כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סין, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - הבלוג שעוסק ביצוא לסין, כלכלת סין, עסקים בסין ותרבות עסקית בסין

    0

    על השרדות ומהפיכת קווי האוטובוס

    42 תגובות   יום שלישי, 5/7/11, 21:20
    אני נמצא בביקור פרטי בארץ וכמו בכל ביקור, אני לא יכול באמת להתנתק. תיבת האימייל ממשיכה לפלוט עשרות הודעות יומיות שדורשות התייחסות והקשר עם מטה המשרד בירושלים ועם עובדיי בסין מתקתק בקצב המקלדת הקטנה במכשיר הטלפון החכם שהופך אותי לנגיש גם אם הייתי תקוע באמצע הלילה באיגלו אסקימוסי בלב הקוטב הצפוני.
    ביומיים האחרונים השיק המינהל לסחר חוץ את ההערכות לתוכניות העבודה בכנס דו יומי והוזמנתי להצטרף. אמנם אנו רק בתחילת יולי, אולם כבר כעת אנו מתחילים בתכנון הפעילות ל 2012. מגדירים מטרות, גוזרים פעילויות ומצמידים להן מדדי הצלחה.
    הכנס ברמת גן ואני מחליט להשאיר את הרכב השכור ולנסוע באוטובוס ששיחת היום עליו כך מסתבר, היא שינוי הקווים. משהו הזיז את הגבינה של הנוסעים הוותיקים והם לא חוסכים ביקורת ממובילי השינוי. קשישה בת שמונים לערך מסכמת את טרוניותיה במשפט: "הם רוצים להרוג אותנו" וחברתה הקשישה ממנה מהנהנת במרץ נעורים. אין כמו התחושה שבאים עלינו לכלותינו כדי להפיח בנו כוחות חדשים.
    הרדיו באוטובוס מפגיז בחדשות ומתאמץ למחוק לי את החיוך מהבוקר שנפתח בציוץ ציפורים אופטימי. יש משהו בחדשות בישראל שמחדד את תחושת ההשרדות היומיומית. אלו לא החדשות הרעות, שקיימות בכל מקום בעולם. זה רק המינון. מהאזנה לרדיו בארץ נדמה לפעמים שאין כאן דברים טובים, מה שכמובן רחוק מהמציאות. אולי זה הצהוב שהשתלט על כל חלקה טובה בתקשורת ואולי זהו ניסיון נואש ונאיבי להביא לשינוי אבל זה בטח לא תורם לרמות הכעס, העצבים והתסכול של הישראלי הממוצע שיש כאלה המצקצקים לעברו בלשונם ומבקרים אותו על כך שהוא סובל מאפס סובלנות ומפראנויה כלפי כל מה שהשלטון מייצג. מה הם רוצים ממנו? אחרי כמה חודשי חשיפה לחדשות  פלא שהישראלי הממוצע מרגיש שהוא חי בתוכנית השרדות עם התערבות בוטה של ההפקה ובלי סיכוי ראלי לזכות במיליון? 
    קחו שבדי קר רוח ואחרי שנה של חשיפה לחדשות כאן גם הוא יסכים שארבעת המילים המפחידות ביותר בשפה העברית הן: ״אני מהממשלה ובאתי לעזור״! לפני יומיים ביקר בישראל סגן נשיא ה NDRC הסיני האחראי על הכנת תוכניות הפיתוח של סין לחמש השנים הבאות. במהלך הביקור הוא חתם עם שר התמ״ת על הסכם לשתופי פעולה שיכול להניב לתעשייה הישראלית עשרות רבות של מיליוני דולרים. הביקור וחתימת ההסכם עבר מתחת לרדאר העדיפויות של עורכי העיתונים הכלכליים. אם הביקור היה מסתיים בתקרית זה כבר היה זוכה לכותרות ראשיות. אבל חדשות טובות כנראה לא מוכרות עיתונים.
    האוטובוס מתברר לי כבחירה נוחה וחסכונית בעיקר כשלוקחים בחשבון את החניה שנחסכה למשך יום שלם באזור הבורסה ואפילו החדשות מהרדיו בדרך והבחילות מהבלימות הדחופות של הנהג לא הצליחו להעכיר את מצב רוחי. אני משתדל להשאר אופטימי במהלך הכנס גם לאחר הרצאתו של כלכלן חשוב שמתאר באותות ובמופתים מדוע הכלכלה שלנו קורסת. אחרי הכל, הוא נוקט בקו עקבי של הבלטת חצי הכוס הריקה ואילו הכלכלה שלנו נמצאת במצב טוב יחסית ובמגמת שיפור. האבטלה ירדה מתחת ל 6%, התוצר צומח בקצב של 5%, היצוא גדל בשיעורים דו ספרתיים, הצרכנים מעורבים ויוצאים מבועת האדישות אל עולם שכולו קוטג׳ ובנוף העולמי של כלכלות במשבר אנחנו בולטים לחיוב.
    אבל טוב שיש לנו אותו, את הכלכלן הפסימיסט שיזכיר לנו שהמצב רע גם אם נראה לנו שמשתפר. אם לא נפחד להתדרדר לאחור לא נתקדם. אני זוכר איך בתפקידי הקודם כמנהל התקציבים של משרד התמ״ת באחד הדיונים אצל הממונה על התקציבים באוצר, קובי הבר, הוא סירב בתוקף לבקשת מנכל המשרד לקבל תוספת תקציבית בטענה שהעודף התקציבי צריך להיות מופנה להפחתת החוב הלאומי וכי יש צורך בריסון תקציבי למרות הגאות הכלכלית.
    בעתיד הקרוב תהיה גם תקופת שפל, הוא אמר, במה שנתפס באותו רגע כתלוש מהמציאות והפנה את עודפי התקציב הגדולים של תקופת הצמיחה המואצת לקיזוז החוב הלאומי. תקופת השפל אכן הגיעה וכאמור, חצינו אותה באופן טוב יחסית למרבית כלכלות המערב. החוב הלאומי, שמעיק כאבן רחיים על צווארן של כלכלות יוון וספרד והיום מאיים אף על הכלכלה הגדולה בעולם, צומצם בישראל מרמות של למעלה מ 100% מהתל"ג לכ 75% בלבד. ביל גייטס אמר פעם שרק הפרנואידים שורדים. אין מה לומר, האיש פתח חלונות חדשים לתפיסות הנוחות המסורתיות.
    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/11 22:24:
      אתה כותב יפה. אהבתי
        24/7/11 18:28:
      כיף לקרוא אותך. לפחות מישהו אחד אופטימי (-: עדיין בארץ?
        23/7/11 11:43:
      "ביל גייטס אמר פעם שרק הפרנואידים שורדים. אין מה לומר, האיש פתח חלונות חדשים לתפיסות הנוחות המסורתיות."-מךים כדורבנות ותודה על פוסט נוסף ומעשיר.
        15/7/11 19:05:
      היה גם נחמד להיפגש עימך ועם רן.
      אחלה פוסט!
        10/7/11 13:21:

