כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    rachelyg

    סיפורים ושירים וציורים

    פוסטים אחרונים

    0

    לא חלמתי על כסא חשמלי- המשך וסיום.

    0 תגובות   יום רביעי, 6/7/11, 00:02

    לא חלמתי על כסא חשמלי / פרק ד'

     

     

    קרן שמש דקה דיגדגה את ריסיי הדבוקים, שיפשפתי את עיניי ופקחתי אותם, אכן בוקר חדש בקע מתוק חריר החלון הגבוה.

    התהפכתי על יצועי ורגלי חדרה מבעד לחור בשמיכה הדקה,סילקתי השמיכה מעליי וקמתי, הסיר עם שתן אתמול חיכה לי על הריצפה המצחינה, קערת מים עכורים אף הם חיכו לי שם ולידם מגבת מעופשת.

    כן , כבר הורגלתי לכל אלה ,סיימתי את הבוקר בכמה דקות בודדות.

    עם כל הריחות ,אני חי בשלום,מחיידקים אני כבר מחוסן ,וטעמים אני לא חש. את ביגדי האסיר המלוכלכים לבשתי במהירות ופניתי לאחור לנעול נעליי, אני מביט ולא מאמין, על שרפרפ הייתה מונחת חליפת אסירים שונה ונקייה, לא הבנתי איך הגעתי למצב שנותנים לי בצינוק חליפה חדשה.

    התלבטתי, האם היא מיועדת לי או שמא טעו ?, לא ידעתי מה לעשות, פתאום ראיתי שתי עיניים מביטות בי דרך החרך שבדלת הברזל, העיניים מיקדו מבטם בי וקול נשמע אומר לי,"כן, היא מיועדת לך ,לבש אותה ותמתין לבאות".

    לא הבנתי מאומה, אבל עשיתי על פי מה שפקדו עליי,לבשתי את החליפה וחיכיתי לבאות.

    עברו כשעתיים עד ששמעתי קול צעדים של כמה אנשים מעבר לדלת הצינוק. בעודי ישוב על השרפרף, דלת התא נפתחה ושני סוהרים עמדו מולי, פקדו עליי לקום בזמן שהם אסרו את רגליי, והתלוותי אליהם, הלכנו לאורך כל בית הסוהר עד שיצאנו לחצר,שם המתינה לנו מכונית בית הסוהר ונתבקשתי לעלות עליה.

    לא היה לי מושג מה קורא, פחדתי לשאול שמא אקלקל משהו (אולי) טוב.

    כך נסענו כחצי שעה עד לעצירה מוחלטת. התבקשתי לרדת כשאני אסור ברגליי ובידיי ושני סוהרים עם כל ציוד ההגנה עליהם ,כאילו אני פושע מסוכן, צעדנו אל תוך בניין גדול ובו חדרים רבים,פסענו לכיוון אולם גדול , כשנפתחה הדלת ראיתי ספסלים רבים ובראשם שולחן גבוה, מיד הבנתי, אני בתוך משפט, זה המשפט החוזר , כלומר הערעור של התביעה.הם ידעו שאין לי סניגור ואפילו לא שיתפו אותי.

    אלוהים ,אלוהיי אולי יתמזל מזלי והכף תטה לכיוון טוב.

     

    ישבתי על ספסל כששני שוטרים משני צידיי, לפתע מתקרב אליי אדם ומזדהה בשם משונה ואומר שהוא הסנגור שלי.

    הכל נראה לי מכור ואין לי מילה פה.

    ארבע שעות התנהל הדיון החוזר ואני לעולם לא אודה במעשים המיוחסים לי, אבל מי יאמין לי.

     

    משפטיש השופט היכה בשולחן לאות סיום, התבקשתי לקום על רגליי ולדדות לעבר מכונית המשטרה.

    עליתי וישבתי ליד השוטרים שליוו אותי, פחדתי לשאול שאלות , והכל נשאר עלום.

     

    חזרתי לצינוק עצוב ומדוכא,מה שנשאר לי רק להתפלל עם העכבר לכל האלים.

     

     

    1.10

    רחלי.ג

     

    המשך יבוא.....

     

    פרק ה'

     

     

    חזרתי לצינוק.

    לא הדפו אותי פנימה, לא צעקו, השאירו אותי עם הבגדים הנקיים ומצאתי שם ארוחה שאפשר לאמר דיי חמה ודשנה.

