♦ מה שהתחיל כמחווה ישראלית לפלשתינים ולאבו מאזן, באמצעות העברת גופות מחבלים, הסתיים כחילופי האשמות בין הדרג המדיני לצבאי ובהמשך לעימות עם הרשות הפלשתינית. שוב הוכח כיצד הכל נעשה בפזיזות, בלי תיאום, וללא מחשבה קדימה. מדהים לגלות כיצד מתקבלות ההחלטות החשובות בצמרת ♦ חוק הנכבה של אחמד טיבי יגיע לבג"ץ, אם היו נוהגים כמו ההצבעה החכמה של הרב מקלב, הכל היה מסתיים אחרת ♦ מדוע בני בגין כבר לא יוכל להיות כמו כחלון? מי מבקש לדאוג לשיפור תנאי עבודתם של חברי הכנסת, ומי יתפוס על זה טרמפ? ♦ מה היה חלקו של ראש המוסד הנוכחי, תמיר פרדו במבצע שנערך באנטבה לפני 35 שנים? מה יעשו השרים בעת השיפוצים שיערכו באולם הישיבות של הממשלה? וכיצד סיקרה התקשורת את הודעת ההתפטרות של ביבי? ♦

"הצבעה טקטית"

מה עומד מאחורי הצבעת הרב מקלב בעד העלאת חוק הנכבה בכנסת

הרב אורי מקלב, הוכיח השבוע עד כמה הוא פרגמטי, כזה החושב קדימה באופן טקטי, בניגוד להרבה חברי כנסת, שמצביעים ופועלים מתוך מחשבה צרה בלי שום ראייה עתידית.

היה זה בדיון שנערך בנשיאות הכנסת על חוק הנכבה, אותה הגיש סגן יו"ר הכנסת, אחמד טיבי, כמהלך שנועד להגחיך את החוק שהגישה "ישראל ביתנו". הצעת החוק הקנטרנית שלו, קוראת לשלול תקציבים מגופים המכחישים את יום הנכבה.

על פי דברי ההסבר להצעה, היא נועדה "לאסור פעולות שיש בהן משום הכחשה לאסון הנכבה הלאומי שפקד את הילידים הפלשתינים, תושבי הארץ. בנוסף מוצע לאפשר שלילת תקציבים לגופים הפועלים בכוונה למנוע תחושת ביתיות, בעלות ושוויון מלא של העם הפלשתיני, לרבות המיעוט הערבי במדינה".

הצעת החוק של טיבי עלתה בנשיאות הכנסת, בהתאם לסעיף 134 לתקנון הכנסת, הקובע כי לא ניתן להניח על שולחן הכנסת, הצעת חוק גזענית או כזו השוללת את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בעבר ניצלה נשיאות הכנסת את הסעיף הזה כדי לשלול הצעת חוק, שקבעה שרק יהודי יוכל לכהן כראש ממשלה. כמו כן שללה הצעה נוספת, שקראה לפנות יישוב ערבי על כל יישוב יהודי שיפונה במסגרת ההתנתקות.

בנשיאות הכנסת החליטו ברוב קולות לפסול את ההצעה ולמנוע מטיבי להעלותה בכנסת. היועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, הבהיר ליו"ר ולסגניו, כי אין מניעה משפטית להניח את ההצעה, אך חברי הנשיאות חשבו אחרת ודחו אותה ברוב קולות. טיבי שש על המציאה. זה בדיוק מה שרצה. עכשיו הוא מתכוון לעתור לבג"צ נגד יו"ר הכנסת ושאר סגניו. כך יוכל לקבל תקשורת גדולה מבית ומחוץ, ובעיקר להאדיר את שמו בקרב בוחריו, הרבה יותר ממה שהיה זוכה, אם החוק היה עולה בכנסת ונדחה שם ברוב קולות של כל חברי הבית (מלבד הח"כים הערבים).

הח"כ היחיד שהבחין בכך מבעוד מועד היה הרב מקלב, חבר נשיאות הכנסת. כאשר כל חברי הנשיאות האחרים — היו"ר, ריבלין, וסגניו חברי הכנסת אופיר אקוניס ודני דנון מהליכוד, אורלי לוי-אבקסיס מישראל ביתנו ויצחק וקנין מש"ס הצביעו נגד החוק, הצטרף הרב מקלב לטיבי ותמך בהנחת החוק. הנימוק של הרב מקלב היה משכנע.

"תמיכתי בהעלאת החוק להצבעה במליאת הכנסת לא באה מנקודת הראות של מציע החוק, אלא להיפך. מבחינה טקטית, נכון היה שהחוק יעלה לדיון במליאת הכנסת, ושם יידחה על ידי רוב גדול של חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, שיתנגדו לו. עדיף כך מאשר לדחות את החוק הזה בפורום מצומצם של חברי הנשיאות, ובכך לשחק לידי המציע שלו, שמבקש לעורר הדים בתקשורת באמצעות עתירה לבג"ץ".

הח"כים שלא הבינו תחילה את סיבת ההצטרפות של מקלב לטיבי, תפסו רק לאחר מעשה את אופי הצבעתו. אחד מהם התבטא באומרו: "מקלב יישם בהצבעתו את הסיסמא הכי נכונה למקרה הזה: אל תהיה צודק, תהיה חכם".

ה"כחלוניזם"

השר בני בגין מתעניין: כיצד אפשר להפוך ולהיות משה כחלון?

בשבועות האחרונים עולה שמו של משה כחלון, כמעט בכל ישיבה של הממשלה, כשר המצטיין ביותר (ולא בגלל שהוא חיפאי). התחיל בכך ראה"מ נתניהו, כאשר פנה לשרים באמצע מחאת הקוטג´ ואמר להם: "תמצאו פתרונות למשבר הקוטג´! תהיו כחלונים!". מאז אותה אמירה, מתקשים שרי הליכוד להתאושש ומבקשים לחקות את כחלון. הוא עצמו (כחלון), שר עם שני תיקים, כבר מסמן את המטרה הבאה ומתכוון להיות "שר האוצר החברתי הראשון".