      צטט: מירי G 2011-07-08 12:41:03

      צטט: דני טל - Danny Tal 2011-07-08 11:41:21

      צטט: מירי G 2011-07-06 19:09:26

      האמת, היה נחמד לקרוא פוסט מהפרספקטיבה שלך כמי שלא גר כאן הרבה שנים. כי הקריאה הביקורתית שלנו את המציאות ואת התקשורת כבר לא מנותקת מהמעורבות שלנו בה. אבל אני לא לגמרי מסכימה עם הפסימיות. אולי אנחנו פולנים, אוהבים לקטר, אבל בסך הכול יודעים שנחיה אחרי כולם, עם יום בשבוע ברידג' ופעם בשבועיים מספרה - לעשות כחול אפור בשיער. ואולי אנחנו מדינה צעירה, עוד לא הספקנו לשכוח את כל המאבקים, אז אולי אנחנו לא רגילים לחיות בטוב בלי לחשוש מהרע? בכל מקרה, אנחנו הולכים קדימה וזה מה שחשוב. לגבי הביקור הבא של בכיר סיני אולי תבוא אלי כשתרצה חשיפה תקשורתית.

      הי מירי,

      מעניין לראות את התגובה שלך דווקא ממקום של מי שעוסקת בתקשורת ואני מסכים אתך שאולי פשוט התרגלנו לחיות בחשש מתמשך מהרע. אבל מאיפה זה בא? מהיכן תחושת ההשרדות הזאת שאופפת אותנו? זה הרי לא מולד :-)

      אנשים לא אוהבים שינויים וההתנגדות היא טבעית, לכן גם שינויים צריכים לעשות בצעדים קטנים ולא בהפיכות. לכל מהפיכה יש צדדים חיוביים ותמיד תמיד גם צדדים שליליים. הפסימיים מתמקדים בשלילי.

      מצד שני, גם אופטימיסט מושבע זקוק מדי פעם לאופטומטריסט שיבדוק את זווית הראייה שלו :-)

       

      דני, מתה על התשובות שלך.

      מהפכת האוטובוסים עיצבנה גם אותי, פתאום גיליתי שהקו שנסעתי בו כבר לא נוסע לכיוון ההוא והייתי צריכה לצעוד על עקבים, ברגל מרחק די ארוך כדי לחזור למסלול. והיה חם. מאוד חם. אבל לא יריתי באף אחד :)

      אבל תשמע, החיים בחשש מהרע - זה די מובן, אנחנו נאבקנו שנים על זכותנו לחיות פה...לא בעצם  על זכותנו לחיות. זו לא תחושה, זה אינסטינקט וזה גם כורח שעדיין לא למדנו לחיות בלעדיו. ואנחנו לא שונים מהסינים, מהאמריקאים, מהערבים. ההבדל - האלמנט הדומיננטי האחד שמכתיב עבורנו התנהלות והתנהגות אינסטנקטיבית מסוימת. כשיהיה פה דור שלא ידע מלחמה או חרדה מפיגוע - נוכל להעלות את הנושא לדיון ואולי להחליף את האלמנט ליוגה או משהו כזה.

      ואופטימיות - נו כמו שפסימיות היא לא ראיית המציאות כפי שהיא, בגלל שלעתים פאסימיים צודקים בנבואות הזעם שלהם, כך גם אופטימיות היא לא אהבלות צרופה או עיוורון למציאות

      אופטימיסט איכותי רואה את הקשיים - הוא פשוט מבין שגם אם משהו הוא קשה, בעייתי, לא פשוט - זה עדיין אומר שהוא לא בלתי אפשרי. ואם זה לא בלתי אפשרי אז אפשר לפתור את זה. ואם מנסים - יש ממש מצב שזה גם יצליח ואפרופו זה, חכה לפוסט הצ'ה גאוורה שלי. אני הולכת להאבק במועצה פה על נושא חינוך.

       

      מירי,

      אם התגובה הזאת היא הפתיח שלך לפוסט הבא, אני כבר בציפייה לקרוא אותו ועוד בנושא החינוך, שזה נושא שיש לי הרבה מה להגיד עליו.

      משהו אמר לי פעם שפסימיסט הוא אופטימיסט עם ניסיון חיים. אני חושב שזה יותר עניין של אופי. אין רע בלי טוב ולהיפך. כל אחד בוחר להתמקד במה שנוח לו.

      אנחנו חיים במדינה לחוצה ומלחיצה, על זה אין עוררין. אני לא חושב שזה רק בגלל המצב הפוליטי-מדיני כי גם ביפן ובדרום קוריאה (כל אחת מסיבותיה) יש להם את כל הסיבות לחיות בלחץ גדול יותר ובכל זאת הם הרבה יותר רגועים.

      אני יוצא מנקודת הנחה שזה נלמד ולא מולד ולמינון החדשות בתקשורת ולכותרות הגדולות יש חלק חשוב בעיצוב תחושת הפארונייה וחוסר הסבלנות.

        10/7/11 13:08:

      צטט: s*hef 2011-07-08 10:59:29

      אני לא נוסעת באוטובוסים כך שאני לא יודעת אישית איך הרפורמה השפיעה על אלה שכן. לגבי החדשות - אני שומעת רק את הכותרות - יודעת הכל אומנם אבל על קצה קצהו של המזלג. ממילא אין לי חמימות בלב על נבחרי העם ואני שלוקחת הכל בהומור ממילא אתעצבן - אז, למה לי? ואתה בארץ! קולולו. תשתדל להינות. זה יקרה אם תמעיט בלהקשיב לחדשות. לך למסיבות, השקות, פגישות, עזוב אותך מחדשות. שמע לי ;-). ברוך הבא לארצנו החמה. תרתי משמע.

      שפי, מסכים לגמרי עם התובנות שלך.

      לגבי נבחרי העם, אל תשכחי שהתדמית שלך עליהם נבנית מאיך שהם מצטיירים בתקשורת. אני מאמין שאם נשים את הציניות התקשורתית בצד, נגלה שרבים מנבחרי הציבור קמיים כל בוקר באמת כדי לשרת את הציבור וסה"כ עושים עבודה טובה. לצערי דווקא העבודה השקטה והיעילה לא תמיד מתפרסמת.

      ארצנו חמה ונעימה ותודה על הקולולו שמחמם גם את לבי.

        10/7/11 13:01:

      צטט: 3celine 2011-07-08 09:22:28

      הי דני , כבר אמרתי שאת החדשות הטובות אני מגלה רק דרך הבלוג שלך.. אהבת י את תגובת הזקנות שנותנת ביטוי להלך הרוח הקיים.. 欢迎来到以色列

      הי סלין,

      את מוזמנת להקים עצומה לפתיחת ערוץ חדשות טובות. אני אשמח לחתום ולתמוך. :-) 

      כל הכבוד על הסינית. ברוכים הנמצאים!

        10/7/11 11:38:

      מה דעתך לצאת לחופשה הבאה ללא לפטופ וגישה לאינטרנט?

        10/7/11 09:32:
      ראשית חופשה נעימה לך יש לנו באמת אנשים מופלאים ואתה אחד מהם, תמונת המצב שלנו מספרת טובות אך גם מצביעה על אתגרים מורכבים בכל תחומי החברה, הראיה המאוזנת בין האופטימיות והזהירות והאחריות היא התמונה השלמה. האתגרים החברתיים הנוגעים לקבוצות מוחלשות בעליל חייבות למצוא פתרון, ולצערי טרם אני רואה יציאה מן האדישות, יש בפייסבוק הרבה מתלוננים חסרים לנו אלו העושים.
        10/7/11 01:23:

      היי דני,
      צודק בהחלט לגבי המינון של החדשות....יותר מדי!!
      ואם כבר אין חדשות אז יש תכניות של תגובות לחדשות.
      ומכל זבוב עושים אצלנו ....פיל!!--- ראה את עניין ה"מטס המאיים"

      וזה רק עושה רע.......
      הפטנט הטוב ביותר--לשים דיסק של מוסיקה טובה.....
      ולהכניס לראש שחדשות זה לא ...must.
      אפשר גם לשמוע פעם אחת ביום...לא?

        9/7/11 14:21:
      פוסט מצוין דני. אין ספק שהמדינה נמצאת במצב כלכלי טוב, אבל 75% מהתוצר הלאומי עומד כחוב וזה עדיין חוב גדול למרות שההשוואה למדינות אחרות, כמו יון, עושה לנו כבוד. מצד שני, סיפורי הגז והכסף שיכנס משם לממשלה כבר הקפיצו את כל המשק כאילו כבר מחר אנחנו מצטרפים לעושר הכיוותי-סעודי. נשמע שטוב לך, תמשיך ככה!
        9/7/11 00:14:
      דני יופי של פוסט וני האוו לך באחת התגובות שלך ענית שהאופטימיים (חיוך פנימי)מאריכים חיים עפ הסטיסטיקות ומה שהן מוכיחות עוד זה שמספיק חיוך חיצוני בזוית הפה על בסיס קבוע גם אם אתה פסימיסט,זה ישדר לתת מודע כאילו זה באמת ,מה שגם יקנה אריכות חיים .כל זה טוב בתנאי ש :או שאינך שומע או מקשיב לחדשות במקרה או לא במקרה ואם כבר כן מכוון אז לשמוע ומיד לחייך ,יותר לחייך אם זה כל שעה... אחרת איך ניהיה אופטימים?איך נאריך חיים?לא רק הרפורמה באה לשנות לנו ממקום טוב וכמובן מהסיבות הכי מוצדקות.. אלא שהיא גם כופה עלינו חדשות .ונו באמת האם אלה חדשות?מה חדש שם בדיוק הנעליים שראש הממשלה קנה לאישתו?הרי הפחדים הכי גדולים של האדם באשר הוא הם שתי הבלטות התחתונות שאליהם אף אחד לא רוצה להגיע: הישרדות הגוף ופחד נטישה. כולם כולם כולם סובלים מזה במוקדם או במאוחר והחדשות בוחשות שם בדיוק על אותם הסרטים האלה . טוב מזל שסיימת את הפוסט עם נימה אופטימית .בהצלחה!!!
        8/7/11 18:00:
      תודה על פוסט מעניין ומעודד. :)
        8/7/11 13:25:

