פרופיל
המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
שחור
24/7/19 | 1239381 צפיות
-
הקטע הזה עם התריסים
17/4/19 | 875067 צפיות
-
הדמעות שמוטטו אותו
27/2/19 | 561222 צפיות
-
האובססיה
23/11/18 | 420314 צפיות
-
ילדים רואים אחרת
25/5/17 | 762203 צפיות
-
האיש שאהב תפוחים
12/2/17 | 689523 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך אתם לא מתביישים?! 31/5/20
- חוסר הערכה זה "פרווה" מול הביטוי האמיתי 20/5/20
- גילויי אהבה 12/5/20
- סלחנות לאלימות וסגידה לכוחנות זה IN 3/5/20
- "אנשים טובים" 24/4/20
- ריקושטים של קורונל'ה 10/4/20
ואם הם היו ילדים....
ואם הם היו ילדים?
הסיבות שאני אוהבת תגובות, פידבקים, שיש דברים יפים בהם: מחלקן ניתן לראות זוויות ונקודות ראיה, השקפות שונות משלך, לקבל מידע ואסוציאציות נוספות, וזה מרחיב אופקים ומעשיר.
כך קרה עם תגובה מסוימת לאחד הפוסטים הקודמים, (למה גנבת הליפסטיק עצובה), שהנחיתה עוד הבנה קטנה במשהו.
נזכרתי לפני שנים, במקרה בו למדתי בעל כורחי "שיעור מאלף" ב"הלכות זכויות בעלי חיים". אז המושג לא היה קיים, ואף אני לא הייתי מודעת לדברים רבים, למרות אהבתי לבעלי חיים.
שמעתי אז שמישהו בצפון מחזיק בביתו שני שימפנזים (כחוק). החלטתי שאת זה אני חייבת לחוות על בשרי, במו עצמי, ועיני. לקחתי יום חופשה מהעבודה, אחרי שהצלחתי במאמצים לא קטנים לאתר אותו וליצור אתו קשר, תיאמתי ביקור, ונסעתי.
קניתי למארחיי שנענו באדיבות לגחמת ביקורי כאדם זר, קופסת שוקולדי-בוטיק עשויים ביד אחד אחד, חבל"ז.
עם היכנסי, מיד בפתח, הספקתי לראות בשבריר שנייה גוש כהה גדול דוהר לקראתי, הוא קפץ וזינק עלי נתפס בי בחיבוק, עם פנים ועיניים מדהימות של שימפנזה תינוק (40 ק"ג), מביט בי פנים מול פנים, אחד על אחד, מרחק סנטימטרים ספורים, בעניין וסקרנות.
הייתי המומה שזו לא מילה, נשימתי נעתקה ופרחה לה מעלה מעלה....מרוב הלם תגובותיי היו אינסטינקטיביות אוטומטיות כאלה, וחיבקתיו חזרה. ראיתי שיש לו חיתול, וההלם הפך תוך שניות לתענוג, בסה"כ הרי ידעתי את מי אני הולכת לבקר ולראות ולמה...
חייכתי בעונג עילאי והתחלתי לדבר אתו, והוא מקשיב, מתבונן בעגילים שלי, מנסה להורידם ולשים לעצמו, מוריד באצבעו שפתון מהשפתיים שלי ומנסה למרוח על שפתיו שלו, מלטף את שיערי....החוויה מדהימה.
אח"כ כשניסיתי לאסוף את עצמי מההלם, ההפתעה, וקבלת הפנים הלבבית, ישבנו לשולחן להתרעננות כיון שעשיתי אליהם דרך באמת ארוכה. מארחי החזיק צמוד אליו את השימפנזה השני, זכר בוגר יותר, מסביר שהוא כבד גדול וחזק, ואם הוא היה עושה מה שאחותו הקטנה עשתה, הייתי נמרחת על הרצפה ועלולה להיפגע.
ישבנו ושוחחנו, כששני השימפנזים מסיבים אתנו יחד לשולחן. שמתי לב שכשהמארחת הגישה שתייה - הם קיבלו כפול, ובשני כוסות. בכלל, ניסיתי לשאוב וללמוד מראות חוויות ומידע כמה שיותר מהמעמד והביקור, כי ידעתי שמי יודע אם תהיה לי עוד הזדמנות למפגש כזה.