השרים לא מזלזלים בכחלון. יש לו אמנם חיוך תמים, של מישהו שלא יעשה לשני אף פעם רע, אך מאחורי החיוך מסתתרת אמביציה גדולה. בליכוד יודעים שאם נתניהו יקים את הממשלה הבאה, משה כחלון שלבטח יבחר גבוה בפרימריז, יתבע לעצמו את אחד משלושת התיקים הבכירים שאינו תיק הביטחון או תיק החוץ. מה נשאר? האוצר!

כחלון לא מדבר על תפקיד ראש ממשלה, למרות שהוא אחד משלושת השרים הצעירים שכבשו בשנים האחרונות את צמרת הליכוד.השניים האחרים הם שר החינוך, גדעון סער, והשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שבהחלט רואים עצמם מועמדים לתפקיד ביום מן הימים. לא כחלון. "כל עוד אני בפוליטיקה, אשאר בתחום הכלכלי-חברתי", הוא אומר.

חברים אחרים בליכוד, לא ממהרים לקנות את הדברים הללו, ובטוחים שכחלון מנסה להרדים אותם, כדי שיקומו בוקר אחד ויראו כיצד שמו מופיע ברשימת המועמדים לראשות הליכוד. כחלון צוחק כשהוא שומע את זה. החיוך שלו רק מתרחב. חיפאי. אמרנו.

העיתונאי יוסי ורטר שעסק בנושא "הכחלוניזם", סיפק בשבוע שעבר סיפור מעניין מתוך ישיבת הממשלה. היה זה כאשר בני בגין, פתח בגילוי אישי. "אדוני ראש הממשלה" פנתה לנתניהו. "המלצת לנו להיות כחלונים, ואכן פניתי למשה ואמרתי לו שניסיתי, משך שלושה-ארבעה ימים, להיות כחלון ולא הצלחתי. אולי ראש הממשלה ייתן לי כאן שלושה-ארבעה צעדים, איך להיות כחלון?"

נתניהו צחק והשיב: "תראה אפשר גם להיות שטייניץ, כץ, סער, מרידור, סילבן, גמליאל, בוגי...". אולם בגין לא ויתר: פניתי לצביקה האוזר, מזכיר הממשלה, ואמרתי לו: "תפרסם חוברת ממשלתית: עשרה צעדים איך להיות כחלון´. הוא אמר לי: "האוצר לא יאשר´"..

לאחר מכן סיפק בגין עוד סיפור, הישר מביתו באותו נושא. "הילדים שלי אמרו לי: ´אבא, אתה אף פעם כבר לא תזכה להיות כחלון´. לכן, אדוני, אני מבקש שיינתן פטור לאנשים מעל לגיל 65, שלא יהיו חייבים להיות כחלון"...

מיותר לומר כיצד כחלון עצמו הגיב כאשר שמע את כל הדיון סביבו. נו תנחשו...

הרשימה והמהומה

השתלשלות העניינים: כך החלה פרשת העברת גופות המחבלים

איך שלא מסתכלים על פרשת הגופות, מדובר שוב במקרה של הסתבכות מדינית וצבאית, שרק מראה על דרך קבלת ההחלטות בצמרת. מי שחושב שנעשית עבודה מטה מסודרת, בה יושבים קצינים יחד עם הדרג המדיני סביב שולחן מסודר ומקבלים החלטות משותפות, טועה. הכל נעשה בפזיזות, בלי תיאום, וללא מחשבה קדימה. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, טרם נכנס לעניין, אבל אם יפנו אליו, הוא ייעתר (בשמחה).

הכל החל ב-2009, חודשים ספורים לאחר העיסקה בה הועברו 199 גופות של מחבלים לידי החיזבאללה, בתמורה להחזרת גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר הי"ד. בעקבות כך החל לחץ פלשתיני מהרחוב על ההנהגה שלהם, לדרוש ממדינת ישראל העברת גופות דומה של מחבלים פלשתינים. הלחץ עשה את שלו והרשות הפלשתינית הקימה "ועדה עממית להחזרת גופות המחבלים".

מי שפנה בפעם הראשונה לשלטונות מדינת ישראל, בבקשה לקבל את הגופות, היה חוסיין א-שייח, השר הפלשתיני לעניינים אזרחיים. הוא שוחח עם ראש המנהל האזרחי דאז, תא"ל יואב מרדכי — כיום דובר צה"ל, ודרש לקבל את הגופות הקבורות בבית הקברות המיוחד לחללי האויב בבקעת הירדן, בו טמונים מחבלים. הבקשה הועברה גם למתאם הפעולות בשטחים, האלוף איתן דנגוט.

המגעים בעניין נמשכו בדרג ישראלי צבאי נמוך יותר עם הפלשתינים במנהלת התיאום והקישור. העניין עלה שוב לפני חמישה חודשים, כאשר הפלשתינים העלו את דרישתם בפני אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי. הפעם הם הגיעו מצוידים ברשימה וציינו כי יש בידי ישראל 170 גופות מחבלים.

חודש לאחר מכן עבר העניין לדרג המדיני. איש לא ידע בדיוק כמה מבין 170 הגופות אכן קבורות בישראל. שמות טרם היו, אולם נתניהו וברק נתנו אישור עקרוני למהלך החזרת הגופות. מדובר היה באישור עקרוני בלבד. השניים הנחו את הצבא לבדוק מי הגופות הקבורות בישראל, אבל לא העבירו הנחייה בשלב זה, אילו גופות לא ישוחררו בשום פנים ואופן. הכל היה במסגרת של עבודת מטה ובדיקה בלבד.

נתניהו לא אישר באותה העת את רשימת הגופות, כיון שלא ידע עדיין מי ומי קבורים בישראל. עם זאת האווירה הטובה בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית, הביאה את הצבא להמליץ לדרג המדיני לבצע שורה של מחוות והקלות, ולכלול בה החזרת גופות. ראה"מ התייעץ עם ברק ושניהם נתנו כאמור אישור עקרוני לצבא להמשיך במגעים ולהכין רשימה מסודרת.

השבוע אמרו בלשכת ראה"מ, כי עד עצם היום הזה, לא קיבלו רשימה של גופות, ולכן גם לא אישרו אותה. מה איפה קרה, שהביא לפיצוץ הפרשה ולכל המבוכה שנגרמה בעטייה. האם מדינת ישראל סוחרת בגופות מחבלים? האם מדובר בקלפי מיקוח לצורך החזרת גלעד שליט? ומה עושים בגופות שעדיין קבורות בבית הקברות לחללי האויב בבקעת הירדן? בקטע הבא.

הודעת ההקפאה

הביקורת הציבורית הביאה את הדרג המדיני לחזור בו מההחלטה

גם השב"כ נכנס לתמונה של החזרת גופות המחבלים. בשב"כ הבהירו השבוע כי לפני חצי שנה קיבלו פנייה ממשרד הביטחון, באשר לעמדתם בעניין החזרת גופות מחבלים. התשובה שהעבירו היתה שאין להחזיר גופות של אנשי חמאס וג´יהאד, ובמקביל יש לבדוק כל שם של מחבל הנמנה על אנשי הפתח´, לפני שיחזירו את גופתו. עד היום לא קיבל השב"כ שום שם ושום מידע על העיסקה.

ובינתיים הפלשתינים לא אמרו נואש, ופנו זמן קצר לפני "יום הנכסה" לאלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי, בבקשה לקבל לידיהם את 170 גופות מחבלים, שלטענתם קבורים בישראל. הפעם נבדקה הרשימה והתשובה היתה, שמתוך 170 המחבלים, רק 84 קבורים בבית הקברות למחבלים.

מכאן החלה שרשרת הטעויות שהגיעה לשיא השבוע. ביום ראשון נפגש השר הפלשתיני חוסיין א-שייח עם מתאם הפעולות בשטחים, האלוף דנגוט, ועם גורמי צבא נוספים, ושמע רשמית כי צה"ל איתר 84 גופות מבין 170 שהיו ברשימה הפלשתינית. א-שייח הבין שמדובר ברשימה סגורה, סופית ומאושרת, ולכן יצא בהודעה שמדינת ישראל תעביר לידי הפלשתינים 84 גופות מחבלים הקבורים בישראל.

ביום שני יצאה הודעה במקביל מדובר צה"ל, שאישרה את ההודעה הפלשתינית, ונאמר בה כי נתניהו נתן לכך אישור עקרוני, כבר לפני כמה חודשים כמחווה לרשות הפלשתינית. בהודעה נאמר עוד, כי בימים אלה מתנהל תהליך תיאום כיצד והיכן להעביר את הגופות. לשכת ראה"מ אישרה את הדברים והכתבים אכן דיווחו על כך.

אלא שכבר באותו ערב, החלה להישמע ביקורת הציבורית נגד המהלך, בטענה כי מדינת ישראל מאבדת קלפי מיקוח במגעים לשחרורו של גלעד שליט. הביקורת הגיעה ללשכתו של ברק, שהתייעץ עם נתניהו, כיצד אפשר למנוע את הנזק התדמיתי וכיצד אפשר לעצור את המהלך. השניים — ברק ונתניהו החליטו להקפיא את המהלך, וההודעה על כך פורסמה ביום שני בלילה לאחר חצות (כשמרבית כלי התקשורת כבר סגרו את העיתונים).

מי שפרסמה את הודעת ההקפאה, היתה לשכת שר הביטחון. ברק התראיין למחרת והסביר כי אינו רוצה לפגוע בעיסקת שליט. כן הבהיר שלא יועברו גופות של מחבלים שביצעו פיגועים קשים, וכן לא יועברו מחבלים מהחמאס ומהג´יהאד. הפלשתינים מצידם מיהרו להבהיר שהם רוצים את כל הרשימה של 84 הגופות ללא יוצא מהכלל.

יש מי שטוען כי מי שבישל את כל הפרשה, והכניס את נתניהו למלכודת הזו, הוא שר הביטחון אהוד ברק. הסיפור הזה נשמע קונספירטיבי לחלוטין, אך יש להודות, שגם אם הוא הזוי (כפי שאכן נראה), הוא בהחלט מרתק ומסמל את מערכת היחסים למעלה בצמרת, כפי שניתן להתרשם מיד.

נקמה פוליטית

כך הצליח ברק להציג את נתניהו כמי שמזגזג ומתקשה להחליט

רבות נכתב על היחסים בין נתניהו לברק, ועל ההשפעה הבלתי מבוטלת שיש לשר הביטחון על ראה"מ. רבים מיחסים את כוח ההשפעה הזו, לכבוד שרוחש נתניהו לברק עוד מהימים בהם שירת תחתיו בסיירת מטכ"ל. ברק היה המפקד ונתניהו היה החייל. כיום התהפכו היוצרות, אבל הכבוד נשאר.

"ברק הוא ראש הממשלה האמיתי" אומרים גורמים בימין, בכל הזדמנות. ואכן ברק הוא שהביא בזמנו את נתניהו להחליט על עשרת חודשי ההקפאה והוא זה שמקפיא גם את הבנייה בהתנחלויות. "נתניהו עושה כל מה שברק אומר לו", חוזרים ומאשימים בימין. גם שרים בקבינט ובממשלה סבורים כך, כאשר הם רואים כיצד ברק מצליח לסחוב את נתניהו לכיוונו.

אולם לאחרונה נסדק במשהו בקשר ביניהם. נתניהו הבין לפתע, שהוא מצטייר רע, כאשר הוא הולך (בעיניים עצומות) אחר ברק, והחליט לעשות מעשה. הדבר התבטא בשורה של דברים, ובמרכזן, ההחלטה של נתניהו ליטול מברק את סמכויות הריבון באשר לבנייה בשטחים. ברק נעלב מהדרך של הדברים, יותר מההחלטה עצמה.

באותו הזמן בה התקבלה ההחלטה שהה ברק בחו"ל, וביקש לדחות את הדיון בעניין. אולם נתניהו לא נענה והסמכויות שהיו עד אז אצל ברק, עברו ללשכת ראש הממשלה. הנקמה הפוליטית של ברק, לא איחרה איפוא לבוא.