      צטט: אכפתית מאוד 2011-07-08 00:01:39

      דני, ברוך הבא :) הגעת בדיוק בזמן, מזג אויר חם והים בימים האחרונים מושלם :))) והמוסיקה אחח.. יוטיוב! (וגם הרדיו בישראל לא רע בכלל...) אל תשכח להשלים פערים... מגניב

       

      כל "מלאך" צריך פרקליט "שטן" ולנסוע באוטובוסים בישראל זו אכן חוויה אנרופולוגית של ממש, ממימדים אחרים. מעניין לקרוא סקירה של "אורח לרגעש רואה כל פגע" ומשפט הסיום שלך מוחץ!

       

      תעשה חיים בביקור, למרות הכל וכמו שאתה יודע היטב-- יש לנו ארץ נהדרת!!!

      הי ענת,

      לא מדובר בפגע, חס וחלילה.

      מזג האוויר חם, התקשורת מפמפמת חדשות במינונים גבוהים והמשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה" נשאר משפט לא מיושם בספרי הציטוטים. פלא שאנשים מסתובבים עם פיוז קצר.

      אבל אחרי הכל, באמת יש לנו ארץ נהדרת

        8/7/11 13:11:

      צטט: Mosheshy 2011-07-07 05:16:44

      אם אלך לפי המדדים,הרי הכלכלה נמצאת במצב מצויין. למעשה, יש "צמיחה" ,אבל האנשים, (להבדיל מהכלכלה ), נובלים.

      מאמר שפורסם ב1995 ,ב 

       

      The Atlantic Monthly

       

       

      הסביר את התופעה של: אם התמ"ג עולה,מדוע אמריקה (ארה"ב ) יורדת ?

       

      ציטוט:"במהלך המולת מערכת הבחירות של השנה שעברה, פרשנים פוליטיים התבלבלו
      מעובדה עיקשת אחת. הכלכלה תפקדה באופן יוצא מן הכלל, לפחות על פי המדידות
      הסטנדרטיות.
      התפוקה ואחוז המועסקים היו בעליה; האינפלציה היתה תחת
      שליטה. הפורום הכלכלי העולמי ) WEF (, בשוויץ, הכריז כי ארצות הברית שבה
      ותפסה את מקומה כמשק התחרותי ביותר בעולם, לאחר שנים של שליטה יפנית.

      הממשל בראשות קלינטון המתין בציפייה, אבל התשואות מעולם לא הגיעו.
      הבוחרים לא חשו טוב יותר, למרות שהכלכלנים אמרו שהם אמורים להיות.
      הכלכלה, כפי שהכלכלנים מגדירים אותה, הרקיעה שחקים, אבל האנשים שהרכיבו
      אותה-או לפחות חלק גדול מאוד מהם-לא.
      הנשיא ביל קלינטון שלח את יועציו
      הכלכליים למסע דרכים כדי לשכנע את האמריקאים שהניסיון שלהם היה מוטעה
      ושהמדדים אכן היו נכונים.
      הפער המוזר הזה, בין מה שהכלכלנים בחרו למדוד לבין מה שהאמריקאים חוו,
      הפך לתעלומה הרשמית של עונת הבחירות. "הפרדוקס של 94 : מצביעים מדוכדכים
      בזמנים טובים" ה'ניו יורק טיימס' הצהיר בעמודו הראשי
      . "בום למי?" קראה
      הכותרת של שבועון ה'טיים'. אבל הכתבים מעולם לא הגיעו ממש לשאלה
      הבסיסית, דהיינו, האם המדדים הרשמיים פשוט מוטעים, והאם הם מובילים את
      האומה בכיוון לא נכון."

       

      האבטלה מראה על ירידה במס' המובטלים. למשל :מספיק  שאדם יעבוד  שעה בשבוע, והנה הוא יורד ממצבת האבטלה.

      משה שלום,

      המאמר שהעלית מציג פרדוקס מעניין. ייתכן שהסיבה תמונה בחלוקת העושר שנותנת פתרון במסגרת מדעי ההתנהגות ולא בכלכלה עצמה ואני אסביר למה אני מתכוון:

      יתכן שאנשים נוטים להשוות את מצבם ולמדוד את הצלחתם מול אנשים בסביבתם ולא מול המצב האבסולוטי שלהם בעבר. אם נסתכל על סין למשל, לפני שלושים שנה, מרבית האנשים היו מסתפקים בשלוש מנות אורז ביום ומצבם בעיני עצמם היה טוב. מרבית הסינים התגוררו בכפרים ומצבם היה דומה לזה של אחרים.

      בעשורים האחרונים עוברת סין צמיחה מואצת, עשרות מיליוני תושבים מהגרים לערים הגדולות, ומצבם הפיננסי השתפר. תפריט התזונה מגוון יותר, ההכנסה טובה יותר, החינוך והבריאות השתפרו הם רוכשים מוצרי אלקרוניקה פרי התעשייה הסינית המצליחה ובכל זאת, מצטבר תסכול בשל ההרעה היחסית בין מצב העשירים לעניים. כי בשורה התחתונה, פועלי הייצור רואים את מצבם מול המתעשרים החדשים, בעלי מכוניות הפאר ודירות היוקרה ומרגישים שמצבם היחסי הורע.

      חלוקת העושר היא אחת מתוצאות הלוואי של משק קפיטליסטי צומח. העשירים מתעשרים יותר והעניים נשארים מאחור ולא תמיד נהנים מפרות הצמיחה. 

