתפיסה , ולדעתי על מנת לתקן את כל המעוות בהתנהלות של מוקדי הכוח , יש להמיר את הפגנת הפרווה ברוטשילד בכיכר הגיליוטינה על רחבת הכנסת למען יראו וייראו ואז אולי גם ינוסו על נפשם .....ומי שחושב שאני אומר את הדברים רק על דרך המליצה , טועה !!! זו השפה היחידה שתגרום להם לנטוש את פטמת עטיני השררה והעושק . אך לא לדאוג נצטרך לערוף רק ראש אחד והפחדנים כבר ישאו רגליים כורעות תחת משקל כל הבא ליד שהספיקו לגזול מקופת הציבור.
כוכבית רובספיירית
יהודה
יששש
את קובעת את היום. אני נענית מיד.
תודה לך מקרב לב
אני לא ממש סגורה על היונים שמגיעות מעבר לגבול, אולי מדובר בכלל ביוני שלום שמגיעות דרך הים ?
הן ניצודות ישירות באסדות הקידוח
בלי צל של ספק הטייקונים הם אלה שקובעים את דפוסי החלום. ולא גיל שוויד לדוגמה, שהוא בעלים של חברה ענקית ובעל הון דמיוני. אבל כמו שכתבת ניסוי הכלים הסתבר כמוצלח, וגם ריב הטייקונים בענייני החיתולים צובר שיאים. אולי אנחנו בתחילתו של מהפך. חשוב להיות עירנים ולשמור על אש המרד כל הזמן. אולי גם יגיעו יוני השלום
אני מודה לך על המילים המעצימות. הדרך היחידה לשנות היא תרגום המחאה של כולנו למעשים בבית המחוקקים. ולא פופוליסטים אלה חדי טיפול וממוקדי מגע.
העושר הפרטי שלהם ממש לא מעניין אותי. מבחינתי שיעלו ויצליחו. אבל כשזה מגיע אליך ואלי אז אני פשוט מתרגזת.
תודה לך נינה יקירתי. אני הפסדתי אמש את השידור כי עשיתי ארוחת ערב.
מה הייתי עושה בלעדיך ? אני חושבת שהכתבה הייתה מצוינת. והעונש שמנסים
להעניש את הארץ על מלחמתו האמיצה, ולטובתנו, בריכוזיות במשק פסול ובזוי.
אני מציעה שתחזה בכתב המצוינת מיום שישי שמופיעה בתגובה של פורטה נינה. אני זוכרת שכשנוח מוזס ז"ל שכר אותי לעבודה בידיעות אחרונות ( בצעתי עבורו פרויקט מרהיב מספר שנים) הוא ספר לי את הספור המיתולוגי, איך קבוצת עיתונאים שלמה עזבה מאפס למאה את ידיעות אחרונות ופתחה את מעריב. והוא בעזרת הקומץ שנשאר עשה את הבלתי אפשרי, ולמרות שגזרו עליו מות הוא הצליח לא רק להתאושש אלא בסוף גם לגבור על הקבוצה. בכתבה של שישי מציין דרוקר שנוחי דנקנר פנה שלשורה ארוכה של עיתונאים בהארץ במטרה אחת לזעזע את העיתון. בסוף מעט מאד 4 אני חושבת הסכימו. וזה אומר מלחמת חרמה ולא ציד טלנטים. תוסיף על החטא הזה את פשע המודעות ואתה רואה שהאיש רציני בדרכו ובמעשיו.
ראית את הכתבה בערוץ 10 אתמול?
אז אם החמצת תכנסי- "הטייקון והאוליגרך"
הווידאו - המידע שווה.
אני התייחסתי לגיוס כוכבים-כותבים של הארץ למעריב. אני חושב שגיוס כזה הוא לגיטימי והוא קורה בכל מקום ולכל הכיוונים. אין לו קשר לריכוזיות ולטייקונים אלא למה שנקרא "חופש תעסוקתי". המצב היה מדאיג אותי הרבה יותר לו היה הפוך - כלומר אילו הכותבים של עיתון זה או אחר היו כבולים למקום העסקתם ללא אפשרות "להחליף צדדים". בסך הכל, במילון שלי, מדובר במוביליות תעסוקתית. גיוס אנשי מקצוע, כולל "פיתויים" בכסף, שררה או מניות שיתוף (הלוואי עלי) הוא מסממני השוק החופשי ולאו דווקא מסממניו הרעים.