שאלתי אותה לגבי זה, והיא אמרה שהם, בדיוק כתינוקות, חייבים להרגיש, במיוחד כשיש אורחים שאינם בני בית - שאותם אוהבים יותר, שהם מקבלים מלוא תשומת הלב, ו"לא מפסידים מזה", כדי שלא יקנאו או ישתוללו. זו אחת הדרכים להראות ולהגדיש להם זאת בצורה ברורה, שהם מבינים, ואז, גם לא מנסים לקחת מהאורחים.
ואני יושבת עם כולם, עדיין לא נרגעתי לגמרי, ושמה לב ששני החבר'ה הללו טועמים מהשוקולדים, בדיוק כמו בן אדם, לא להאמין. מנסים לבחור, לוקחים לבדוק, פותחים עטיפה, לוקחים ביס, טועמים, אם פחות טעים להם, הם מנסים לעטוף - וחזרה למקום, וטועמים את הבא........
ואני רואה זאת ולבי כלה על הבונבונים שעלו כל כך הרבה כסף, כשאני יודעת שאח"כ לא בטוח שמישהו אחר יאכל מזה...... בסוף בעוונותיי, כשל כוחי, נשברתי, ושאלתי את בעלת הבית אם היא שמה לב שהם כך עושים, כי אי אפשר יהיה לאכול מזה עכשיו......
היא הביטה בי, ובקול שקט (שקט מדי) אמרה לי לתוך העיניים: ואם הם היו ילדים קטנים, כך היית מתייחסת לזה ואומרת לי ככה? בלעתי את הלשון, התחלתי לגמגם משהו בסגנון של "זה לא אותו דבר".... לתגובה זו שלי היא כבר פחות התאפקה וזיכתה אותי במבט בלתי משתמע לשתי פנים... זוכרים את סרטו הבלתי נשכח של בניני "נרדפי החוק", והמשפט המפורסם ממנו: "If look can kill I am dead now" ?
ואתם יודעים מה? הם אכן ילדים, ילדים של קופי אדם, של בעל חיים אחר לא של אדם. כך היא התייחסה אליהם, וכך הם התייחסו אליה כאל אמם, זו האם שהם הכירו, ותגובתי פגעה בה......
זה היה כנראה השיעור הראשון המעשי שלי בזכויות בעלי חיים, מושג שלא היה קיים אז לא אצלי ולא בשום מקום אחר, ובודאי לא מודעות לנושא. אמרתי לעצמי בלב בשקט, יאללה, הנה אני כל כך אוהבת בעלי חיים, והבחורה הזו שמה אותי בכיס הקטן מבחינת התייחסות יסודית, עקרונית, ומהותית אליהם.
וכאן זה מתקשר לפוסט הקודם המוזכר בהתחלה, לאחת מהתגובות שם, ועם קשר וגם בלי אליו ואל נושא גני חיות בכלל, זו – הייתה חוויה אמיתית, שאינה מתחילה אפילו לדמות לביקור בגן חיות.
שם - מה שאתה מצליח לראות אלה חיות בר מאחרי סורג ובריח כבויות עיניים, וכאן - אפילו חוויה זו אינה ממש אופטימלית.
גם זה אינו ממש המצב הטבעי, שהוא לראות ולחוות את בעלי החיים הללו ואחרים בסביבתם הטבעית, עם משפחתם, כמו שהם אמורים להיות, כמו שנבראו - כך ניתן להכירם ולראותם באמת.
ילדים של כל היצורים החיים, הם ילדים, ואמורים להיות עם אמם, משפחתם, בסביבתם הטבעית, ולא בשום מקום אחר, בין אם זה מתאים לאדם ולאינטרס שלו או לא.
|
תגובות אחרונות
-
עינבזוארץ
בתגובה על תעמיס, כמה שיותר...
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על old country house
-
sari10
בתגובה על ללא כותרת
-
א ח א ב
בתגובה על איך אתם לא מתביישים?!
-
sari10
בתגובה על 123RF.com Predjama Castle in Postojna Cave, Slovenia
-
שולה63
בתגובה על Angkor Wat town on Tonlé Sap lake
תגובות (92)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני יודעת הרי שאינך מסנגר על גני החיות, שמבחינתך זה הרע במיעוטו, אך תבין, זה הרע במיעוטו שהחליט האדם, אחרי שהוא הורס את הסביבה, וגורם למצב זה. אין זה משנה מבחינת בעלי החיים אם זה גוף זה או אחר ואין בהינם קשר או יש. האדם בכללותו הוא אחד מבחינה זו ובעלי החיים הם השני לדוגמא זו.
לא יתכן מבחינה מוסרית ועקרונית שהאדם יהרוס יגרום להכחדה עצמה ואחכ יקים בתי סוהר כדי לשמר, לא משום בחינה שהיא. אני יודעת שזו ראיה שאינה נוחה או לא מקובלת לרוב האוכלוסיה, אך אם תנסה לחשוב לא כאדם (אם אתה מסוגל) ולא כחיה, כגוף שלישי ניאטלי, תראה שיש בזה משהו.
בעלי החיים אינם יכולים לדבר קח זאת בחשבון כשאתה מחזיק בדיעות שאין לצד השני אפשרות לערער עליהן.
ממליצה לך לקרוא את
the plague dogs
זה אחד הדברים שלמדתי מהספר הזה, ללמוד להסתכל על האדם ומעשיו מהצד. מומלץ
לא רואה הגיון בשתי הפעולות (ושוב לא בא לסנגר על גני חיות), כי לא מדובר בגוף בעל שתי זרועות שאחת הורסת ואחת בונה, אלא שמרחבי המחייה של בעלי החיים נהרסים ולפחות מינים מסוימים נשמרים בגני חיות. האם טוב להם, אולי, אבל אם כן אז לרוב כי מדובר בדור שני או שלישי לחיים בשבי. זה ה-lesser evil מבחינתי. האופציה הרעה שנסבלת.
שימור זנים מסוימים בגן חיות הוא צורך קיומי (אלא אם לא ממש אכפת לנו שהם ייכחדו) והחזקתם בגני חיות תוך כדי הוא (לדעתי) לא הרע במהותו והשאיפה היא תמיד ליצור גרעין רבייה, אבל זה לוקח זמן ולא תמיד מצליח.
אגב, אחרי סיבוב של כמה קילומטרים בשדה עם הכלבים של זוגתי נראה שהם היו יכולים להיות מאושרים מאוד גם בלעדינו, רק שחבל ששקי בונזו לא גדלים בשדה, שיש צורך בחיסונים לכלבת ולעוד כמה מחלות, שיש אנשים שמתאכזרים לחיות ושום מילה על פיקוח וטרינרי וחומרי הדברה. בלי החיבוק והליטוף (כמו גם הוצאת הפרעושים, שאגב, אני מעולה בזה בכנות
), נראה לי שהם יכולים להסתדר בקלות.
אני אישית לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי כלבים, אבל הם כנראה שלא יילכו ל"צער בני אדם" לקחת להם בעלים, אם לא היה להם אותי
לא מנסה לצייר תמונה שבה כל חיים בשבי הם טובים, אבל גם מסרב לצייר אותה כ"הרע במהותו". הלוואי והיה אפשר לשמור על חיות בר (כמו גם חיות בית) מחוץ לסכנת הכחדה מבלי להחזיקם בשבי, אבל לא נראה לי שזה יקרה בקרוב.
ותענוג לראות אותך כאן אחרי זמן כה רב
אוי זה גדול, כמה הייתי נותנת לו היתה לך תמונה כזו.... תודה עשית לי חיוך ענק
למה אתה לא מסכים?
נראה שראית כאן דברים עם הראש ולא עם הלב, בפרשנות מילולית צרה, מה לפעמים גורם לא לראות את הרעיון עצמו והכוונה....
חבל משכל הפוסט, מכל החוויה, מכל המסר - זה הדבר היחידי שראית, הפקת, נגע בך, ועל זה הדבר היחידי שראית לנכון להגיב.
מתנצלת על הטעות "החייתית" שלי ולא כל כך הבנתי את התשובה - כן היו צריכים משפחת אומנה? תודה, בונבוש.
הגבתי כמה פעמים לגבי זה, יש לשער שמשהו כמו משפחת אומנה בלית ברירה, לא מתארת לעצמי שהם עצמם גזלו אותם מהטבע, אנשים כאלה לא יעשו זאת.
אוקיי, אז זנים מסוימים שורדים בגני חיות. אבל להם עצמם טוב ככה? זה הפתרון?
מצד אחד כשהאדם מכחיד והורס את הטבע בתי הגידול וחיות הבר ומצד שני מקים בתי סוהר כדי לשמר אותם?
אתה רואה כאן הגיון?
ואם כבר מדברים על נטישה אי אפשר בלי סרט הוידאו שצירפתי אצלי בוידאו מזה כמה ימים.....זו אמנם פרסומת אך היא אחת הפרסומות הבודדות שעשויות בצורה מהממת,,,לא מראה הכל טרח מול הפנים, משאירה את הצופה לעשות את ההקשר לבדו...בראש שלו
נטישה זו נטישה והיא נוראה תמיד, וכן גם המקרה הנורא שקרה צר לי לא מאשימה את הכלבים אלא את מי שנטשם והפקירם לגורלם.
ליריתוש מותק אלה לא היו גורילות אלא שימפנזים. בודאי שלא היו צריכים להיות בטבע, הם כנראה היו משפחה אומנה כי להצילם כי ברירה טובה יותר לא היתה.
אופפפ איתך, ואני כבר ההייתי בטוחה שכתבת את הפוסט כשחזרת מהם השבוע,
ממש לא הולך לי כלום בזמן האחרון
צודק
למרות החוויה האדירה מקומן של חיות בר בכלל אינן בבית אלא בסביבתן הטבעית, כאן ובמצבים של משפחות אומנות כדי להצילן (אני משערת) זה עניין אחר, עושים מה שיכולים.
אינני הולכת לגני חיות שנים רבות אינני יכולה לשאת לא את הידיים המושטות אלי מהכלובים ועוד יותר מכך, את אלה שהתאייאשו וכבר לא מושיטים ידיים ויושבים שם בעיניים ריקות.
כואב לראות זאת
אין מה לבקר כבר, מפני שהמצב שם כבר מזמן השתנה, זה היה כשהשימפנזים היו תינוקות לפני הרבה שנים, אני בטוחה כיום שהם בוגרים המצב שם שונה.
בהחלט, יש להם כח רב מאד. והמראה שלהם מטעה כי כאילו הם חמודים כאלה, הם לא תמיד כך, הם חיית בר נקודה.
תודה ירין, אצלך אני מרגישה זאת דרך המילים שזה מהלב, באמת.
תודה רבה
אפשר בהחלט ללמוד מבעלי חיים על מושג חברות, מסירות, נאמנות, ועוד הרבה דברים, ולא רק מכלבים, בהחלט גם מבעלי חיים רבים אחרים.
קראתי בזמנו את הספר
נדהמתי מדברים שלא ידעתי על בעלי חיים שונים, מהמסירות המשפחתית של הצבועים למשל.
קרא, זה יחדש לך המון.
וזה העניין, גם אני וגם אתה יש לנו מה ללמוד.....השוקולד אמורים להנות ממנו, גם אדם וגם בעל חיים, ולא אמור להיות הבדל. לא צריך היה להיות "חבל" לי....
לומדים, כל החיים לומדים....
תודה
הם לא בדיוק הושיבו אותם, כולנו התיישבנו אז גם הם באו והצטרפו. קופים מחקים את הסביבה זוכר? חוץ מזה ההתיחסות אליהם היתה נפלאה ואוהבת, הם עשו הטוב ביותר שיכלו.
לא ראיתי וחשתי שום כפייה שם.
סופשבוע מבורך חברה
כשמך כן את לנפש רוויה
ככל שתברכי ותאחלי לאחרים
כך יהיו חייך עם יקירייך שמחים
לא בדיוק הבנתי אותך, אשמח אם תשלחי לי באישי לינק לאותו פוסט כואב שנגע בך.
אין מה לעשות יש כאלה שמעתיקים ויש כאלה שכותבים מהלב, אני בטוחה שהכוונה בכל מקרה טובה, אלא שלא תמיד אלה שעושים זאת שמים לב שזה לא בדיוק במקום...
כן, למרות הכיף שבחוויה כזו, מקומם לא שם אלא בטבע. אלא שגם "משפחות אומנות" לחיות בר שונות עושות מלאכתן במסירות ואהבה אין קץ, וזה לא רק כיף וחוויה זה גם הרבה בלגן.
אני זוכרת שראיתי נדנדה עם חבלים מאסיביים מהתקרה שם באמצע הסלון....אומר לך משהו על ההתמודדות שלהם....
על כל כמה אנשים שעוזרים ומנסים למזער נזקים יש פושעים שגוזלים חיות בר מהטבע, מוכרים אותם לצרכים שונים, ואינם מודעים לעוול הנורא שהם גורמים.
הסחר הלא חוקי ממשיך למרות ההגבלות, במיוחד בדרום אמריקה ובמזרח.
בדיוק עניתי על זה תגובה קודמת.
משערת שהם היו משפחה אומנת כדי להצילם, עושים מה שאפשר. הצרה שמי שפשע וגזל אותם מהטבע לא מודע למה שעולל. אחרים מנסים לתקן לפעמים את העוול, כמה שאפשר.
תודה....אני כבר שנים מהרהרת בהם, מה שלומם, מה אתם היום, איפה הם....
שימפנזה כבוגר הוא בעל חיים כוחני ולא נוח במיוחד. מקומו במקומו מסכן, לא כאן...
מצחיקה את לאללה, שימפנזים הם לא בעל חיים קל בכלל, כמו כל היצורים החיים כשהם ילדים הם חמודים, אך אח"כ מתחילים הסיפורים....חוץ מזה הם חיית בר ובסה"כ אמורים להיות בסביבתם הטבעית ולא בבית. נכון שכאן הסיפור שונה אני משערת, אולי הם שימשו משפחה אומנת כדי להצילם או משהו, היתה כתבה גדולה בזמנו בעתונות, לא זוכרת פרטים.
לא חיכיתי לפידבק כמובן לגבי השוקולדים, התגובה היתה כאילו אוטומטית ולמדתי שעור בלתי יישכח. אני יודעת שלבעלי חיים לא במיוחד בריא שוקולד, לכלבים זה ממש לא בריא זה אני בטוחה.
מעבר לאהבה, גם מי שאינו אוהב, איזו זכות יש לאדם לעולל להם מה שהוא עושה כבר שנים?
לא בהכרח קשור לאהבה...
דבי יקרה
תודה רבה לתגובתך.
בגדול כולנו הרי מתחבטים עם אותן שאלות לגבי חיות הבית הגרות אתנו. אך מדובר כאן בחיות בית, בעלי חיים שמזה דורות רבים תורבתו ובויתו על ידי האדם, אין זה הוגן וגם לא ניתן לקחת את הדברים אחורנית וכשנמאס לנו לנטוש אותם ולהשליכם חזרה לרחוב, וזה מה שרבים עושים.
לגבי עיקור וסירוס גם אני אינני אוהבת את הברירה הזו, אך זה הרע במיעוטו.
לגבי המתת חסד של בעל חיים אהוב שגר עמנו שנים רבות, כולנו קשה לנו מצב זה, וגם אני עמדתי בו, עשיתי הכי טוב שיכולתי, ועשיתי זאת למענו. וגם את עשית מה שעשית למענו אני מאמינה.
ובגדול והכי חשוב, הדברים שכאן נאמרו נאמרו לא רק אך בעיקר לגבי חיות בר. חיות בר גם כיום נשבות נגזלות מהטבע נגזלת חירותם והן נשבות לטובת סחר, קרקסים, שנהב, עורות פרוות ומה לא.
קרקסים גני חיות במזרח יש גם מופעי רחוב, ואת יודעת מה? כל הסחר בקופי מעבדה מתבסס הרי על גזילת קופים מהטבע והובלתם למעבדות ברחבי העולם.
וגם כאן בישראל בחוות מזור סוחרים בקופים באמותיהן ובגורים למטרות אלה.
אה, וכאן במקרה הזה דובר בשימפנזים לא גורילות...
כמו ליריתוש, גם אני תוהה מה עושים השימפנזים אצלם בבית?
מסכימה! גם אני רוצה חיבוק קופי...מקסים!
אצלי הכלבים לא אוכלים אוכל של בני אדם, אלא את האוכל שלהם למרות שרוצים כך שלא עולה השאלה הזו, וחתולים בשכונה למטה...קצת קשה יהיה לי להתכופף ככה עד הרצפה לאכול אתם מאוטו המסטינג....
נכון, משום כך עלינו יותר לתת את הדעת גם על ילדים של אחרים....לא רק של בני אדם בכלל...
לפני מספר שנים המזכיר לי מקרה מהעבר. תארחו אצלי חבר טוב מהצבא ואחיו שקטן ממנו ב-3 שנים. החבר טעם כל שוקולד עטוף שהיה על השולחן ואחר הניחו בצד חצי אכול. האח סיים את המשימה וכך נעלמו להם כל השוקולדים.
תודה על הפוסטים המושקעים שמבהירים לנו כל פעם מחדש איך אפשר להתנהג בצורה אנושית יותר כלפי בעלי חיים אחרים, ובטח כשמדובר בקובי משפחתנו קופי האדם.
אינני בא להצדיק את גני החיות, אבל בזכות המצאותם מספר זנים שהיו בסכנת הכחדה שורדים בגני חיות לעומת מינים אחרים שנכחדו.
קודם כל הייתי נותן הרבה בשביל להתחלף איתך בפגישה ההיא (או להיות לידך :) ).
ולמרות שזה לא לגמרי קשור, ישר נזכרתי בכתבה הזו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4091350,00.html
שקשורה לאנשים שנוטשים בעלי חיים ... וזה משהו שלגמרי מפוספס בכתבה ...
בכל אופן מה שאני אומר הוא שכל הוצאה של בעל חיים מהסביבה "הטבעית" שאליה הוא שייך ורגיל היא פגיעה.
ברור שאם הסביבה הטבעית כבר אינה קיימת אז חובתנו לתת את התנאים האפשריים הכי קרובים ...
נ.ב. הסרט שצרפת הוא פנינה ונהניתי לראות.
סיפור נהדר!!!
ועדיין לדעתי קצת בעיה להחזיק שני
שימפנזים כאלה נהדרים סגורים בתוך בית....
וכל פעם בגן חיות כאשר קופיף או שמפנזה
מוציאה ידה מבעד לסורגים, התנועה הקטנה
הזו ממש קורעת את לבי.
ולנו היתה כלבה מהממת שועלה ממש בשם קלי..
תמיד ישבה איתנו לשולחן...
בכסא ובמקום הקבוע שלה...
אני גיליתי, ואני מדבר על כלבים, שהם הרבה יותר בני אדם מאנשים. אנחנו, או נכון יותר רובינו, אנוכיים, אינטרסנטיים. לא תמיד פועלים כלפי האחר בכנות וביושר.
אם יש ממי ללמוד את המושג חברות זה מכלבים (אולי יש עוד בעלי חיים כאלו רק שאני לא מכיר)
"ילדים של כל היצורים החיים, הם ילדים, ואמורים להיות עם אמם, משפחתם, בסביבתם הטבעית, ולא בשום מקום אחר, בין אם זה מתאים לאדם ולאינטרס שלו או לא."
על אף המפגש הבלתי אמצעי והמסעיר שחווית השורה תחתונה המסכמת שלך מעידה על תובנה ורגישות מפוכחים אולי יותר מאלה של המארחים אותך.אימצתי וגידלתי לא מעט חתולים עד היום.גרף סף הרגישות שלי נמצא במודע בנסיקה מתמדת מעצם היחשפותי וקירבתי לחתולים,כך שתגובתה הכועסת של המארחת שלך היא בעצם דפוס התנהגות צפוי.
את החתולים חילצתי אחד לאחד ממוות לא היתה כאן שום גחמה של רצון לביית אלא רק להציל כך שלא חוויתי שום דילמות מוסריות מהסוג שדבי מעלה.
לגדל שימפנזים בבית לעומת זאת נתפס על פי הבנתי משגה.
איזה יופי.
חוויה מדהימה!
תודה שהבאת ושיתפת.
נשיקות.
ליל מנוחה קסום וחלומות מתוקים.
בונבונייטה, איזו חוויה ייחודית עברת...
אבל היוזמה היתה שלך. מודה שאם הייתי קוראת כתבה כזאת לא היה עולה בדעתי לטרוח ולנסוע לשם.
אף שגם אנוכי אוהבת מאוד בעלי חיים.
אולם כנראה שישנן רמות גבוהות יותר, כמו זו שלך וכמו זו של האישה ההיא, אם השימפנזים.
ואכן, ניתן ללמוד רבות מתגובות אנשים, בתנאי שלא תהיינה חריפות או בוטות מידי. כי אז הן מזמינות אנטגוניזם וסגירות.
ולגבי הפידבקים כאן באתר, מתמוגגת תכופות מהתגובות החמות מעומק הלב והפרגוןולומדת גם מהערות בונות.
אולם השבוע קראתי פוסט כואב וקשה ביותר של אחת החברות ובעוד אני שוקלת באילו מלים להגיב, קלטו עיני תגובה של הקוראות " פוסט מדהים - כוכב!"
אז יש כאלו שעושים פשוט העתק-הדבק!
בוני בגדולתה כרגיל
אכן חוויה נהדרת עברת יקירתי
קודם כל בעניין השוקולדים היא יכולה לכעוס
אך גם את ילדינו איננו מחנכים : לא טעים, מוצאים מהפה
ומחזירים לסיר או כאן לתוך העטיפה...
אני זוכרת כשהיה בלגן בק, שמונה אחותי התארחה בבית שלי כ- 3 שבועות
עם כלביה והתוכי, הערתי לה כשראיתי שהיא נותנת לו לשתות מהכוסות
כשלתוכי כלים משלו, היא כעסה - ביג דיל אז כעסה
גם אני כעסתי על שנאלצתי לזרוק את כל הכוסות אחרי שחזרה לביתה
ואני תמיד טוענת שחיים כאלו לשימפנזים זו צורת חיים מלאכותית
למרות האהבה הגדולה והפינוקים....
מה יקרה לשימפנזים האלו? לו יקרה לזוג הזה ( האנשים) חלילה משהו?
אז.... הקופים האלו - בכלל לא ישרדו, כי הם כבר התרגלו לחיות עם אנשים
ולא יודעים לחיות בטבע
ועל זה בטוח הם לא חשבו, וכשאוהבים חושבים על הכל...
* כוכב אהבה ממני
וחיבוק הכי אוהב שבעולם בונבוניטה יקירתי
סיפרת זאת באופן כל כך מוחשי שהייתי איתך שם וחשתי את כל התחושות.
תודה ששיתפת!
בונבוניטה יקרה,
קראתי והרגשתי שהייתי רוצה להיות שם ולחוות מה שחווית. - גדול
ילדים של כל היצורים החיים, הם ילדים,
ואמורים להיות עם אמם, משפחתם, בסביבתם הטבעית,
ולא בשום מקום אחר, בין אם זה מתאים לאדם ולאינטרס שלו או לא.
וכאן אני נכנסים למאו ויותר שאלות.
חית מחמד שמאמצים, לדוגמא - חתול
מעקרים / מסרסים - התערבות שאני לא שלמה איתה.
מחליטים שיהיה חית בית - האם זו הבחירה שלו,
האם הבית הוא לא כלוב זהב ,אך כלוב הוא כלוב,
לאחרונה כשהחתול שלי היה חולה וניסיתי להצילו
זו הייתה הבחירה שלי - לא שלו
הבטן שלי מתהפכת עד היום עם השאלה -
האם עשיתי את הדבר הנכון
ויש עוד שאלות רבות.
המון המון תודות על הדברים שהעלית
מאוד אהבתי את היחס של מגדלי הגורילות
אהבתי את החוויה הנפלאה
אך השאלות נשארות
דבי