חשוב שתדעו, ישנה הצעת חוק לשיתוף הילד בקבלת ההחלטות בגרושין של הוריו.
שכיחות הגירושין עלתה בעולם המערבי באופן משמעותי. בישראל נמשכת בעשר השנים האחרונות מגמה של עלייה מתונה בשיעור הילדים שהוריהם גרושים. הגורמים לעלייה בשכיחות הגירושין נובעת מהתחזקות העצמאות הכלכלית של נשים, מהעלייה בתוחלת החיים, מדרך חיי הנישואין, ומעלייה בציפיות להגשמה עצמית של בני הזוג באמצעות הנישואין. בנוסף, ניתן להצביע על הצטמצמות הסטיגמה השלילית המיוחסת לגירושין, על מיתון הטראומה שהם עלולים לגרום לבני הזוג ולילדים ועל ירידה בהאשמה החברתית הנלווית אליהם. לגירושין השלכות על חיי הילדים הקשיים של ילדים ושל בני נוער להורים גרושים הם רגשיים, לימודיים, וחברתיים. ובעקבות הגירושין חלה ירידה שעלולה להמשך שנים בתפקוד ההורים. אין ספק, שההורים עצמם זקוקים להדרכה נכונה ביחס לילדיהם. לעיתים ילדים צריכים לקחת אחריות על עצמם ועל אחיהם הקטנים, בגלל ירידה בתפקוד ההורים ובפניות הרגשית כלפיהם. יש ילדים האחראים להוריהם, אם בגלל קשיי ההורה ואם בגלל היחסים הבעייתיים בין ההורים. ישנם אף ילדים ממשפחות בקונפליקט קשה הלכודים במאבק מתמשך וחריף בין הוריהם שבו הם נתונים לאורך שנים להסתה ולרגשות של נאמנות חצויה. הרבה פעמים לאחר הגירושין נדרשים הילדים להסתגל לדפוסי מגורים חדשים עם הוריהם, לסירוגין בשני בתים או במרחק מההורה שאינו משמורן. התמודדות נוספת היא מעבר לבית-ספר חדש או לסביבה חברתית חדשה. יתרה מזו, חלקם מתמודדים עם הרעה במצבם הכלכלי של הוריהם. חלק מהילדים מתמודדים עם מערכות זוגיות חדשות של הוריהם או עם נישואיהם מחדש וחיים עם ההורה ו/או עם אחים מבין הזוג החדש של האם או האב ו/או עם אחים למחצה. מערכת שירותי הרווחה-שיתופיות הילד בהחלטות כיום מתחוללת מהפכה בתהליכי מתן רווחה למשפחות העוברות תהליכי גירושין, ותמציתה מתבטאת בשיתופיות הילד בקביעת המשך החיים לאחר הגירושין. בעבר, הבסיס לקבלת ההחלטות היה טובת הילד ובשנים האחרונות התווסף לכך המושג של זכויות הילד ועוד יותר מכך, נפתחה אפשרות לשיתוף הילד בקבלת ההחלטות לגביו. כיום מכירים יותר ויותר, בכשרותו המתפתחת של הילד וביכולתו לקחת אחריות ולקבל זכויות בהתאם לגילו. בעוד שבעבר התייחסו לילד כאל אדם, שאינו צריך ואינו יכול לקבל החלטות כבדות משקל הנוגעות למהלך חייו. הרי שהיום גברה ההכרה בהענקת זכויות הדרגתיות לילדים, בכפוף ליכולותיהם. לכושריהם ולשמירה על טובתם. השתתפות של הילד בקבלת ההחלטות מאפשרת למקבלי ההחלטות בעניינו להתרשם ממנו ישירות כאישיות עצמאית ולדמוע אותו, על מנת להבין לעומק את צרכיו ועמדותיו. בהמשך יש לכך השפעה על התממשות ההחלטה בפועל תוך שיתוף פעולה של הקטין עם הוריו ועם המערכות התומכות. הסיכויים לשיתוף הפעולה בעתיד ולמימוש ההחלטה עולים. ילדים שקולם אינו נשמע עלולים להגיב בהתנהגות מסכנת מאחר שלהעדפותיהם אין משקל. אומנם בהליכים מסוימים יש להורים זכות לייצג את ילדם הקטין. עם זאת מתעורר החשש, כי להורים לא תהיה היכולת לייצג את רצונו וצרכיו של הילד מסיבות שונות, כגון משבר משפחתי, והם לא יוכלו להגן על אינטרסים של ילדיהם מתוך ראיית טובתם בלבד.