חרם מודעות הוא כבר עניין אחר, וכמובן שהריכוזיות והפקרת המדינה לחסדיהם של כמה משפחות בעלות הון, הוא פסול ופוגעני. אבל לדעתי, הציבור מעדיף להשקיע בהקלקת לייקים למאבקי קוטג' (מהסוג שלא דורש מהם, חלילה, לצאת לרחובות החמים והלחים) מאשר לעסוק בעניינים המקוממים באמת. ציפור הנפש הציבורית נהייתה ציפור מאוד בררנית. היא מסרבת לבלוע קוטג' אבל אין לה בעיה להחליק לגרונה צפרדעים גדולות מאוד.
תודה לך חמוד שלי
עשה לי טובה קרא את רולניק מהיום רשמתי את הכתובת בתגובה הקודמת. ואם תכנס עוד טיפה לעובי הקורה, תקרא תסריטים דמיוניים איך משתרשרות המשפחות. כידוע לכולנו הן לא מונות אדם אחד וזהו. גם דרך התנהלותה של הגברת מאיפק ותנובה מזקיפה גבה. מסתבר שבהיי טק שם יש תחרות רצינית, לא צלחו השקעותיה. בבזק,תנובה, ועכשיו בפסגות היא יכולה לעשות סבוב. אין תחרות. היא קובעת את המחיר וכל השאר פולקלור. תבטיח לי שתקרא
הצחקת אותי יפתי. המחמאה היא לגמרי שלי, אבל אני חולקת איתך כי את לגמרי שווה
אילנה יקרה, הבולשביזים אינו דוגל בריכוזיות. הוא דוגל בשליטה על הכלכלה החופשית, על הצרכנים/אזרחים עצמם. הריכוזיות היא התוצאה. אין זו דומה לריכוזיות הקיימת אצלינו. הבולשביזם לא יתן לאף משפחה לנהל עסקים. הוא ינסה, כמו שמספר כתבים כלכליים מטיף, להכתיב דרך חוקים פתלתלים כיצד לנהוג בשוק העיסקי. חלקם מעולם לא הקימו עסק, העסיקו וניהלו עובדים, ועמלו בעצמם להזרים פעילות שתפרנס את כולם. שוב אין אני בעד הריכוזיות אלא מתנגד לעליהום הפופוליסטי המחטיא לדעתי את המטרה ובגדול.
אין אני מצדיק את הריכוזיות. אם ניתן, יש לנסות ולעודד צמיחתם של בעלי הון נוספים. לעודד תחרות. אני טוען, כי הכעס כנגד ה"משפחות" משול לחיפוש האגורה שהלכה לאיבוד מתחת לפנס. הוא פופוליסטי ומחטיא את המטרה. המטרה היא מוצרים טובים, שירות טוב, ומחירים הגונים. מסכימה לכך? לשם הקצנה. מה איכפת לי אם תהיה משפחה אחת ששלוטת והשירות יהיה טוב זול והגון? מתי בקרת בדואר ישראל לאחרונה. שם אין ל"משפחות" דריסת רגל. אחד מהעסקים המזעזעים בתחום השירות. מציבים שם שורות של ספסלים מתוך מחשבה שהתור המטריד מובנה במערכת...
המסקנה המתבקשת היא, שהאשמה באי מילוי המטרה, היא בנו הצרכנים. כבר שנים שאיני רוכש מוצרי חלב או מוצרים אחרים, שנדמה לי שמחירם מוגזם. לרובינו, נוח להאשים את אלה שלמעלה. הבנת הערכים הגלומים בחופש הפרט לדוגמה מחזקת את תודעתו של הצרכן ונותנת לו כוח. רק דרך התנהלות צרכנית נבונה ניתן להשפיע לאורך זמן.
ישנם כלכלנים רבים וטובים עם רעיונות נפלאים איך להגביל את המינוף ,איך להגביר את התחרותיות גיא רולניק ותמר בן יוסף)http://tamarbenyosef.com/) ורבים אחרים כותבים על כך המון, ותתפלא גם העיתונות הכלכלית העולמית זוקפת גבה מול הריכוזיות ההונית במשק. אם תהליך מתן ההלוואה (המינוף בשפת הטייקוניםׂ היה כל כך הגיוני לא היינו שומעים על חובות אבודים, ולא היינו צפויים לקריסה טוטאלית של בנק או חברת בטוח. השמוש במשפחה אינו רגשי הוא עובדתי לגמרי מדובר ב- 20 משפחות לא ב- 20 תאגידים שיושבים על שיבר הכסף, ומגדילים את הפערים בין שכבות האוכלוסייה. אף אחד לא נדרש לוותר על כספו. הקטנת הריכוזיות היא אסטרטגיה כלכלית שעל הממשלה לגבש ולפעול לאורה. הבולשביזם דוגל בריכוזיות אימתנית ידידי דניאל. כל המדינה בידי מיעוט, לא משפחה, מפלגה. ארגוני הצרכנים והמחאות יעזרו לפוליטיקאים לגבש את האסטרטגיה לצמצום הרכוזיות מהר יותר. הצרכנים אינם רק כוח כלכלי, הם כוח אלקטורלי.