הודעת דובר צה"ל ביום שני בערב, על הסכמת נתניהו לבצע את העברת גופות המחבלים, אכן תואמה עם לשכת ראה"מ. אולם אין שום אפשרות שלשכת שר הביטחון, לא ידעה ולא היתה מעורבת בעניין. דובר צה"ל כפוף אמנם לרמטכ"ל, אבל שר הביטחון מודע ומכיר את ההודעות שמוציא הדובר. (זה בדיוק היה הקצר עם הדובר הקודם, אבי בניהו שהיה מתואם רק עם אשכנזי ולא עם ברק).

ברק עקב איפוא אחר ההודעה של דובר צה"ל שיצאה ביום שני בשעות הערב. התאים לו מאד הנוסח, שקבע כי העברת הגופות נעשית על פי "החלטת ראה"מ". הוא נתן לנתניהו את מלא הקרדיט, אבל ידע שזה לזמן קצר בלבד. משנכנס נתניהו למלכודת, ברק לא טרח להוציא אותו משם. להיפך.

הטענה נגד שר הביטחון היא, שאם באמת היה רוצה לחזור בו מהעברת הגופות, ללא שום אינטרס פוליטי, הוא היה נותן לנתניהו להוציא בעצמו הודעה על ההחלטה להקפיא את המהלך, בעקבות מחשבה חוזרת. כך עשה נתניהו גם בעניין המשט, כאשר הוציא הודעה מתוקנת בעניין העיתונאים הזרים, שאמורים היו ליטול חלק במשט. תחילה פרסמה לשכת העיתונות הממשלתית הודעה, כי העיתונאים הזרים שיגיעו עם המשט, יגורשו מישראל למשך עשר שנים, אולם הביקורת הציבורית הביאה לביטול ההחלטה, ונתניהו הוא שפרסם כי החליט לבטלה.

לפיכך גם בפרשת הגופות, היה צריך נתניהו להודיע בעצמו על הקפאת המהלך. אולם ברק רצה לגמול לנתניהו על פרשת נטילת הסמכויות על הבנייה בשטחים, ורץ להודיע בעצמו על ההחלטה שלו (של ברק) לעצור את כל המהלך.

בדרך זו נקם ברק בנתניהו, ואגב כך הציג את עצמו כמבוגר וכאחראי, האיש שעומד על כבודה של מדינת ישראל ולא מאפשר את העברת הגופות ללא כל תמורה. הנקמה הפוליטית הושלמה. נתניהו יצא מבולבל ומזגזג, ואילו ברק יצא השקול והאחראי. כך לפחות בעיניו.

שיפור התנאים

מדוע נמנעו חברי כנסת מהשתתפות בוועדה בראשות מאיר שטרית?

מאיר שטרית נחשב לח"כ אמיץ. הוא לא מהסס למתוח ביקורת על מפלגתו שלו. בעבר כינה את קדימה — המפלגה הכי מושחתת בנוף הפוליטי. בעשייה שלו בכנסת, הוא נוגע בתחומים, שכל ח"כ אחר בורח מהם. שטרית עומד בראש ועדה, שרק איזכור שמה כבר מעורר ביקורת. מדובר ב"וועדה לשיפור תנאי חברי הכנסת".

שטרית לא נרתע מלהעלות בפומבי את הצורך בשיפור התנאים של הח"כים. לדעתו ולדעת עוד ח"כים (שמעדיפים להסתתר מאימת התקשורת והציבור), תנאי העבודה של חברי הפרלמנט הישראלי גרועים וירודים, בעיקר בהשוואה לפרלמנטים אחרים בעולם.

בחלק גדול מהמדינות, שכר חברי הפרלמנט גבוה יותר, הם רשאים לעיתים לעבוד בעבודות נוספות, דבר שנאסר על הח"כים במדינת ישראל, ויש להם צוות עוזרים נרחב וגדול. כמו כן טסים חברי הפרלמנט לצורך עבודתם במחלקת עסקים ולא במחלקת תיירים, כאשר הח"כים הישראלים טסים במחלקה ראשונה, רק בטיסות ארוכות במיוחד.

שטרית יוצא בגלוי ובפומבי בעד שיפור תנאי העבודה של הח"כים. הוא לועג לח"כים שמדברים על הצורך בשיפור התנאים, אך מתחבאים ורוצים להישאר אנונימיים, מאימת התקשורת. ועדת הכנסת העניקה לו מנדט והעמידה אותו בראשות הוועדה לשיפור תנאי הח"כים, והוא לא מתכוון להרפות.

הוועדה שלו תדון בכל הנושאים שיסייעו לח"כים בעבודתם, אך היא לא תדון בעניין שכרם. הסוגיה הזו כה בוערת, בעיקר לנוכח מחאת הקוטג´, מצוקת הדיור ופערי השכר במשק. אפילו שטרית מסרב להיכנס לנושא הזה. עם זאת ידון שטרית בצורך להחזיר חזרה את תקציב ההוצאות המשרדיות לח"כים, לאחר שתקציב זה המכונה "קשר לבוחר", קוצץ בחצי.

לדעת שטרית, הקיצוץ מביא למצב לא בריא, בו הח"כים שוכרים משרדים במגדלי יוקרה ומקבלים הטבות מפליגות, שעלולים להביא לניגוד עניינים חמור. כמו כן תבקש הוועדה בראשותו להגדיל את מספר העוזרים הפרלמנטרים. "סנטור בארה"ב מעסיק 18 יועצים, ואם הוא מכהן כיו"ר ועדה, הצוות מונה 44 יועצים. חייבים להגדיל גם בכנסת את מספר היועצים", הוא אומר.

במקביל ידרוש לשדרג את נסיעות הח"כים במחלקה ראשונה, כאשר הם נוסעים לצורך עבודתם. "אי אפשר להגיע לפגישות ולייצג את מדינת ישראל לאחר 12 שעות טיסה, כשאנו מרוטים מעייפות", הוא אומר.

רבים מהח"כים מזדהים (כמובן) עם הרעיונות של שטרית. אבל איש מהם לא רוצה להתבטא בפומבי בעד הרעיונות הללו. לדיון הראשון של הוועדה לשיפור תנאי הח"כים, הופיע רק שטרית עצמו וכן יו"ר הקואליציה זאב אלקין. כל שאר הח"כים התאיידו.

שטרית לא נבהל ומדגיש: "כל הישיבות ייערכו בדלתיים פתוחות ויהיו שקופות לציבור". בקרוב שלב ההמלצות.