    לא ידעתי מה קורא פה ומה השינוי, אולי כך סתם יש סוהר חדש או אולי משהו שאני לא יודע.

     

    אכלתי בתיאבון כאילו הביאו לי מנת שווארמה ממסעדה במרכז העיר. הייתי כל כך עייף ולחוץ שנרדמתי מהר מאד.

     

    כך עבר עליי עוד קצת פחות מחודש ימים בצינוק שכבר הפך להיות בית הקבע שלי.

    הבוקר הבא היה רגיל , קרן השמש היחידה החברה שלי שמאירה לי את האישונים שהתרחבו בחושך , ואולי הפכתי מעט להיות כמו חתול הרואה בחושך.

    העכבר גם הוא מציץ מנקב ביתו הקטן, מרחרח אולי יש פירור לחם בשבילו, שיירת הנמלים החוצה את הצינוק לרוחבו גם היא כבר עוברת, ורק אני מתהפך על מזרון הקש המסריח ואין לי למה למהר.

     

    בשעות הצהריים הביאו לי את הארוחה ופתחו גם את שער הברזל, השתוממתי מדוע לא הכניסו המגש דרך החרך שבדלת, הסוהר עמד ליד מגיש הארוחה , הסתכל לי בעיניים ומסר לי מעטפה.

    מיד שהסתלקו השניים, פתחתי המעטפה בידיים רועדות, וקראתי,...... היו שם כמה דפים מלאים בכתוב, לא שהבנתי הכל אבל את השורות האחרונות שהיו כתובות בגדול הבנתי.

    היה כתוב שם - חבר המושבעים דן אותך למיתה על כסא חשמלי - המעטפה נפלה מידי, הרגשתי שלבה פרצה בגופי ועיניי יבשו מדמעות.

    לא יכולתי לזוז, כמה זמן ככה לא זוכר, אבל לפתע בא סוהר ודיבר איתי, אני לא הקשבתי, הייתי בעולם אחר, רק שמעתי שהוא חוזר ואומר, חוזר ושואל, "אז מתי אתה רוצה שהכומר יבוא עכשיו או מחר בערב לפני גזר הדין.

    לא יכולתי לענות , מה כל כך ממהרים, לא מבין, היאוש מילא אותי ואמרתי מחר בערב.

    למחרת בא הכומר וביקש ווידוי ובקשה אחרונה, חזרתי ואמרתי , כבוד הכומר לא מודה, והוא בשלו , ישו יציל נשמתך, ומה אתה מבקש בקשה אחרונה, חשבתי מעט ואמרתי , אני רוצה לצעוד לכסא החשמלי עם העכבר עד למתן הזרם , אז תקחו העכבר ממני.

    הכומר אמר תפילה ואותת לי שהבקשה לא גדולה היא תתאפשר.

     

     

    1.10

    רחלי

     

    המשך יבוא ....... 

     

     

    פרק ו'

     

     

     

    הכומר יצא את התא המעופש ואיתו יצאו כל חלומותיי.

    נשארתי ישוב ללא כל רגש, התאבנתי, לא ידעתי בעצמי מה להרגיש, היאוש תקף אותי ורציתי לקחת את חיי בעצמי, אבל לא יכולתי, בתוכי ידעתי שאני זכאי אז איך כל האלים לא עושים כלום.

    נפלתי על יצועי והרגשתי את העכבר בא לידי שלא כהרגלו ,תמיד בזמן הארוחה, לקחתי אותו בידי וליטפתי את עורו החלק , חשתי את חום גופו ואת נשימותיו הקצובות, ההולכות וגוברות, חיממתי אותו בשתי כפות ידיי ונרדמתי .

     

    קרן האור היחידה שמאירה את יומי, חדרה מבעד לחרך החלון הקטן שבקיר, פקחתי את עיניי וראיתי את העכבר שנם לידי, ולא חזר לביתו . ליבי נכמר בקרבי שאני צריך להשאיר את היצור הזה לאחרים, חברי הטוב בימיי האחרונים.

    נעצבתי, ישבתי הלום מחשבות שאי הסדר בהם שולט.

     

    לאחר כמה שעות ,שמעתי צעדים ומפתח הברזל סב בדלת התא, בפתח עמד הכומר ולידו סוהר עם ארוחה דשנה, ארוחתי האחרונה, הכומר אמר תפילה וביקש ממני לאמר סליחה, אני סרבתי בכל תוקף, הכומר מלמל ומלמל ולי לא היה איכפת כלום.