מדינת ישראל צמחה והתפתחה בעשרים השנה האחרונות ללא היכר, יחד עם עושרן של המשפחות המדוברות ומשפחות רבות אחרות. לא היה כאן ניצול משאבי המדינה כמו במצרים אלא תהליך של פריחה. מתן אשראי הוא תולדה של ניתוח מקצועי של יכולת החזר החובות. הבטחונות של הלווה קובעות את יעילות הטיפול בבקשתו. הקשרים האישיים ותדמיתו עוזרים גם הם. כך זה בכל העולם. המטרה היא, חברה בריאה ושוויונית. להבנתי יש יש להעלות על סדר היום ועל המוקד את תת התרבות העיסקית, ולא להשתמש רגשית בהצגת הנושא דרך הסצנה ה"משפחה" לעומת ה"אזרח". להבנתי, דרך זו מחטיאה את המטרה ולא תעזור. למה מצפים? שהמשפחות יוותרו על כספן? שיחוקקו חוקים בולשביקיים? ארגוני צרכנים חזקים פועלים בהצלחה בכל העולם לשמור על האינטרסים של האזרח. בארץ אין אפילו עיתון צרכני המשווה עלות מוצרים.
נושא הדת והמדינה זועק לשמיים. עדיין יש לחילונים רוב, והשינוי אפשרי. רבים לא חשבו לעומק במה מדובר. רבים מתייחסים לנושא בשוגג, בהיבט של התרחקות מהדת. זו, כבודה יתעצם כאשר תנותק מהפוליטיקה. מדובר בשימור אופיה היהודי של המדינה. דרך קביעת החגים הרשמיים, יום השבתון והשפה. מדובר בהקפדה יתרה על ערכי השוויון, חופש הפרט וחופש הפולחן. הדבר יעצים את כוחו של האזרח. גם זה הצרכן. האם גם לכך לא יכולה להיות הסכמה בין יהודים חילונים למסורתיים?
תודה לך נעמה אני כבר מבסוטה שלא הצלחתי להירדם
דניאל,
הפרדת הדת מהמדינה בישראל היא בגדר חלום באספמיא. אין לה שום סיכוי שבעולם לצאת אל הפועל. את הגיבנת הזאת המדינה תסחוב אותה על כתפיה לעולם.
לגבי הטייקונים, אני מסכימה איתך. הם אינם הבעיה העיקרית. הבעיה האמיתית במדיניות הממשלה לדורותיה ולא אחזור שנית על בנק הפועלים שמחק כהרף עין חוב עתק של 65 מיליון $ של דנקנר בכדי לרכוש את מעריב.
ומיהו בנק הפועלים? עוד טייקון במעגל. הם תומכים זה בזה וכך מתחזק כוחם במשטר הדמוקרטיה.
(לא אתפלא אם אחרי מחיקת החוב, בנק הפועלים העלה את מחיר העמלות לאזרח הקטן).
הדיונים שנעשו בדבר גילוי הגז על די תשובה והתקבולים שהמדינה צריכה לקבל מהשאיבה, הם פסיק אחד קטן. יש צורך לחוקק עוד כמה חוקים להגן על האוצרות (שגם ככה אין הרבה) של המדינה ולקצץ עוד מהכנפיים של הטייקונים.
בכל מדינות העולם, יש עשירים מכוח קשריהם עם השלטון. ברור שצריך למנוע תופעות אלה לטובת חברה שוויונית ובריאה. הצלחת הדתיים בהורדת מחירים, בניית "ערים לחרדים" (חריש), היא אותה גברת בשינוי אדרת. הלובי הסקטוריאלי הוא הקירבה לשלטון המספקת את ההטבה.
אין צורך ב"מלחמה" בטייקונים עצמם אלא במאבק כנגד ה"תת התרבות העיסקית", "העולם התחתון העיסקי". תרבות זו מתחילה בקרטליזציה, מונופוליזציה, וגומרת בחוסר שקיפות אל מול הלקוח שאינו יכול להתמודד עם החברה הגדולה/יבואן בלעדי העומד מולו. הוצאת הקצף והאנרגיה על המשפחות עצמן, להבנתי, מחטיאה את המטרה ותשיג מאומה. יש להתמודד עם תת-התרבות-העיסקית הנהוגה אצלינו. בעזרת ארגוני צרכנים ובתי משפט, בהתעקשות על מדיניות שקופה. בראש הנושאים העומדים כרונית על סדר היום הציבורי בישראל עומד נושא הדת והמדינה. אני לא מכיר עוד מדינה מערבית בה את קוראת בעיתונים יום יום מספר כתבות על ענינים של דת, רבנים, כפיה, צרכים מיוחדים, כספים יעודיים ומה לא עוד...
הפרדת הדת מהמדינה תחסוך לנו כסף, ותוריד מסדר היום נושא זה. כך תוכל החברה האזרחית להתפנות לענינים חשובים אחרים.
אתה מתייחס כלאחר יד לאקט היותר ממביך בתחרות בין מעריב להארץ, וקצת שוכח את חרם המודעות של קבוצת דנקנר.אני לא מוכנה להסכים לאדישות הציבור. הצבור אדיש כשלא פוגעים בצפור נפשו (לך תדע מהי אותה צפור) וכשנכנסים ברגל גסה לכלוב של צפור הנפש מתחוללות מהפכות. אף אחד לא מתגעגע לקומוניזם משום כך ממש התגובה החריפה נגד ריכוזיות היתר של טייקונינו
====================
אני אסביר לך:
הוא אומר בדיוק מה שאני אמרתי, רק במילים פשוטות.
שימחת אותי מאד. מכיוון שלא יכולתי להשיג את תגובתו של מר דנקנר, התגובה שלך שווה יותר מאלף תגובות של טייקונים בגודל עצום. ואתה גם צודק. שוק חופשי במיטבו הוא שוק שנוצר במדיה. הוא גם השוק האמיתי. כמו שהאמת היא בעינו של המתבונן. והאשמה היא כרגיל רק בנו. תודה חמה לך ידידי המלומד שהארת את עינינו.
הדלת אכן פתוחה, מצוין שנכנסת. עד מבצע הקוטג' היה נדמה שהריכוזיות גודשת את הסאה, ואנחנו באמת אסקופה נדרסת. אבל מסתבר שאי אפשר לגרש את היונים. אבר המין הזקור של הרקדנים, העשוי כולו בצק, קורא להן לשוב. ואולי מדובר ביוני השפיות. ברור שהמלחמה בריכוזיות קשה והיא גובה מחיר כבד, אבל אין דרך אחרת. (אגב קראתי שטייקוני המזון צמצמו את הפרסום בעיתונים ב- 60%. הם כנראה ראו לנו מאיפה בורחת היונה
ברוטוס: ואיך זה שכחת לציין שחלק מהדמויות התלויות בתערוכה הן על פי מידותיהם של זונות פוליטיות?
נטוס: אשה בעלת מידות גב' ינובסקי, אחי, דבר בנימוס
..
אני מודה שלא הבנתי הכול. אבל הגלריה נמצאת בנווה צדק במעלה רחוב אחווה
תודה לך ידידי מיטיב הלכת. נעמת לי מאד
תודה לך חמדתי
אתה צודק ידידי. באופן אישי אני מאמצת מרגע זה ואילך את הבועזים. לגבי ממשלת החמס חרף היותה כזאת אי אפשר בגלל הקונוטציה
דניאל ידידי, דווקא הדתייים הם המיעוט היחיד שמצליח להוריד את מחירי הדירות בשכונות שהוא מקים, והוא מצליח בכלל לשחרר אדמות לבנות עליהן. המלחמות בטייקונים אינן עניין של מה בכך.הטייקונים הופכים לכאלה כי הם קבלו את נכסי המדינה בתהליך הפרטה תמוה במחירים מצחיקים. והם ממשיכים לעשות סבובים על חשבוננו. פתח את גוגל תקבל פירוט מה בדיוק כל משפחה קבלה ולמה ולאן היא הגיעה. חוץ מהקרבות החשובים האלה יש המון קרבות נוספים שאינם קשורים בהם ולשם כך הצעירים צריכים לבחור את הלובי שלהם וללמוד להפעיל אותו באותה עוצמה שעושים זאת הדתיים.
את כל כך צודקת. במלחמת הקוטג' הייתה לי הרגשה כזאת מצוינת של יחדנס כללי. את יודעת הלכתי היום לקנות משהו במכולת שאלתי מה מחיר הקוטג' אמרו לי 7 ש"ח שאלתי לא שמעתם שהיתה מלחמה? שמענו הם אמרו אבל אנחנו פיצוצייה. ויתרתי
יש הבדל כי מר דנקנר הכריז מלחמה על הארץ בצורה של שביתת מודעות, זהו צעד נוסף
יוני-השלום הסניפו מהפלפול המקומי, ועפו להן מכאן.
ה"זכות לחיים בכבוד" היא סיסמה המשויכת לגיל הזהב. בישראל ראוי לשייך אותה לצעירים המתקשים לצאת מביתהוריהם ולחיות עצמאים. זה לא רק מחירי הנדל"ן. אלה הם גם מחירי המזון ויוקר המחיה. נראה לכולם מובן שנער/ה לאחר שירות צבאי חי עם הוריו. זוג לאחר נישואיו גר בבית הוריו ! אין זה נכון ואין זה נורמאלי בחברה המערבית. הצלחנו להיות חלק ממה שנקרא OECD אולם אנו זקוקים למקצה שיפורים בהקמת המדינה להבטחת רמת חיים ואורח חיים המאפשר לכולם לחיות בכבוד.
טיפול בטייקון זה או אחר משולה בעיני למלחמתו של דון קישוט בטוחנות הקמח המופעלות ברוח. זו ברכה לבטלה המעודדת פיקוח ממשלתי. נקודת המוצא היא שאל לנו לתת בידי פקידי הממשלה כוח כלל. ברור מראש שהם יכשלו בעבודתם.
על סדר היום הציבורי אנו מתעסקים הרבה יותר מדי בעניני דת. בעיני, הפרדת הדת מהמדינה תעזור למדינת ישראל גם כלכלית בצורה מורגשת מאוד. משאבים רבים מדי מופנים לכיוון זה. גורמים לכספי המיסים להתאדות ללא תועלת למדינה (לנו) ומייקרים את ההוצאות האישיות של כל אחד מאיתנו.
לדוגמה: עלות הפיקוח על הכשרות, (אין בה שקיפות כלל) מעלה את מחירי המזון.
מה זה נוחי, נוחי, מה , הוא חבר שלנו?
נוחי בשלום, נוחי. נוחינוחי ילדתי אבא הלך לעבודה וישוב לכיסא נוח.
נוחי ילד שלי מוצלח נוחי איש צדיק תמים, לוכלכך תמים ולא צדיק.
נוחי טייקוני מוצא תיקוני.
נוחי סותם פיות ?
של מי. אנחנו דוקא פתחנו. אז מה אם אינלנו הרבה כסף.
יש לנו לב.
אני נפעמת מהבקיאות בענייני דיומא שמופגנת כאן בפוסט שלך אילנה.
עם קריאה כזאת של מציאות,מי צריך רבדים עמקים ומשמעויות .
הכל כה פשוט ובעובי פיתה. או שיכבת קוטג'.
עכשיו אני מבינה את הקישורים שעשית לתערוכה הרבה יותר טוב.
את פשוט עושה שנבין שבקונטקסט של תרבות ואמנות, הכל נראה בעל ערך,
אפילו מעשיהם של טייקונים.
יש להם אמנם ,ערך בקומפוזיציה הכוללת, הם עושים את הפרובוקציה, הם מעלים את הגל הקטן שמשקשק את האוקייאנוס
ומביא את הסערה. אבל תזכרי: הסערה תמיד שוככת בסוף, וגם הנזקים שהיא עושה נכנסים לקומפוזיציה.
וככה נהיית לנו תמונה כוללנית ומלאת רבדיםשל משמעויות שונות שלעיתים הפוכות זו את זו.
וכמה שיותר- יותר דומה למציאות, יותר מאוזן ויותר נוח לעין , ולנשמה.כי הנשמה גם נחשבת פה.
הרבה מזה לא נבין בכלל בימינו, כי ימינו קצרים מדיי.
והתמונה מורכבת מדיי.
וההקשרים שלך בפוסט רק מראים לנו את אפס קציה של התמונה.
רק בעוד כמה דורות יבוא איזה כותב דברי ימי עולם ויסביר מה היה פה, בפוליטיקה הקטנה והעלובה שלנו.
(ואז , תראי, גם יקומו כמה ויגידו שהוא משוחד ודובר של מה שמתאים לעכשיו..)
לכן,עצתי היא ככה:
לכו לראות הרבה אמנות, ותזכרו: אמנות או נמות. בזה אין פשרות.
וכשרוחכם רעה עליכם בבוקר כי קראתם עיתונים(מה זה משנה איזה, כולם אותודבר),
דפדפו בספר עם תמונות.
זה מחזיר לפרופורציות, זה מוריד חרדות , זה מנקה כעסים.
וזה מביא אהבה.
שטייניץ צבוע , כי הוא יושב לשולחנם של בעלי ההון ומזמן כבר אין גבולות ברורים בין בעלי השררה להון ולכן הם הורידו את הפיקוח על המחירים ממוצרי יסוד. והוא גמגם בשעה שבפייסבוק עשו מחאה בעניין הקוטג'. הוא אחראי על מדיניות המסים שגורמת לכל מוצר ישראלי להיות יקר ביחס לכל מקום בעולם. שטייניץ=ביבי, שכן ביבי טפח מדיניות זו בהיותו שר האוצר ושטייניץ עושה דברו. ושוב אני אומרת לך כי אני במערכת הזאת 17 שנה, רכישת עיתונאים ועורכים היו לפני דנקנר גם ידיעות עשתה זאת. ושלדון קנה ממעריב את דן מרגלית. לא מבינה איפה ההבדל? ואני לא מגוננת על המשפחה הזאת, הם ממש לא זקוקים לי.
אם לא היה סוג של חרם מודעות על הארץ אולי לא הייתי קונה את הספור. האוליגארך בהארץ הוא לגיטימי בעיני בדיוק כמו שנוחי לגיטימי במעריב. אם הארץ היו מגייסים כסף כדי להשמיד את מעריב או את עתון החינמים הייתי כועסת באותה מידה. נראה לי שמשפחות ההון הורידו את הכפפות ולא ממש בראש שלהן לעשות קולות. של שמשון המסכן. לא בכדי אמר שטייניץ את מה שאמר לדנקנר. הגבולות שיוצר הכסף מתעתעים
עם כל הכבוד, ויש כבוד, אני מאושרת שהם לא המשפחה שלי גם
כל דאלים גבר, אמרו וצדקו. ואת זה שאני אוהבת אותך אני אמרתי, וצדקתי
אם זה הבריח אותך, מה יגידו יוני השלום ?
הקוטג' הוא התחלה מצוינת אלאונורה . הוא קרש זינוק להצלחה במאבקים נוספים
תודה לך רחלי חמודה שלי. חשבתי שסצנת הקוטג' שחררה את כולנו מתחושת האין אונים. את לא מתארת לעצמך מה אנשים קטנים ופשוטים כמונו יכולים כשהטייקונים גודשים את הסאה
ואם משלימים את גרסתה של תמי בעניין דבר והיפוכו: אבר המין הזקור הוא שיא החיוניות בעוד הגוף עצמו הוא שלד נטול חיים. האם זו מטרתם של ראשי משפחות שדואגים להנציח את שמם בגדול וברגל גסה בעזרת חופן מיליוני דולרים?
תודה חמה לך שולה
בעניין של הארץ, יפתי, לא הכמות קובעת אלא האיכות. ואם יש נודניק אחד ששמו גיא רולניק, שבהתמדה וללא לאות יוצא נגד הריכוזיות במשק, ולא רואה בנוחי דנקנר גאון גדול אלא אחד שעוד לא נתפס (זה מה שאני מבינה. רולניק מעולם לא גרס כך במילים אלה) אז נוחי דנקנר עם כל הכסף שלו וזה שלווה מהבנקים עובר לשחק במגרש שלו, ודבר ראשון לוקח לו עיתונאים שווים, ודבר שני מעלה את האיכות לכאורה, של מעריב. אגב, אם תקראי הארץ לא תמצאי שם פרסומות של קבוצת דנקנר. סוג של הימנעות ממודעות לא עזר, עוברים הלאה.
אני לגמרי אתך באינטרפרטציה המעניינת שלך. נגד ובעד במעשה אחד. מי לא מכיר את הגישה ההתאבדותית הזאת. דברי ימי ביבי עמוסים בהם. וכשאני חושבת על כל מה שאמרת, מה לדעתך יאכלו היונים בסוף ? כאילו לפני שהן פורחות לככר סן מרקו בונציה שם יש אספקת לחם חופשית ?