        8/7/11 13:03:

      דני הנכבד,

       

      נהניתי  לקרוא את הפוסט שלך:

      1. כמה נכון אתה כותב (מזוית ראייה של ישראלי שחי בסין) על החדשות השחורות.

          אין עוד ארץ בעולם שכל חצי שעה יש חדשות,וברוב המקרים זה מתסכל לשמוע שאנחנו יושבים

          באזור של חבית חומר נפץ,וכל הזמן האזרח הממוצע מוטרד ומודאג מה יהייה,איך יהייה,מהפכת האוטובוסים,

          מהפכת הקוט'ג,ועוד.....

       

      2.האופטימיות שלך: בהיותי אופטימיסט מושבע,אני משתדל לראות את האור,ולא רק את החושך כפי שהמדייה

      מראה לציבור השכם והערב,וייפה אתה עושה כשאתה אופטימי ואואה גם את הדברים היפים והמעודדים.

       

      3.העם היהודי והעם בישראל,וכמובן גם הפוליטיקאים לא ניחנו בתכונה כל כך חשובה של חלוקת מחמאות כשצריך וראוי

         לתת מחמאה. כשמישהו מצליח מייד מחפשים רואי השחורות אולי הוא רימה, איך ייתכן שהוא מצליח כל כך?.

       

      4.  בהיותי שנים רבות חבר נשיאות לשכת המסחר ישראל-קנדה, נפגשתי רבות עם הנספחים המסחריים  שלנו בקנדה

          וראיתי איזו עבודת קודש הם עושים למען פיתוח הסחר בין שתי המדינות.

          לדעתי, נפלה בחלקך זכות גדולה לשרת כנספח בסין-ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בעשור האחרון.

      ב ה צ ל ח ה!

      כ ו כ ב

        8/7/11 12:43:

      צטט: אתי פתי 2011-07-07 01:57:22

      שווה לכלכלנים מידי פעם לתת הצהרת בהלה ואז אם קורה משהו שמתאים פחות או יותר לתסריט שלהם, הם לעולם יזכרו כנביאים היחידים שהשכילו לראות את האמת. על פניו - הכל כאן ובכל העולם צריך להתמוטט, הכלכלה, יותר ויותר הופכת להיות לא יצרנית, אתה בודק מה אנשים באמת עושים ומתפלא איך כל המבנה הזה מחזיק כל כך הרבה אנשים שעושים כל כך מעט ובמיוחד אבל לא רק, בשירות הציבורי. מישהו צריך לשלם על המותרות האלו לא?

      אתי שלום,

      נקודה מצויינת. יש בארה"ב למשל, כלכלנים שמנבאים בעקביות כל שנה שחורות. בפעם אחת מתוך עשר התחזית נכונה ואח"כ מצטטים אותם במשך עשור כראשונים שחזו את ההתמוטטות הכלכלית של העשור.

      זה עוד חיזוק לצמד המילים: "הפרנואידים שורדים".

        8/7/11 12:41:

      צטט: דני טל - Danny Tal 2011-07-08 11:41:21

      צטט: מירי G 2011-07-06 19:09:26

      האמת, היה נחמד לקרוא פוסט מהפרספקטיבה שלך כמי שלא גר כאן הרבה שנים. כי הקריאה הביקורתית שלנו את המציאות ואת התקשורת כבר לא מנותקת מהמעורבות שלנו בה. אבל אני לא לגמרי מסכימה עם הפסימיות. אולי אנחנו פולנים, אוהבים לקטר, אבל בסך הכול יודעים שנחיה אחרי כולם, עם יום בשבוע ברידג' ופעם בשבועיים מספרה - לעשות כחול אפור בשיער. ואולי אנחנו מדינה צעירה, עוד לא הספקנו לשכוח את כל המאבקים, אז אולי אנחנו לא רגילים לחיות בטוב בלי לחשוש מהרע? בכל מקרה, אנחנו הולכים קדימה וזה מה שחשוב. לגבי הביקור הבא של בכיר סיני אולי תבוא אלי כשתרצה חשיפה תקשורתית.

      הי מירי,

      מעניין לראות את התגובה שלך דווקא ממקום של מי שעוסקת בתקשורת ואני מסכים אתך שאולי פשוט התרגלנו לחיות בחשש מתמשך מהרע. אבל מאיפה זה בא? מהיכן תחושת ההשרדות הזאת שאופפת אותנו? זה הרי לא מולד :-)

      אנשים לא אוהבים שינויים וההתנגדות היא טבעית, לכן גם שינויים צריכים לעשות בצעדים קטנים ולא בהפיכות. לכל מהפיכה יש צדדים חיוביים ותמיד תמיד גם צדדים שליליים. הפסימיים מתמקדים בשלילי.

      מצד שני, גם אופטימיסט מושבע זקוק מדי פעם לאופטומטריסט שיבדוק את זווית הראייה שלו :-)

       

      דני, מתה על התשובות שלך.

      מהפכת האוטובוסים עיצבנה גם אותי, פתאום גיליתי שהקו שנסעתי בו כבר לא נוסע לכיוון ההוא והייתי צריכה לצעוד על עקבים, ברגל מרחק די ארוך כדי לחזור למסלול. והיה חם. מאוד חם. אבל לא יריתי באף אחד :)

      אבל תשמע, החיים בחשש מהרע - זה די מובן, אנחנו נאבקנו שנים על זכותנו לחיות פה...לא בעצם  על זכותנו לחיות. זו לא תחושה, זה אינסטינקט וזה גם כורח שעדיין לא למדנו לחיות בלעדיו. ואנחנו לא שונים מהסינים, מהאמריקאים, מהערבים. ההבדל - האלמנט הדומיננטי האחד שמכתיב עבורנו התנהלות והתנהגות אינסטנקטיבית מסוימת. כשיהיה פה דור שלא ידע מלחמה או חרדה מפיגוע - נוכל להעלות את הנושא לדיון ואולי להחליף את האלמנט ליוגה או משהו כזה.