מאר ונמצא פעמים רבות כי ישנו פער בין הילדים להורים וזאת מאחר וההורים ספונים בבעייתם ולא תמיד מודעים או מתייחסים לתחושתם של ילדיהם. מאחר ונמצא מתאם גבוה בין המשתנה "רצון הילד לבין החלטות בית המשפט" בית המשפט מסתמך יותר על עקרונות משפטיים של זכויות הילד ורצונו, גם עם הדבר מחייב לעיתים בדיקה אינדיווידואלית מעמיקה. תוכנית ניסיונית של שיתוף ילדים בהליכים משפטיים בבתי המשפט למשפחה במסגרת תכנית ניסיונית הוקמו ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט מחלקות לשיתוף ילדים (מש"י), והועסקו בהן עובדות סוציאליות ופסיכולוג. במסגרת התכנית, הוזמנו ילדים בני 6-18, שלגביהם התנהלו תיקי משמורת, הסדרי ראייה, הגירה וחינוך, להשתתף בהליכים ולהביע את דעתם, את רצונם ואת רגשותיהם במפגש עם עובדת מש"י, ולעתים, גם עם השופט, לפי בחירתם לאחר השיחה, אם הסכים הילד, דיווחה עובדת מש"י להורים על דברי הילד, על מצבו הרגשי ועל צרכיו. מחקר הערכה נועד לבחון את התאמת המודל כבסיס לחקיקה לכלל בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הדתיים. המחקר התייחס לדפוסי ההשתתפות של הילדים, לגורמים המקדמים או החוסמים את השתתפותם, לאופן יישומה של התכנית הניסיונית ולתפיסת התכנית בידי המעורבים בה. המידע נאסף בכלים איכותניים וכמותיים ממגוון מקורות: עובדי מש"י, שופטים, עורכי דין, פקידי סעד לסדרי דין, הורים וילדים. ממצאי המחקר גילו כי בשלב הראשון של התכנית הניסיונית כשליש מהילדים שהוזמנו להשתתפות נשמעו בידי עובדות מש"י שהעבירה את דבריהם לשופט וכי החשש או ההתנגדות ההורים להשתתפות, היוו מחסום להשתתפות הילדים. לאחר הצגת ממצאים אלה ואחרים לוועדת ההיגוי במהלך התכנית הניסיונית ולאחר הטמעת השינויים בדרכי העבודה בעקבות הממצאים, פחתו חששות ההורים ובשלב השני של התכנית הניסיונית עלה שיעור ההשתתפות לכ-60%, וחלו שיפורים בהיבטים נוספים של יישום התכנית. מרבית אנשי המקצוע, ההורים והילדים שהיו מעורבים בתכנית הניסיונית סברו כי השתתפות הילדים הייתה בעלת ערך ותרמה להם. על יסוד ממצאי המחקר, המליצה ועדת ההיגוי בפני שר המשפטים על המודל לשיתוף ילדים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים. חשיבות בתי הספר בית הספר הוא בעל חשיבות מרבית בעיצוב המודעות החברתית של הילדים ועזרה ביצירת האישיות המגבשת שלהם. בתי הספר יכולים לערוך מפגשים כיתתיים עם מנהל ביה"ס והיועצים החינוכיים, בו ידונו בכנות, בפתיחות רבה ובהעלאת המודעות והחשיבות בשיתוף הילדים והשלכות הגירושין לטווח הקצר ולטווח הארוך. מכאן שלדיון הבית ספרי יש לזמן צוות מקצועי שיורכב ממומחים בתחום המשפטי, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים ומתנדבים סטודנטים מלימודי משפטים, אשר יוכלו להוריד את סף החרדה, לספר וללמד יותר את ההורים מה זה מערכת משפטית ואיך היא מתנהלת, ובכך להעצים את התפיסה של שיתוף הילדים בבתי המשפט כדרך יעילה לסייע להורים ולילדים, הן להורה המשמורן והן להורה שאינו משמורן (האב לרוב) וכיצד סיוע זה יכול לעזור באיכות הקשר בהתאם לצרכים השונים של הילדים. אמון הילדים בעולם המבוגרים הדבר המסוכן הוא עצם ההתעלמות מכל מה שקורה לילדינו בתקופה קשה זו שהם חווים. על ההורים לגרום לכך שילדיהם יתחילו לתת אמון בעולם המבוגרים הסובב אותם. לאחר קבלת מידע, עובדות, רעיונות, נתונים ומסקנות אשר התייחסו לחשיבות שיתוף ילדים בבתי משפט, יש להעלות את המודעות ומכאן לשנות את התפיסה והבנת המציאות וקיום שוויון זכויות והכרת המציאות הסובייקטיבית של הילדים. ברגע שתהיה מודעות אפשר יהיה לקבל החלטות המבוססות על מקורות אינפורמציה. מודעות מקנה את האפשרות ללמוד ולהכיר דפוסי חשיבה, להוציא אפשרות שלילית אשר פוגמת באיכות חיינו ובמקומם להכניס חשיבה והתנהגות המקדמת אותנו ויוצרת בחיינו ובחיי ילדינו התפתחות אישית וחיובית.
|