ברור, בפרט שאת מלוא אונם הם מרכזים ומזקירים, בלי ויאגרה, עם המון כסף
אל תקני את הסיפור של ירון דקל. כי אין הבדל בין שותפים אוליגרכים [שהארץ הכניס]שגם קונים בהדרגה את כל המדינה לבין הטייקונים הישראלים שגם עסוקים ברכישות דומות. בסופו של דבר יש אוליגרכיה ישראלית שעושה עסקאות גם מאחורי הגב, כאלה שאנחנו לא יודעים. וזה לגיטימי מה שנוחי דנקנר עשה כי כך כולם עושים. מאז ומתמיד עיתונאים נעו מעיתון לעיתון פעם בגלל שכר ופעם בגלל סכסוך ופעם כי מגיע עורך חדש ומעיף עיתונאים. זו ביצה קטנה שקשה לשרוד במערכת אחת כל כך הרבה שנים. ואם נוחי היה רוצה את ירון דקל ומשלם לו כמו לשי גולדן אז ירון דקל לא היה יושב ומסביר את מהלכי נוחי. הכי טוב לקחת בחשבון שעיתונאי [באשר הוא] לא בהכרח מדבר מגרונו הפרטי בלבד אלא משמש שופר להרבה אינטרסים. האסון בעיתונות התחיל משלדון והעיתון החינמי שלו שמייצג את ביבי. פה קרה משהו שעיוות את הדמוקרטיה, ומערכות התחילו לקרוס והתגובות היו לעתים לא חכמות והיסטריות. ואני מתעבת את האוליגרכיה הישראלית של הקוטג' ושל שר האוצר וכל ראשי המשפחות כמו המאפיה לכל דבר, והם משחקים בנו כמו במשחק מונופול. והטרגדיה שזה מוביל למקום רע יותר. ופעם חשבתי שיונה מביאה שלום כמו המערכון של מתי כספי-מוריס והיונים.
שבא פשוט לבכות. כל כך הרבה אנשים אינטליגנטים הופכים את המדינה לבלתי נסבלת
אני לא בקיאה מספיק במהלכיו של דנקנר. אני מצטטת את הגדולים. לדבריהם, נקעה נפשו מסדרת הכתבות שלא לדבר על היותו על הכוונת של הארץ בתור חבר בצוות המרכזים את המשק. לאחר שקנה את מעריב, הוא הצליח להעביר מספר עיתונאים ידועי שם מהארץ לעיתון שלו, הוא גם משנה את העיתון בכיוון של פחות תמונות (עיין ערך ידיעות) ויותר טקסט.
רשמתי לעצמי. אבל יש לי שאלה, גם את יוני השלום מסלק הפלפל ?
יקירתי, לכשהברוקרית שלך תגיע היא תצטרף להמוני הגויים הצובאים על נווה צדק ונהנים בין השאר גם מהתערוכה המצוינת הזאת
אני ממתינה בסבלנות. קחי בחשבון שהשלדים הם הטייקונים.
יש מזגן ידידתי המתוקה. את מוזמנת לקפוץ אלי לדובדבנים מתוקים מדבש
כדאי לך רותי שוחרת האמנות. אני בטוחה שהמיצג/תערוכה הזה שווה צפייה
גביע הקוטג' הפך לסמל וככזה יש לו כוח ועצמה אדירים. אתה צודק לגמרי, זה בדיוק החלק הטוב באינטרנט
חמודה מדובר ביצירות אמנות. לראות ולא לגעת כמו נרות חנוכה
"...בתערוכתה המצוינת ומעוררת המחשבה "המרכז להרחקת יונים" מגרה האמנית הנהדרת את דמיוננו. אי אפשר שלא להישאר עם השאלה, האם הטאיקונים וגרוריהם יודעים שאין מדובר ברקוד סתם אלא בהרחקת יונים ? ומה אם מדובר ביוני השלום?"
זה בעיניי קישור גאוני ביותר בין הבצק לבין הגרורות.
נגררתי לכאן שוב, אילנה,כי אני מאלה ששבות, ביחד עם כל השבים(משבי ציון)ושוב נשביתי ברצף האסוציאטיבי שעשית כאן בין המיצב למצג -שוא של משפחות הכסף הגדול שממש דואגות לחופש הדיבור שלנו.
קרוב לודאי שהאמנית הטובה הזאת ,באמת רצתה להעמיד כמה דחלילים מסביב לסמל השלום, כדי שהיונים דוקא יבואו, מעין הפוך על הפוך שכזה, כי ידוע שיונים אוהבות לחם וגרורותיו, ואמנם השתמשה בסמלי מוות , אך בנתה אותם מאוכל שהוא סמל לחיים.
יוצא שהשליטה יוצאת מהשליטה, לא?אם היונה תאכל את השלד שנועד להפחידותה, יצאנו ממש עם שתי ציפרים ביד, חיות וגם שבעות.
אז תארי לך שכל המעולפים למיניהם קמים לפתע לתחייה במציאות חדשה שבה כבר אין להן אחריות,פשוט משום שלאף אחד כבר לואיכפת.
אז יוצא שכרם בהפסדם, לא?
מה, חייבים לקרוא את מעריב? העיתון המשמים היבש הזה?
חייבים קוטג'? מה זה בכלל כל הגבשושיות האלה.
והאמנית בטוח ערבבה המון המון מלח בבצק שלה, כדי שלא יבאיש ויעלה תולעים עד סוף התערוכה, ואולי דוקא לא ערבבה
בשביל להראות כמה חרטא הכל ואפילו עצמות מתכלות..
כולנו נגיע בסוף לאותו המקום בדיוק.
תמיד אמרתי שהפרופורציות הכי חשובות.
המיצג בתערוכה מקצין ומחדד את
התחושה של חוסר האונים והאפסות
נוכח בעלי השררה וההשפעה
פעם פעם היה מאבק על שליטה במשאבי הטבע ואחר כך באמצעי הייצור. היום כל טייקון רוצה גם שליטה בתקשורת לצרכיו הוא. אני לא חושב שנוחי דנקנר חשב על "הארץ", הוא פשוט רוצה שיהיה לו כלי תקשורת לשימושו האישי. אגב, בהזדמנות זו הוא מנטרל קצת את שאר כלי התקשורת כי, בדרך כלל, הם לא נוהגים לתקוף איש את רעהו. קוראים לזה מאזן אימה.
לאה תמתי, אני מודה לך על תגובתך שיש בה המון העצמה
המצב לא פשוט
דווקא משה קסטל הוא דוגמה ליכולת שלנו לשנות דברים. הוא מכר דירה למישהי שהכרתי
בלי קיר אחד. הקיר שהיה פרסקו מעשה ידיו, נכנס לטאבו עם הערה שהוא שייך לקסטל
אסור לפגוע בו לצבוע אותו וככה.
הציור שאת הבאת מדהים ביופיו ובעוצמתו. אני הייתי מייחסת את השלדים לארון הקודש
אגב הרפרודוקציה עלתה 900$
בובונייטה יקירתי, אנחנו ממתינים בסבלנות
אין לך כנראה מושג יקירתי, כמה הם תלויים בנו.
ידידי השלן ללקק את האצבעות, אתה לא מעריך מספיק את הכורסה
כל ההפגנות הכי גדולות מתבצעות דרך האינטרנט. כשאתה מגיע לנווה צדק אני מזמינה
אותך ואת אשתך לביקור.
מה ההשלמה הזאת עליך בייבי, צלמים כמו פרפרים הם חופשיים ?
נשארנו בחוויה הפולנית. ברור לגמרי שהעולם כולו עובר חוויה של ריכוזיות מטורפת אבל אני תמיד מסבירה לעצמי
שכשמדובר בכל כך מעט בני אדם, לא ירחיק היום ונרגיש פלבאים כמו פעם בפולנייה
מסכימה עם כל מילה בעיקר בעניין השלד דאשתקד
מעניין יהיה לעקוב מה יקרה עכשיו במעריב
מזכיר לי את הציור הזה של משה קסטל שהרפרודוקציה שלו נמצאת בביתי
(בשנת 1979 מחירו עמד על 900 $ לפני מס)
ובאשר ליכולותינו לשנות - להזיז דברים - אשליה מתוקה
אני לא טיפוס של מפגין ברחובות . להפגנה ביתית מהקורסה אין שום ערך,
אז אני מעדיף לראות תוכניות מוזיקה, בישול וחיים טובים .או לחליפין ,לצאת להסתובב בנווה צדק.
פשטני?! לא אינטליגנטי ?! יכול להיות . אבל זה לא מזיק ללחץ הדם...
חומר למחשבה. כרגיל.
ראיתי הבוקר את הציור המצורף. לא יכולתי להתאפק...... הציור הוא של:
Wojciech Cwiertniewicz אמן פולני ידוע
א. חרא של מדינה
ב. לוקונה קוטג' אפילו שהורידו ת'מחיר
ג. אמנות או נמות
וזאת אימרה ישנה כשלד דאשתקד.