על הפרת הבטחת נישואין משלמים, אבל מעט
הבטחת נישואין בין בני-זוג יוצרת חוזה-משפטי. לכן, חזרה מההבטחה להינשא ללא הצדקה, כמוה כהפרת חוזה. הצד שנפגע מההפרה יכול לתבוע פיצויים בשל הנזקים שנגרמו לו. במקרים רבים בתי-המשפט חייבו את הצד המפר לפצות כספית את הצד הנפגע בגין ביטול החתונה. יחד עם זאת, בתי-המשפט לא אוהבים לקבל תביעות מסוג זה. פעם התבטא השופט זילברג כי תביעה נגד מי שחוזר בו מרצונו להינשא יש בה משהו מן הדוחה, כי היא יוצאת מתוך הנחה כי הארוס או הארוסה היו חייבים להתחתן עם בן-הזוג האחר אך ורק בשל ההבטחה שניתנה למרות שאין רגשות אהבה ביניהם. היו גם שופטים שקראו לכנסת לתקן את החוק באופן שתימנע האפשרות להגיש תביעה כזאת לחלוטין. היו גם מלומדים שכתבו שבחירת בן-זוג היא עניין אישי ואינטימי והיא עשויה להשתנות ללא סיבה רציונאלית, כל אדם צריך להיות בן-חורין לחזור בו מהבטחת נישואין מבלי שיהיה נתון ללחץ חיצוני כלשהו. למרות הביקורות על תביעות מהסוג הזה, במקרים רבים מתקבלות התביעות והצד שהפר הבטחה להינשא חויב לפצות כספית את הצד הנפגע בגין הנזקים שנגרמו לו. הפיצויים נחלקים לשניים: 1. לפיצוי-כספי על ההוצאות הכספיות שהוצאו בפועל (כגון: טבעות, שמלת כלה, חליפת חתן, תשלום לאולם, מתנות יקרות ערך שניתנו ועוד). על הצד התובע פיצוי-כספי מסוג זה להוכיח את ההוצאות שהוציא משום ש"המוציא מחברו עליו הראיה". 2. הפיצוי הנוסף הינו פיצוי על עוגמת-הנפש, הבושה, העלבון, הפגיעה בכבוד ובשם הטוב שנגרמו לצד הנפגע (עניינים שעשויים להשתנות מעדה לעדה ומדת לדת). מאחר ובתי-המשפט לא אוהבים תביעות מסוג זה, הם נוהגים לפסוק פיצוי נמוך וצנוע בגין עוגמת-הנפש (כנ"ל). בעת פסיקת הפיצויים בית-המשפט עשוי לקחת בחשבון גורמים נוספים (כגון: גיל האישה, סיכוייה להינשא וללדת, פיטורין מעבודה לרגל החתונה, מעבר לעיר אחרת ועוד). יוער, כי הביקורת של בתי-המשפט על תביעות מסוג זה אינה מתייחסת למקרים בהם מדובר במרמה. כך שאם למשל, גבר מבטיח לאישה נישואים מבלי שהוא מתכוון לכך, רק בשביל לזכות בטובות-הנאה מיניות או אחרות הוא יצטרך לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לה. האמור בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ-משפטי.
|