    סוהר אחר הגיע לאחר כשעה והביא לי בגדים נקיים.

    לאחר שסיימתי הכל הובילו אותי לחדר המוות החשמלי.

    אני פוסע ובידי העכבר , בדרכי ביקשתי מהכומר להחזיר את העכבר לתא בסיום ההצגה. הכומר נאות.

     

    אני עולה לכסא החשמלי כאילו מלך עולה על כסא מלכות, כולם מסביבי מביטים בי ויש גם קהל קטן שלוטש בי עיניים עויינות. אני כבר לא מתרגש ולא איכפת לי למות, מאסתי בחיי, אני מתיישב , הכסא קר, אני עדיין לא מרגיש כלום, הסוהרים מצמידים לי את האלקטרודות לידיים וגם לרגליים ובמיוחד לראש, אולי הם יקלטו את מחשבותיי , אני מהתל בעצמי,אבל כששמו לי את כיסוי הראש ותחתיו שמו ספוג רטוב,ועיניי כוסו בבד השחור, התחלתי לרעוד כמו ענף ברוח, ליבי התחיל לפעום כמו קטר והרגשתי שאני כמעט מעולף.

    פתאום אני שומע, בום טק בום טק טק, ואני עוד חי לא קורה כלום, מה זה, ושוב בום טק טק ואני עדיין חי, אני שומע המולה, אולי אני כבר בעולם הבא?. 

     

     

    1.10

    רחלי

     

    המשך יבוא...... 

     

     

    פרק ז'

     

     

    עולם הבא, האם זה יתכן ? האם כך הוא?.

     

    ההמולה מסביבי מתגברת, אני מבולבל , איני יודע היכן גופי, במציאות או בעולם אחר, איני יכול לזוז ולמשש גופי,כלום לא כואב לי, אני עדיין מרגיש את רטיבות הספוג שעל ראשי, עיניי מכוסות בבד שחור כך שאני לא יודע מה קורה סביבי.

     

    פתאום הכל משתתק, אני מתחיל לצעוק, לקרוא לעזרה ואין איש שומע,ליבי פועם בחוזקה, כמעט יוצא מבית החזה, אני מרגיש חום עז בפניי ורגליי כאילו השתתקו.

    עוברות כמה דקות ואני בודק את עצמי שוב ושוב,מוחי חושב,

    אני מזיז מעט את אצבעותיי, כן אני שולט בעצמי , אני חושב שאני חי, כן אני חי, אני חושב ,אני מדבר, אני מרגיש את גופי, כן אני חי. אז מה קורה פה לעזאזל?

     

    לפתע אני חש ביד שמתחילה לשחרר אותי מכל הדברים האלה ולאחר מכן הסירה את כיסוי הראש שלי, אני רואה מולי את הסוהר חמור הסבר, הוא אינו מביט בעיניי ואינו מדבר איתי, אני כבר לא יכול להתאפק ושואל אותו, מה קורה פה?, הלה לא עונה רק מעוות פרצופו כלא יודע דבר, הוא נשלח רק לשחרר אותי ולקחת אותי אל תאי.

    הוא מוביל אותי ואני לא אזוק בכלל, כל כך בא לי לברוח, אבל אני לא עושה זאת.

     

    הסוהר מוביל אותי לתא חדש, יחיד בלי שותפים , תא הרבה יותר טוב, ואני הייתי בטוח שהוא מוביל אותי אל הצינוק.

    אני שמח על המעט שנפל בחלקי,ואני לא מבין אך לא שואל שאלות.

    בערב אני רואה שמביאים לי ארוחה דשנה , בגדים שונים ואפילו מקלט רדיו קטן.

     

    אני מתענג על הכל ונרדם לצלילי המקלט ,ומרחף אל מחוזות החלום.

     

    צפירת הבוקר נשמעה היטב בתאים אלו , אני שומע את כל האסירים נעים בשורות ורק אותי הם לא באים לבקש.

    אני מסיים את כל פעולות הבוקר , מקבל ארוחה דשנה וממתין לסוהר. הסוהר אינו מגיע.

    בינתיים אני מדליק את המקלט ושומע חדשות,אני לא מקשיב ממש, לפתע אני שומע משפט אחד שהקפיץ אותי,

     

    "האנס הרוצח נתפס והודה,והציל אסיר מספר 408 מכסא חשמלי  ".

     

     

    1.10

    רחלי

     

    סוף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      rachely111
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין