לאורך עשרות השנים בהן התעצבה התרבות הישראלית, יצאה החברה החרדית
נגד המפעל העברי - תרבותי ההולך ומתפתח עם זאת, למרות ההתנגדות
הנחרצת לכאורה, ככל שחלף הזמן החל להישמע, לצדה תרבות.
החילונית-ישראלית, הקול החרדי הראשון בקולנוע בראשית שנות
האלפיים מתחילה לצמוח, לראשונה בישראל.

על חורבות המיתוסים וההסתייגויות, תעשייה קולנועית חרדית - תעשייה זו פועלת על בסיס ניסיונות בוסריים קודמים בתחום התאטרון והאומנויות בכלל המיועדים למגזר החרדי.

הנשים מהוות רוב גדול בין יוצרי הקולנוע הייחודי הזה.

תעשייה קולנועית זו מקבלת תוקף מיוחד בגבולות המוכתבים:
גבולות חברתיים ברורים, חוקי הלכה חד-משמעיים והיתרים שונים
ויוצרת אסכולה רעיונית חדשה בעלת מאפיינים ייחודיים שאינם מקבלים
ביטוי בקולנוע האוניברסלי ו/או הישראלי.

ספרה של מרלין וניג מציע הצצה נדירה לקולנוע ייחודי ומרתק זה.