אחד בדברים שלמדנו בקבוצת התמיכה לאנשים פסיביים ולא כ''כ מאורגנים, היא שהרבה יותר קל לתת לאחרים עיצות מאשר לעצמך. לכן במפגש האחרון עשינו משהו מאוד מעניין- התחלקנו לזוגות וכל אחד סיפר לבן הזוג על הבעיות המרכזיות שלו בתחום התקיעות והפסיביות. אחר כך החלפנו תפקידים - בן הזוג נהיה אני ואני נהייתי בן הזוג וכל זה כדי שאני אתן עיצות לעצמי. כאילו לבן הזוג שהוא בעצם אני. משהו שובבי כזה.
זה היה מצחיק, אבל מאוד חכם כי זה כן נתן אפשרות להסתכל על החיים מהצד.
השאלה אם ניישם את העיצות שנתנו לעצמנו היא לא חשובה. העיקר שהיה לנו כייף במפגש וגם זה חשוב. לא להכל בחיים צריכה להיות תוצאה מעשית גם שיחה כייפית ומצחיקה יכולה להיות סבבה בלי שתחזור הביתה ותסדר את החדר או תשטוף כלים, כי למדת משהו על סדר, אירגון ומשמעת עצמית. הרי סה''כ טיפים לסדר, אירגון ומשמעת עצמית יש גם באודטה, בכל זאת לסדנת תמיכה באים בשביל לפגוש אנשים ולשתות משהו ולא סתם כדי לשמוע טיפים.
אם כבר מדברים על טיפים יש לי אחד מדהים- למי שנורא שונא לשטוף כלים שעירבבו בהם ביצים, כי הוא בטוח שהסלמונלה תעבור לסקוצ' אז הנה טיפ: אפשר לשבור את הביצה לשקית, לשקשק קצת ואז לשפוך את הביצה המשוקשקת למחבת. הנה מבעבעת לה החביתה וככה הרווחנו צלחת נקיה. נפלא.