0

מתנה

5

Café  

1 תגובות   יום חמישי, 7/7/11, 10:19

לילה...הכל דומם...אפילו מבעד לתקרת העץ החמימה מרגישים את השקט של המושב ואפילו שומעים את הגלים.

שוכבת במיטה ולא יכולה להירדם מחשבות...פחד...מחשבות וחוזר חלילה.

בחיים לא חשתי כזאת הרגשה מן תפילה חרישית שזה לא יגמר לעולם מסתכלת עלייה ישנה בשלווה וחצי חיוך מריחה את הריח המתקתק הזה שלה. זו אהבה שאין כמוה בעולם. לא מאמינה שיש עוד מישהו שאוהב ככה בן אדם.

מהיום שהיא נולדה אני לא מצליחה שלא להתמוגג מכל רגע שלה,מכל ליטוף,מכל מילה...לא מסוגלת לכעוס עליה גם כשהיא ממש מנסה להכעיס.

וכל הזמן פוחדת...רק שלא יגמר...רק שיהיה ככה לנצח. אני יודעת שזה קצת חולני לחשוב כל הזמן שזה הרגע האחרון אבל לא מצליחה לחשוב אחרת.

הרי בכל פינה שלא מביטים רואים דברים אכזריים,חיים נקטעים עולם שממשיך במסלולו הלא ברור של מוות-חיים-מוות-חיים.

כל הזמן מנסה להסביר את זה לעצמי וזה לא נתפס לי בשכל איך זה שאדם קם בבוקר יוצא לעבודה, חושב על מה יהיה שבוע הבא,לוקח את הילד לחוג,כועס על האישה,משלים איתה ואז פתאום נעלם לאיזה שהוא נצח!?

מה זה שווה להיות פה אם בכל רגע זה יכול להיגמר? למה אנחנו כל כך משקיעים בתיכנונים אם לא יישאר לנו כלום בסוף? ואיך זה שכולם חיים כאילו שהם לא יודעים את זה וזה לא אכפת להם? איך אפשר לשכוח שלא נהיה פה לנצח? איך זה לא מטריד אף אחד? מנצלת כל דקה איתה לא נותנת לעצמי לפספס כלום מן מתנה עצומה שקיבלתי ואין לי מושג למה מגיע לי כל הטוב הזה...אני לא רגילה שקורים לי דברים כל כך טובים..בעצם אף פעם לא קרה לי משהו כל כך טוב..אולי בגלל זה אני לא מצליחה לעכל את זה.

דרג את התוכן: