שוב פעם הנודניקים האלה עם יוזמות השלום-שמלום שלהם. כולם רוצים להיות ג'ימי קרטר הבא, אלא שבסיבוב הזה אולמרט מעדיף להיות דווקא שמיר ולא בגין, והאודישנים לתפקיד סאדאת הופסקו בגלל חוסר מועמדים ראויים. נמאס כבר מדוחפי האף האלה. שלום בסודאן כבר עשיתם? שלווה בעיראק כבר השכנתם? סדר עולמי חדש בצפון קוריאה כבר אירגנתם? באמת, הכי קל להיטפל לילד היהודי הממושקף והחנון, שנמוך לפחות בראש משאר הילדים בכיתה.

באמת, זה בסדר, אין צורך לדאוג לנו, אנחנו ננוח בשלווה כבר בקבר. אז נכון, זה לא כל כך נוח, פיגועים, חיילים מתים, טילים וכל זה, אבל כמו לנעל חדשה ולוחצת, התרגלנו. מקסימום שמים איזה פלסטר וממשיכים הלאה. אולי זה לא הכי גורמה לאכול חרב לנצח, אבל יש בזה משהו חמים וביתי, כמו שניצל עוף דפוק של מאמא עוף.

אז נכון, הפלשתינאים סובלים, אבל גם אנחנו. זה באמת לא קל להרוג ילדים קטנים חפים מפשע (תשאלו את גדעון לוי). אולי זה לא אידיאלי, אבל, כמו שאמר אתגר קרת, לא באנו ליהנות. ואף אחד מעולם לא הבטיח לנו גן של ורדים.

אז צאו לנו מהוורידים, תעזבו אותנו בשקט (כלומר במהומה). מה אכפת לכם? תנו לנו להרוג אחד את השני, את זה נעשה לבד בלי עזרתכם. אחר כך פיליפ סטארק יוכל לבוא, לפנות את השאריות ולבנות סניף חדש לאיזה מלון פאר סעודי.