הקול היהודי

סקרים בארה"ב: האם היהודים בארה"ב שינו את יחסם כלפי אובמה?

אין זה סוד שהמועמדים לנשיאות ארה"ב, ויהיו אלו דמוקרטים או רפובליקנים, מחזרים דרך קבע אחר הקול היהודי. מדובר במסה של קולות המתורגמת גם לכסף. היהודים האמריקאים נחשבים לתורמים כבדים בכל מערכת בחירות, ולכן ההשקעה בהם משתלמת מכל הבחינות.

בדרך כלל תומכים היהודים במועמדים הדמוקרטים. תמיכה זו עומדת בממוצע על 80 אחוזים. הנשיא ברק אובמה זכה בבחירות 2008 לתמיכה של 78 אחוזים מהיהודים.

בשבועות האחרונים עשו המועמדים הרפובליקנים לנשיאות מאמצים רבים ומיוחדים להפוך את מדינת ישראל לנושא מרכזי במערכת הבחירות, הצוברת תאוצה. המחלוקת הגלויה והפומבית בין הנשיא אובמה מהמפלגה הדמוקרטית לראש הממשלה נתניהו, העניקה להם הזדמנות לנצל את המבוכה בקרב היהודים בארה"ב, שעוררה הפרשנות לדברי אובמה, לפיה דורש הנשיא ממדינת ישראל לחזור לגבולות 4 ביוני 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים.

הרצון הרפובליקני הוא להדגיש את הפערים וחילוקי הדעות בין אובמה למדינת ישראל כדי לזכות בקולות. במקביל עושים אובמה ואנשיו מאמצים רבים כדי להבהיר את עמדת הנשיא בכל הקשור לתהליך המדיני בין מדינת ישראל לפלשתינים. אובמה אף נערך לאפשרות שיצטרך להסביר במהלך מערכת הבחירות את הנושא, כדי לשמור את הקול היהודי אצלו.

הנשיא יכול לשאוב עידוד מהסקרים, שנערכו לפני ואחרי נאומו. סקרים אלו מצביעים על עובדה מעניינת, לפיה הקול היהודי אינו מתרגש מהמחלוקת שהתעוררה בינו לבין נתניהו. מתברר כי יהודי ארה"ב שומרים אמונים לנשיא.

שני סקרים שערך מכון "גאלופ" לפני הנאום ואחריו, מגלים כי למרות הביקורת על אובמה מצד ההנהגה היהודית בוושינגטון, הרי שבקרב המצביעים, המגמות בכל הנוגע לתמיכה של היהודים במפלגה הדמוקרטית ובאובמה עצמו, אינן שונות ביחס מאלה הקיימות בציבור האמריקאי הרחב.

הממצאים מראים כי בחודש האחרון הצהירו 60% מיהודי ארה"ב כי הם תומכים באובמה, לעומת 68% בחודש שעבר ו-% 64 באפריל.

מגמה זו אינה שונה כאמור מהמגמה האמריקאית הכללית, בה הגיעה התמיכה באובמה לשיא בעקבות חיסולו של אוסמה בן-לאדן. הדבר התבטא בתוצאות הסקרים בחודש שעבר. אולם, בשבועות שחלפו, חוזרים שיעורי התמיכה בנשיא ארה"ב לשיעורים ממוצעים. זאת על רקע ההאטה הכלכלית ועליית שיעורי האבטלה. הסקרים מראים כי בקרב האוכלוסייה הכללית זוכה אובמה עתה בתמיכה של % 46.

ממצאים אלו סותרים את מה שנכתב לא מכבר באחד מכלי התקשורת המרכזיים בארה"ב, כי יתכן שאובמה איבד את אמונם של היהודים הדמוקרטים. במכון "גאלופ" ציינו כי אין לדברים הללו אחיזה במציאות. "אין שינוי משמעותי או עקבי ביחס של המצביעים היהודים כלפי אובמה", הודיע מכון גאלופ בעקבות הסקרים.

מתהלכים חופשי

דרישה לתפוס את האחראים לקראת יום השנה ה-17 לפיגוע בארגנטינה

לפני 17 שנים ארע פיגוע רצחני בבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס בו נרצחו 85 בני אדם, רובם יהודים. היה זה בשעות הבוקר, כאשר המקום היה הומה בעובדים ובמבקרים. לפי דו"ח המודיעין הארגנטיני, מחבל מתאבד לבנוני בשם אבראהים מחסן ברו, פוצץ מטען של כ-400 ק"ג חומר נפץ שהוטמן במכונית תופת (מסוג רנו טרפיק) בחזית הבניין. בכביש נפער בור גדול, והפיצוץ גרם לקריסת החזית הקדמית של הבניין ולנזקים רבים בבניינים סמוכים וכן ברכוש בכל האזור.

באזור מתגוררת קהילה לבנונית, שחלקה שוהה שם באופן בלתי חוקי, וחלקה תומכת בחיזבאללה. מבצעי הפיגוע פעלו איפוא מתוך תשתית מבוססת של החיזבאללה בקהילה מוסלמית-שיעית במשולש הגבולות בין ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי.

המחבל הלבנוני אבראהים חסין ברו בן ה-25, ששניים מאחיו נהרגו בעימותים מול צה"ל בלבנון, חדר למדינה כשבוע לפני הפיגוע דרך משולש הגבולות הפרוץ, וקיבל סיוע מתומכי החיזבאללה המתגוררים באזור זה.

על פי הדו"ח הסיבה העיקרית לעריכת הפיגוע דווקא בארגנטינה, הייתה החלטה חד-צדדית של ממשלת ארגנטינה, לבטל חוזים לאספקת טכנולוגיה גרעינית וחומרים גרעיניים, שנחתמו בשנתיים שקדמו לכך עם איראן. ארגון חיזבאללה, אף שלא לקח אחריות על הפיגוע, טען כי הפיגוע בוצע בתגובה לחיסולו של עבאס מוסאווי בידי צה"ל בפברואר 1992. האחראים לפיגוע טרם נתפסו והם מתהלכים חופשיים.

הנשיא קרלוס מנם ששלט בארגנטינה עד 1999 הואשם כי קיבל מאיראן עשרה מיליון דולר ולכן עיכב את חקירת הפיגוע שנים ארוכות. עוד קודם הוציא התובע הכללי של ארגנטינה בקשת הסגרה לאינטרפול נגד רמטכ"ל החיזבאללה עימאד מורנייה (שבינתיים חוסל) ונגד חמישה בכירים איראנים, ובהם בתפקידים בכירים ביותר, דוגמת שר המודיעין ומפקד משמרות המהפכה.

עם האחראים לפיגוע, נמנים בדו"ח הצמרת המדינית של איראן: עלי ח´מנאי, מנהיגה של איראן ואכבר האשמי רפסנג´אני, נשיא איראן, שמואשמים בקבלת ההחלטה להוצאת הפיגוע אל הפועל.

בימים שקדמו לפיגוע נרשם מספר רב של שיחות טלפון בין גורמים איראניים וגורמי חיזבאללה בארגנטינה, לבין לבנון ואיראן. לאחר הפיגוע, הוקלט טלאל חמיה, סגנו של עימאד מורניה, בשיחה עם מורניה כשהוא מביע שמחה על הצלחת "הפרויקט שלנו בארגנטינה", ולועג למערכת הביטחון הישראלית על כך שלא הצליחה למנוע את הפיגוע.

עתה לקראת יום השנה יערכו ברחבי ארגנטינה שורה של אירועי זיכרון שיציינו את תוצאות הפיגוע. בין השאר מתכוונת התקשורת המקומית לערוך כתבות על הפיגוע, וכן יערכו הפגנות ספונטניות, במטרה ללחוץ את נשיאת ארגנטינה הנוכחית, כריסטינה קירשנר, לעשות את מה שקודמיה לא עשו, לתפוס את האחראים לפיגוע ולהענישם. האם ארגנטינה משנה כיוון? האם ההפגנות ישפיעו? בקהילה היהודית המקומית מקווים שהפעם יגיע סוף סוף שינוי.

מדינות איכות

ביקור נתניהו ברומניה ובבולגריה נועד לגייסן נגד הפלשתינים

ראה"מ בנימין נתניהו יצא שלשום לביקור בן יומיים לרומניה ולבולגריה, כדי לשכנעם להתנגד באו"ם בספטמבר, כאשר תעלה סוגיית ההכרזה החד צדדית במדינה פלשתינית. נתניהו ביקש מראשי הממשלות בשתי המדינות הללו, שלא לתמוך בהצעת הפלשתינים להכיר בהם באופן חד צדדי.

עוד לפני צאתו, הזכירה לשכת ראה"מ כי רומניה היא המדינה היחידה בגוש הקומוניסטי, שמעולם לא ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל ואף העלתה את רמת היחסים לחילופי שגרירים ב-1969. כמו כן נחשבים היחסים בין מדינת ישראל לרומניה לחמים ולקרובים. קיים שיתוף פעולה פורה והדוק בין שתי המדינות בתחום המדיני, כלכלי, ביטחון פנים, תרבות, מדע ועוד. בתחום המדיני קיימים קשרים מיוחדים המתבטאים בשיתוף פעולה צבאי ואימונים משותפים.

הנטייה הדיפלומטית של רומניה היא לכיוון מדינות המערב. לרומניה יחסים אסטרטגיים עם ארה"ב. מאז 2004 היא חברה בנאט"ו וב-2007 התקבלה לאיחוד האירופי. רומניה מייחסת חשיבות רבה לשיתופי פעולה אזוריים וליציבות בסביבתה הקרובה. היא תומכת בצירוף טורקיה ומדינות מערב הבלקן לאיחוד האירופי.

לרומניה יחסים מורכבים עם רוסיה, הנמצאים בקיפאון עקב הנטייה המערבית של רומניה. בד בבד מקפידים הרומנים לשמור על איזון ביחס מול מדינת ישראל לאלה עם העולם הערבי. לרומניה ידידות בסיסית למדינת ישראל. גישה זאת נובעת בין היתר מיחסים אישיים שיש לפוליטיקאים רומנים עם חברים שגדלו שם והיגרו למדינת ישראל. התחממות היחסים בין המדינות הורגשה במיוחד, לאחר שרומניה הכירה בחלקה בשואת יהודי רומניה.

במקביל, רומניה הקפידה תמיד לשמור על קשרים טובים במדינות ערב, קשרים שהתרחבו בשנים האחרונות. קשרים אלה החלו עוד בתקופת השלטון הקומוניסטי. עם זאת מקפידה רומניה על הפרדה ביחס עם מדינות ערב לבין גישתה כלפי איראן. נשיא רומניה, טריאן בססקו, הצהיר בעבר כי למרות שרומניה תומכת בפתרון דיפלומטי למשבר הגרעין האיראני, הרי שבמקרה של מהלך צבאי של ארה"ב ונאט"ו נגד איראן, היא תצטרף למהלך זה מתוקף חברותה בנאט"ו.

היחסים הביטחוניים בין מדינת ישראל לרומניה נחשפו בקיץ שעבר, כאשר מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי התרסק ברומניה. על המסוק היו שישה חיילים ישראלים וחייל רומני אחד, כולם נהרגו. נשיא רומניה התערב אישית על מנת לסייע באיתור הגופות והשבתן למדינת ישראל. למדינת ישראל נוכחות כלכלית משמעותית ברומניה. ההערכה היא שסך ההשקעות הישראליות במדינה עולה על 2 מיליארד דולר.

גם בולגריה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל מאז 1990. מערכת הקשרים בין שתי המדינות היא טובה ומאופיינת בתהליך נורמליזציה מואץ. נתניהו כאמור מקווה כי יוכל לגייס את שתי המדינות ולכלול אותן ב-30 "מדינות האיכות" שיתנגדו למהלך הפלשתיני באו"ם.

כדור הרעם

קצין הקשר: חלקו של ראש המוסד תמיר פרדו במבצע החילוץ באנטבה

השבוע מלאו 35 שנים למבצע "כדור הרעם", המוכר יותר לציבור כ"מבצע אנטבה". מי שנטל חלק במבצע, והסכים לספר על חלקו בה, הוא ראש המוסד תמיר פרדו. בראיון מיוחד לגיליון הקרוב "מבט מל"מ", כתב העת של המרכז למורשת ולמודיעין, שובר פרדו שתיקה מאז מינויו ומספר כיצד פעל כקצין הקשר של הסיירת בכל אחד משלבי מבצע אנטבה, משלב ההתארגנות, דרך הטיסה ליעד המרוחק, הנסיעה ברכב המרצדס השחורה, ההתחזות לנשיא אוגנדה אידי אמין (דאדא), ועד לפציעתו ולמותו של מי שהיה מפקדו ומפקד המבצע, יוני נתניהו הי"ד.

פרדו נשא על גבו את ציוד התקשורת לחפ"ק של דן שומרון, שפיקד על המבצע. "בזמן שיתר המטוסים נחתו באוגנדה, אנחנו כבר היינו במצב של תחילת עבודה. הייתי צמוד ליוני, רצתי לידו, בריצה די מהירה. יוני נפגע, התכופף ונפל. קראתי לדוד חסין הרופא. דיווחתי למוקי בצר, סגנו של יוני בכוח הפריצה, שייקח פיקוד. הצטרפתי לאחת מחוליות הלחימה ונכנסנו פנימה".

בשלב זה מיד בתחילת המבצע, נתקל פרדו עם צוות הלוחמים הראשון באחד המחבלים ובידו רימון זרחני. הרימון התפוצץ וגרם למי שעתיד בהמשך להתמנות לראש המוסד, לכוויות קלות.

ראש המוסד מגלה כי חוליית הפיקוד הורכבה מארבעה: יוני נתניהו, אליק רון, דוד חסין, ששימש כרופא במבצע, ופרדו עצמו. "היינו במטוס הראשון מתוך ארבעת המטוסים. כשירדנו מהמטוס, יוני נתן לי את מפת המילוט וביקש שאשמור אותה אצלי למקרה הצורך". לפני כמה שנים הועברה המפה הזו למשפחת נתניהו.

עוד הוא מספר, כי תפקידה של היחידה במבצע התחלק לשניים: כוח אחד, בפיקודו של יוני נתניהו, הופקד על שחרור בני הערובה מתוך הטרמינל הישן של שדה התעופה באנטבה. כוח נוסף, בפיקודו של שאול מופז, היה אחראי על אבטחת החלק הצבאי של השדה.

לדבריו, המרצדס השחורה ששימשה את הלוחמים נלקחה "בהשאלה" מהמוסד. הצבע המקורי שלה היה לבן, והיא נצבעה בספריי שחור כדי שתתאים לתוכנית המבצע. המרצדס היא שהגיחה ראשונה מהמטוס, ואחריה כלי רכב מסוג לנדרובר, שבו שהו פרדו ופנחס בוכריס, מי שמונה מאוחר יותר למפקד יחידה 8200 ולמנכ"ל משרד הביטחון.

עוד הוא מספר כי המוסד היה מעורב גם במבצע. "לאחר החטיפה שוחררו בני הערובה הזרים, והמוסד ארגן צוות חקירה בראשות עמירם לוין שיצא לפאריס". כמו כן הגיעו לכוחות שהשתתפו במבצע — סיירת מטכ"ל, חיל האוויר, סיירת גולני וסיירת צנחנים — צילומי אוויר עדכניים וחולקו ממש ברגע האחרון חולקו לפני ההמראה בשארם א-שייח". ראה"מ דאז, יצחק רבין, התנה את היציאה למבצע בצילומים האלה.

איש הצללים

נחשף: המוח שעמד מאחורי איתורו של מנהיג אל קעידא בן-לאדן?

מיד לאחר חיסולו של מנהיג אל-קעידה אוסמה בן לאדן, פירסם הבית הלבן את התמונה, שהפכה למפורסמת ביותר בעולם, בה נראים הנשיא אובמה יחד עם בכירי ממשלו, כשהם צופים בשידור חי בסרטון הפעולה. הלוחמים האמריקאים העבירו את התמונות בשידור ישיר לבית הלבן באמצעות המצלמות שהיו על הקסדות שלהם.

הפרשנים ניתחו בדקדקנות את הפנים של כל אחד מאנשי הצוות בבית הלבן, שצפה בסרטון, וציינו את תפקידיהם. חלקם היו עד אותה תמונה אנונימיים, אך הפכו בעקבותיה למוכרים. איש אחד נשאר מחוץ לתמונה, אף שהיה לו חלק מרכזי באיתורו של בן לאדן. מדובר באיש הסי.אי.איי, המזוהה בשמו האמצעי בלבד — ג´ון.

במשך עשר שנים רדף ג´ון אחרי בן לאדן, והוא זה שעמד בראש הצוות, שניתח את נתוני המודיעין שהובילו לאבוטבאד, שם התחבא מנהיג אל קעידה. ג´ון היה הראשון שהגיע למסקנה, כי יש בידי הסי.אי.איי, מידע ממשי על מיקומו של בן לאדן. כאשר הנשיא אובמה פיקפק באשר לסיכוי הצלחת הפעולה, נשלח ג´ון לשכנעו כי בן לאדן אכן נמצא במיתחם.

תפקידו של ג´ון אינו מאפשר לו להתראיין, אך כלי התקשורת האמריקאים, לא הניחו אבן על אבן, עד שחשפו חלק מפעולותיו. לצורך כך קיימו ראיונות עם גורמי מודיעין בכירים בעבר ובהווה. בדרך זו הגיעו לחלקו של ג´ון בלכידת בן לאדן ועל המבצע כולו.

מהראיונות עולה כי ג´ון, בלט לטובה כבר כאשר עבד במחלקות הביון העוסקות ברוסיה ובבלקן. כבר אז חיבר פרופיל ומקיף של ולדימיר פוטין, מיד כשעלה לשלטון כנשיא המעצמה הרוסית. מאוחר יותר ב-2003-2005, הצטרף ג´ון למרכז הלחימה בטרור, והיה מהאחראים ללכידתם של מספר מחבלים חשובים, בהם חאלד שייח´ מוחמד, ואבו-זוביידה. אולם האיתור הגדול ביותר שלו, הוא כמובן בן-לאדן.

לאחר פיגוע התאומים הוחלפו פעמיים ראשי ה-סי אי איי, אך ג´ון נותר בתפקידו הבכיר בארגון. זאת למרות שסוכנות הביון האמריקאית דוגלת בחילופי תפקידים תמידיים. ג´ון התעקש ונשאר. הוא ביקש להשלים את המשימה ולאתר את בן לאדן, אף שהוצעו לו תפקידים אחרים, בהם יכול היה להתקדם.

"הוא נמצא היכן שהוא, אנחנו נגיע אליו", נהג לומר לאנשים סביבו. בספטמבר 2010, כאשר ג´ון היה סגן ראש מחלקת פקיסטן-אפגניסטן, הושלם התזכיר אודות המיקום האפשרי של בן-לאדן. ג´ון לא הפריז בהבטחות, אבל אמר לסובבים שהפעם יש סיכוי טוב שזהו זה.

במשך כמה חודשים שקלו ג´ון וצוותו את המידע שהגיע אליהם. ג´ון עצמו תדרך את הנשיא אובמה בביטחון ובקור רוח על הצפי ללכוד את הטרוריסט. יומיים לאחר התפיסה, הגיע ג´ון יחד עם ראש הסי.אי.איי לתדרוך סגור בפני ועדת המודיעין של הסנאט. רק אז השתחרר, ונתן לסובבים להרגיש עד כמה הוא מתרגש.

חלק מהסנטורים העידו, כי כאשר סיפר להם על המבצע שהפך למשימת חייו, חשו רעד בקולו, ואפילו נוכחו לראות לחלוחית דמעה מבצבצת מעיניו. המשימה הושלמה. ג´ון יכול ללכת הביתה. האם הוא יתחיל עכשיו לדבר (כמו מאיר דגן...)

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 שיפוצים בממשלה — ממשלת ישראל יוצאת לשיפוצים. אין מדובר בשיפוצים אישיים, ולא בשינויים בתפקיד השרים, אלא הפעם שיפוצים של ממש בחדר הישיבות של הממשלה, שיהפוך בקרוב לאתר בנייה. במהלך השיפוצים יוגדל גודל החדר (בהתאם לגודלה של הממשלה), ותותקן בו מערכת "שולחן חכם" עם מערכת הצבעה אלקטרונית. הדבר נדרש ביתר שאת לאחר ישיבת הממשלה האחרונה, כאשר השרים התבלבלו בעת ההצבעה. נתניהו עצר את הישיבה והעיר בקול: "מדוע לא עוברים למערכת ´שולחן חכם´, כפי שכבר דיברנו בעבר"? במזכירות הממשלה ענו, כי אכן כבר בקרוב יחלו השיפוצים באולם הישיבה, דבר שיאלץ את השרים לעבור דירה זמנית. אולם הישיבות יוגדל על חשבון המבואה וחדר הקפיטריה, בו סועדים השרים ועוזריהם, הקפיטריה תעבור למרפסת. במזכירות הממשלה מציינים כי הגדלת החדר הכרחית לאור ישיבות הממשלה המשותפות עם ממשלות זרות וריבוי המשתתפים (כמאה במספר). אגב, במסגרת "השולחן החכם" יוכלו השרים להעביר ביניהם פתקים אלקטרוניים, כך שגם הליך מסירת הפתקים המקופלים מיד ליד, עומד לעבור מהעולם.

 ללא קוטג´ — מי אמר שהשרים מנותקים מהציבור? מי אמר שהם לא יודעים מה קורה בחוץ? מי אמר שהם חיים במגדל שן? השבוע פורסם כי השרים אימצו גם כן את מחאת הקוטג´, ולא יקבלו עוד גביעים מהסוג הזה בארוחות הבוקר שלהם במהלך דיונים של הממשלה ושל ועדות השרים. מדי שבוע סועדים השרים את ליבם (וכרסם) במבואה של חדר ישיבות הממשלה, ומקבלים (אוכל בריא), המורכב מגבינות, ירקות ולחם (מלא). כמו כן היתה מונחת לפניהם קערת קוטג´ גדושה. אולם כאשר המחאה היתה בשיאה, נמנעו השרים לגשת לקערה הזו, והדגישו כי הם שותפים למאבק הציבורי. במשרד ראה"מ הבינו את העניין והחליטו להסיר את הקוטג´ מהתפריט המוגש לשרים ולעוזריהם, עד שתחלוף המחאה הציבורית, או עד שהשרים ידרשו שוב את ליטרת (הקוטג´) שלהם. מה שיבוא קודם...

 סימני אורניום — לא הולך לו למאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, בכל ההתנהלות עם רשויות השלטון, מאז עזב את תפקידו. תחילה התעמת עם משרד ראה"מ, לאחר מכן נלקח ממנו דרכונו הדיפלומטי, והשבוע ספג עוד מכה, והפעם ממשרד התשתיות. דגן עומד בראש פרויקט לחיפוש אורניום באיזור ים המלח. בשבוע שעבר דווח כי החברה בראשותו קיבלה בלעדיות על סימני האורניום שנמצאו באיזור. בעקבות זאת מיהרו אנשי משרד התשתיות להודיע, שמדובר במשאבים של המדינה והם אינם רשאים לסחור בהם או להעבירם לאיש, ללא מעורבות המדינה. אט אט מתברר לדגן, שהחיים מחוץ למוסד הרבה יותר קשים ומסובכים. אפילו החיסול בדובאי (המיוחס על פי מקורות זרים למוסד), היה קל לאין ערוך...

ביבי התפטר — כלי התקשורת שמחו השבוע לבשר, כי ביבי הודיע על התפטרותו. הכותרת המתחכמת הזו הופיעה בוריאציות שונות, וביטאה את רחשי הלב של הכותבים. הכוונה היתה כמובן להודעת ההתפטרות של ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל שהודיע לנתניהו על התפטרותו. מבין שלל הכותרות, היתה אחת מוצלחת במיוחד: "ביבי הודיע לנתניהו על התפטרותו". העורך אהב כל כך את הכותרת שהעניק, והחל את הידיעה בצורה הפוכה: "נתניהו קיבל את התפטרותו של ביבי ואיחל לו הצלחה בהמשך דרכו"..