כל החיים שלנו אנחנו צוברים חפצים.

חלקם חפצים שימושיים מאוד, חלקם חפצים פחות שימושיים, חלקם חפצים חסרי כל תועלת (ואילו מתחלקים לשתי קבוצות, אילו שסתם יפים ואילו שממש לא צריך)

לפעמים אני מקנא באנשים שחיים בקראוון.

כל מה שיש להם בחיים הם חפצים שהם צריכים ומשתמשים בהם. ללא שומן עודף.

טארבלינג לייט מה שניקרא.

ארזתי את החפצים שלי יחד עם שאריות מהחיים הקודמים, פעם שניה בשנה האחרונה.

המחשבה שעוברת בראש היא שבפעם הראשונה היו יותר חפצים. בפעם השניה היו חצי מכמות החפצים.

אני מתייעל? מוואה?!

החפצים שלנו מגדירים אותנו? החפצים הם חלק מהאישיות שלנו? אם עכשיו יש לי חצי מכמות הדברים שלי - זה אומר שאני פחות טוב או יותר "יעיל"?

יעילות - זו מילה מוזרה בעייני.

למה?

יעילות פרושה צימצום. וזה יפה.

צמצום פרושו וויתור, וויתור על חלקים מהחיים שעברו - פחות יפה.

האם אני מוותר על חלק מההיסטוריה שלי, מהעבר שלי? חלק ממני?

...כל החיים מסודרים בארגזים של 40X50 שגברים מיוזעים סוחבים ומקללים, מקללים וסוחבים...