      ואופטימיות - נו כמו שפסימיות היא לא ראיית המציאות כפי שהיא, בגלל שלעתים פאסימיים צודקים בנבואות הזעם שלהם, כך גם אופטימיות היא לא אהבלות צרופה או עיוורון למציאות

      אופטימיסט איכותי רואה את הקשיים - הוא פשוט מבין שגם אם משהו הוא קשה, בעייתי, לא פשוט - זה עדיין אומר שהוא לא בלתי אפשרי. ואם זה לא בלתי אפשרי אז אפשר לפתור את זה. ואם מנסים - יש ממש מצב שזה גם יצליח ואפרופו זה, חכה לפוסט הצ'ה גאוורה שלי. אני הולכת להאבק במועצה פה על נושא חינוך.

        8/7/11 12:36:

      צטט: מיקה אלמגור 2011-07-07 00:37:54

      ברוך הבא דני, מרענן כתמיד עם הפנס הצבעוני שלך. לדבוק באופטימיות, דווקא. אני איתך (מצאתי שמאוד עוזר לי לא לשמוע חדשות:). תהנה מהביקור.

       

      הי מיקה,

      הסטטיסטקה אומרת שאופטימיים מאריכי חיים.

      נתראה במאה הבאה חיוך

        8/7/11 12:33:

      צטט: ה.גדול 2011-07-07 00:22:37

      שלום דני יקירי, טוב לשמוע שאתה בארץ. אני כמובן לא נוסע באוטובוס, וכך גם עושה כל מי שיש לו ברירה בישראל. אני לא רואה איך זה משתנה, גם לאחר הרפורמה. כמובן שכל עוד אין תחבורה ציבורית בשבת, לא ניתן באמת לוותר על רכב פרטי, אבל יש "סטטוס קוו" מקודש, אז אסור לחשוב על מה הצרכים האמיתיים של הציבור.

      שלום גדול,

      הברירה היא ברירה של נוחות. יש מדינות בהן גם אנשי עסקים בכירים כמוך מתנהלים ברכבות התחתיות. בסינגפור ובהונג קונג, בהן קיימת תשתית מסועפת ונוחה של רכבות תחתיות, קל, נוח ומהיר להגיע לכל מקום באמצעות התחבורה הציבורית. לקחת תשתית קיימת של אוטובוסים ולשנות לה את לוח הזמנים היא ניסיון טוב לשפר אבל שינוי אמיתי יבוא עם פיתוח תשתית מקבילה של רכבות. אבל לפעמים נדמה שזה לא יקרה בדורנו לפני קצב ההתקדמות הנוכחי. 

      גם רכבים פרטיים, מהודרים ומצויידים ככל שיהיו, עומדים כמו כולם בפקקים.

        8/7/11 11:41:

      צטט: מירי G 2011-07-06 19:09:26

      האמת, היה נחמד לקרוא פוסט מהפרספקטיבה שלך כמי שלא גר כאן הרבה שנים. כי הקריאה הביקורתית שלנו את המציאות ואת התקשורת כבר לא מנותקת מהמעורבות שלנו בה. אבל אני לא לגמרי מסכימה עם הפסימיות. אולי אנחנו פולנים, אוהבים לקטר, אבל בסך הכול יודעים שנחיה אחרי כולם, עם יום בשבוע ברידג' ופעם בשבועיים מספרה - לעשות כחול אפור בשיער. ואולי אנחנו מדינה צעירה, עוד לא הספקנו לשכוח את כל המאבקים, אז אולי אנחנו לא רגילים לחיות בטוב בלי לחשוש מהרע? בכל מקרה, אנחנו הולכים קדימה וזה מה שחשוב. לגבי הביקור הבא של בכיר סיני אולי תבוא אלי כשתרצה חשיפה תקשורתית.

      הי מירי,

      מעניין לראות את התגובה שלך דווקא ממקום של מי שעוסקת בתקשורת ואני מסכים אתך שאולי פשוט התרגלנו לחיות בחשש מתמשך מהרע. אבל מאיפה זה בא? מהיכן תחושת ההשרדות הזאת שאופפת אותנו? זה הרי לא מולד :-)

      אנשים לא אוהבים שינויים וההתנגדות היא טבעית, לכן גם שינויים צריכים לעשות בצעדים קטנים ולא בהפיכות. לכל מהפיכה יש צדדים חיוביים ותמיד תמיד גם צדדים שליליים. הפסימיים מתמקדים בשלילי.

      מצד שני, גם אופטימיסט מושבע זקוק מדי פעם לאופטומטריסט שיבדוק את זווית הראייה שלו :-)

        8/7/11 10:59:
      אני לא נוסעת באוטובוסים כך שאני לא יודעת אישית איך הרפורמה השפיעה על אלה שכן. לגבי החדשות - אני שומעת רק את הכותרות - יודעת הכל אומנם אבל על קצה קצהו של המזלג. ממילא אין לי חמימות בלב על נבחרי העם ואני שלוקחת הכל בהומור ממילא אתעצבן - אז, למה לי? ואתה בארץ! קולולו. תשתדל להינות. זה יקרה אם תמעיט בלהקשיב לחדשות. לך למסיבות, השקות, פגישות, עזוב אותך מחדשות. שמע לי ;-). ברוך הבא לארצנו החמה. תרתי משמע.
        8/7/11 09:22:
      הי דני , כבר אמרתי שאת החדשות הטובות אני מגלה רק דרך הבלוג שלך.. אהבת י את תגובת הזקנות שנותנת ביטוי להלך הרוח הקיים.. 欢迎来到以色列
        8/7/11 00:01:

      דני, ברוך הבא :) הגעת בדיוק בזמן, מזג אויר חם והים בימים האחרונים מושלם :))) והמוסיקה אחח.. יוטיוב! (וגם הרדיו בישראל לא רע בכלל...) אל תשכח להשלים פערים... מגניב

       

      כל "מלאך" צריך פרקליט "שטן" ולנסוע באוטובוסים בישראל זו אכן חוויה אנרופולוגית של ממש, ממימדים אחרים. מעניין לקרוא סקירה של "אורח לרגעש רואה כל פגע" ומשפט הסיום שלך מוחץ!

       

      תעשה חיים בביקור, למרות הכל וכמו שאתה יודע היטב-- יש לנו ארץ נהדרת!!!

        7/7/11 05:16:

      אם אלך לפי המדדים,הרי הכלכלה נמצאת במצב מצויין. למעשה, יש "צמיחה" ,אבל האנשים, (להבדיל מהכלכלה ), נובלים.

      מאמר שפורסם ב1995 ,ב 

       

      The Atlantic Monthly

       

       

      הסביר את התופעה של: אם התמ"ג עולה,מדוע אמריקה (ארה"ב ) יורדת ?

       

      ציטוט:"במהלך המולת מערכת הבחירות של השנה שעברה, פרשנים פוליטיים התבלבלו
      מעובדה עיקשת אחת. הכלכלה תפקדה באופן יוצא מן הכלל, לפחות על פי המדידות
      הסטנדרטיות.
      התפוקה ואחוז המועסקים היו בעליה; האינפלציה היתה תחת
      שליטה. הפורום הכלכלי העולמי ) WEF (, בשוויץ, הכריז כי ארצות הברית שבה
      ותפסה את מקומה כמשק התחרותי ביותר בעולם, לאחר שנים של שליטה יפנית.

      הממשל בראשות קלינטון המתין בציפייה, אבל התשואות מעולם לא הגיעו.
      הבוחרים לא חשו טוב יותר, למרות שהכלכלנים אמרו שהם אמורים להיות.
      הכלכלה, כפי שהכלכלנים מגדירים אותה, הרקיעה שחקים, אבל האנשים שהרכיבו
      אותה-או לפחות חלק גדול מאוד מהם-לא.
      הנשיא ביל קלינטון שלח את יועציו
      הכלכליים למסע דרכים כדי לשכנע את האמריקאים שהניסיון שלהם היה מוטעה
      ושהמדדים אכן היו נכונים.
      הפער המוזר הזה, בין מה שהכלכלנים בחרו למדוד לבין מה שהאמריקאים חוו,
      הפך לתעלומה הרשמית של עונת הבחירות. "הפרדוקס של 94 : מצביעים מדוכדכים
      בזמנים טובים" ה'ניו יורק טיימס' הצהיר בעמודו הראשי
      . "בום למי?" קראה
      הכותרת של שבועון ה'טיים'. אבל הכתבים מעולם לא הגיעו ממש לשאלה
      הבסיסית, דהיינו, האם המדדים הרשמיים פשוט מוטעים, והאם הם מובילים את
      האומה בכיוון לא נכון."

       

      האבטלה מראה על ירידה במס' המובטלים. למשל :מספיק  שאדם יעבוד  שעה בשבוע, והנה הוא יורד ממצבת האבטלה.

        7/7/11 01:57:
      שווה לכלכלנים מידי פעם לתת הצהרת בהלה ואז אם קורה משהו שמתאים פחות או יותר לתסריט שלהם, הם לעולם יזכרו כנביאים היחידים שהשכילו לראות את האמת. על פניו - הכל כאן ובכל העולם צריך להתמוטט, הכלכלה, יותר ויותר הופכת להיות לא יצרנית, אתה בודק מה אנשים באמת עושים ומתפלא איך כל המבנה הזה מחזיק כל כך הרבה אנשים שעושים כל כך מעט ובמיוחד אבל לא רק, בשירות הציבורי. מישהו צריך לשלם על המותרות האלו לא?
        7/7/11 00:37:
      ברוך הבא דני, מרענן כתמיד עם הפנס הצבעוני שלך. לדבוק באופטימיות, דווקא. אני איתך (מצאתי שמאוד עוזר לי לא לשמוע חדשות:). תהנה מהביקור.
        7/7/11 00:22:
      שלום דני יקירי, טוב לשמוע שאתה בארץ. אני כמובן לא נוסע באוטובוס, וכך גם עושה כל מי שיש לו ברירה בישראל. אני לא רואה איך זה משתנה, גם לאחר הרפורמה. כמובן שכל עוד אין תחבורה ציבורית בשבת, לא ניתן באמת לוותר על רכב פרטי, אבל יש "סטטוס קוו" מקודש, אז אסור לחשוב על מה הצרכים האמיתיים של הציבור.
        6/7/11 19:09:
      האמת, היה נחמד לקרוא פוסט מהפרספקטיבה שלך כמי שלא גר כאן הרבה שנים. כי הקריאה הביקורתית שלנו את המציאות ואת התקשורת כבר לא מנותקת מהמעורבות שלנו בה. אבל אני לא לגמרי מסכימה עם הפסימיות. אולי אנחנו פולנים, אוהבים לקטר, אבל בסך הכול יודעים שנחיה אחרי כולם, עם יום בשבוע ברידג' ופעם בשבועיים מספרה - לעשות כחול אפור בשיער. ואולי אנחנו מדינה צעירה, עוד לא הספקנו לשכוח את כל המאבקים, אז אולי אנחנו לא רגילים לחיות בטוב בלי לחשוש מהרע? בכל מקרה, אנחנו הולכים קדימה וזה מה שחשוב. לגבי הביקור הבא של בכיר סיני אולי תבוא אלי כשתרצה חשיפה תקשורתית.
        6/7/11 17:49:

      צטט: השרקרק 2011-07-06 14:14:59

      דני יקירי אתה בארץ, למה לא סיפרת? היתי משמש לך כנהג. ______________________________________________________________________________________ אבל לענין החדשות, בארץ כמו שלנו החדשות נתחלפות כמספר הדקות בשעון. והלוואי שתמיד יהיו על דברים כאלה, ולא על פיגועים או מלחמות.

      תודה ידידי על ההצעה המפתה אבל המקום מאחרי ההגה כבר תפוס.

      אכן, אם אלו יהיו החדשות הרעות, דיינו.

      אבל אם עורכי החדשות יכניסו גם קצת חדשות טובות מדי פעם זה לא יזיק, מקסימום יוסיף קצת קמטים של חיוך לכמה אנשים.

        6/7/11 17:45:

      צטט: VG11 2011-07-06 09:08:38

      השינוי בקווים - ללא התחשבות בקשישים או ב"עניי עירך", הם סימפטום, כמו הקוטג' לעניין המחירים. הייתכן שיהיה גרוע יותר טרם יהיה...אולי...טוב יותר?? קצת מזכירים לי את משל העז שהוכנסה הביתה.... לא אופטימית לצערי.

      הי ורדה,

      דווקא סיפור הקוטג' עשה אותי אופטימי. פעם ראשונה שראיתי התארגנות צרכנית שהזכירה במשהו את ארה"ב וזה עבד והלחץ השפיעה. בלי פוליטיקאים, בלי הסתדרות ובלי גופים מוסדיים או אינטרסנטיים. הציבור נטו התארגן והביא שינוי.

      יפה לנו.

      לגבי שינוי הקווים, הבעתי את דעתי בתגובה הקודמת לטל. יתכן שהשינוי יתברר בסופו של דבר כחיובי ומבורך, אבל הדרך לביצוע קצת נמהרת לטעמי

        6/7/11 17:39:

      צטט: טל רשף 2011-07-06 07:33:36

      דני. תודה על הכתיבה המחוייכת המביאה בין השורות אמירה משמעותית על הצורך בחשיבה קדימה, ובראיית כל חלקי הכוס גם יחד.

      הי טל,

      ידעתי שאני יכול לסמוך עליך שתקרא בין השורות.

      לא ברור למה כל דבר בארץ זה "רפורמה" או "מהפיכה", מדוע אין תקופת ניסיון מוגבלת, ללימוד ולהפקת לקחים לפני שמטמיעים בכל המערכת. יש לנו מה ללמוד מהסינים בעניין הזה. שעושה שינויים קטנים בכל פעם, בוחנת ובודקת את השפעת השינוי ומתקדמת הלאה צעד נוסף.

      קח למשל את שינוי קווי האוטובוס. אם במקום להפוך את כל הקווים ביום אחד, היו עושים את זה לאט, במספר קווים מוגבלים, מתקנים ומשפרים תוך כדי תנועה עד להטמעה הכוללת של השינוי, אין לי ספק שזה היה נראה ומתקבל אחרת.

      לא פותרים דברים ב"זבנג וגמרנו"

        6/7/11 17:33:

      צטט: יונתן הדר 2011-07-05 22:53:01

      אם מהמרים על גאות או שפל בסוף מצליחים גם אם זה ייקח קצת זמן...

      הי יוני,

      יש כלכלנים שעשו מזה קריירה, בעיקר מנבאי השחורות שהצליחו לפגוע פעם ב...

        6/7/11 17:31:

      צטט: ruthy 2011-07-05 22:50:05

      אתה מבין את זה ברוך? אני בטוחה שכן..... :-)

       

      הי רותי,

      כמו שאת יודעת בסין לא כולם מבינים מה קורה ואין לאף אחד תלונות.

      מה שבא מהממשלה, חקוק בסלע.

        6/7/11 17:30:

      צטט: עינת עופר 2011-07-05 22:41:25

      הפרנואידים האופטימים:)

      הי עינת,

      עדיף אופטמי מפרנואיד. אולי הסיכוי להשרדות נמוך יותר אבל לפחות מה שנשאר עובר עם חיוך :-) 

      גם בעסקים

        6/7/11 14:14:
      דני יקירי אתה בארץ, למה לא סיפרת? היתי משמש לך כנהג. ______________________________________________________________________________________ אבל לענין החדשות, בארץ כמו שלנו החדשות נתחלפות כמספר הדקות בשעון. והלוואי שתמיד יהיו על דברים כאלה, ולא על פיגועים או מלחמות.
        6/7/11 09:08:
      השינוי בקווים - ללא התחשבות בקשישים או ב"עניי עירך", הם סימפטום, כמו הקוטג' לעניין המחירים. הייתכן שיהיה גרוע יותר טרם יהיה...אולי...טוב יותר?? קצת מזכירים לי את משל העז שהוכנסה הביתה.... לא אופטימית לצערי.
        6/7/11 07:33:
      דני. תודה על הכתיבה המחוייכת המביאה בין השורות אמירה משמעותית על הצורך בחשיבה קדימה, ובראיית כל חלקי הכוס גם יחד.
        5/7/11 22:53:
      אם מהמרים על גאות או שפל בסוף מצליחים גם אם זה ייקח קצת זמן...
        5/7/11 22:50:
      אתה מבין את זה ברוך? אני בטוחה שכן..... :-)
        5/7/11 22:41:
      הפרנואידים האופטימים:)

      פרופיל

      דני טל - Danny Tal
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון