כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אסופת דברים ככתבם

    יצחק אבינו - הדמות שהמקרא "שכח" להעמיק (ב)

    7 תגובות   יום שישי , 8/7/11, 16:22

    חלק ב - המספר והדמות:              

    מה מחביא המספר המקראי בדבריו ומה חושף ומשלים הספר 

    את חלק א סיימנו בדברים:

    הסיפור שלפניך ("ואלה תולדות יצחק") מבקש להשלים את החלק החסר בפאזל המהווה את תמונת תקופת אבותינו כך שייתן אור ויחדש את מה שכן ידוע כדי שנוכל לקחת צעד נוסף בפרשנות הטקסט המקראי וכך להתקדם צעד נוסף בפענוח היסטורית וראשית התרבות שלנו.

     

    חלק ב 

    העורך המקראי מתעלם בבוטות כל כך בולטת מסיפור חייו של יצחק , יחסית לייחוסו כאחד משלושת האבות הסיפור המקראי ממעט להתייחס ישירות ליצחק ומסתפק באזכורו כדמות משנית בסיפורים השונים שמתרחשים בימי חייו. יחסית לסיפורי גבורתם של אברהם אביו ויעקב בנו, יצחק מופלה בצורה ברורה לכול. 

     אפילו הקשר בין האל ליצחק עומד תחת סימן שאלה אחד גדול, האל נגלה ליצחק בסך הכול פעמים בחייו ובשתיהן האל מציין בפירוש כי הליווי שלו הוא רק בגלל אביו אברהם וההבטחה.

     התייחסויות ליצחק בכתוב בצורה חצי מלגלגת כגון הבטחה אלוקית בצורת : " ...והקימותי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך" ( שם כו'\3 ) , "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור את מצוותי חוקתי ותורתי " ( שם כו'\5) – זכותו של אברהם ולא זכותו שלו היא שהקנתה לו את הברכה.

    גם התייחסותו של יצחק בברכת יעקב מלמדת על הקשר בינו ובין העלילה המקראית ועל תפיסתו – " וייתן לך את ברכת אברהם...אשר נתן אלוהים לאברהם" ( כז'\4)- ברכת אברהם, ולא ברכתו שלו, הוא רק המוסר, יהיה זה יעקב שיזכה במימושה של ברכה זו.

     

    מוסיפה על המסתורין היא העובדה המעניינת שבשונה מאברהם, שרה ויעקב שמו של יצחק לא שונה (כביטוי לקרבה אלוקית). לא זאת בלבד ששמו לא שונה (ולא מכיל את שם האלוקות "אל\יה"),

    שמו נקבע ע"י האל טרם נולד כעדות לצחוק של שרה (ושל אברהם), עדות לספק . שמות כמו שמות, בייחוד במקרא, הם גורלות.

    אף בהתייחסות לסיכום שנות חייו, בשונה מאברהם, שרה, יעקב ואפילו ישמעאל העורך המקראי נמנע מלייחס ליצחק  " אלו שני חיי ... " , מה שמרמז גם כן על מעמדו האֱמוני .

     

    מדוע הצטיירה לאורך ההיסטוריה דמותו של יצחק בצורה כל כך שונה משאר האבות לא ברור, והסיבה שהביאה את העורך המקראי לנהוג בצורה כזו לא ידועה לנו.

    למה היה צורך במדרשי חז"ל ובפרשנות ארוכת שנים כדי לקדש את יצחק, מדוע הטקסט לא עושה זאת ?


    אך מהכרותינו את סולם הערכים של העורך המקראי האחרון (הדויטרונומיסט) ערב חורבן הבית אנו יכולים להניח ספקולציות כאלו ואחרות שהביאו את העורך המקראי לבחירה להשאיר את תולדות יצחק כמו שהם.

    פרשנות זו את הנוסח המקראי היא פרשנות שלא בוצעה בצורה רחבה מספיק בידי חז"ל , מעט מאד מדרשים ללא קו מנחה אחיד (מלבד שמירה על רמת צדקותם של אבותינו) הובילו אותי לחשוב אולי משהו באישיותו של יצחק מנע ממנו לעמוד ברמתם של אברהם ויעקב (לפחות לפי ראות עניו של העורך המקראי), העורך המקראי "מקדש" את הטקסטים שיעוררו את האמונה בקרב העם, יש ואולי יצחק לא עמד ברמת האמונה של אביו או של בנו. אבל למה ? 

     

    אבי האמונה העיוורת שלנו הוא אברהם, האמונה חסרת הגבולות וחסרת השאלות של אברהם היא אידאל האמונה שהעורך המקראי רוצה להעביר לנו, אם אברהם מייצג את אידיאל האמונה מתוך חוסר הבעת 'אי אמון' או ספק, הרי שאדם שאמונתו מעורערת או עומדת בספק הוא אדם שמעמיד ספק כנגד אמונתו.

    זה אשר שואל שאלות על כל דבר ומחפש אחר תשובות הוא לא זה היכול לקבל את דבר האל ולא לערער עליו בשום אופן, הספקן לעולם לא יאמין כפי שמודל האמונה של אברהם דורש.

    אברהם מייצג את הקשר האולטימטיבי עם האל, זה שאפילו אדם הראשון לא חווה. יצחק, כשמו, מייצג את הספק, זה המוביל אל הדעת. הדעת שאפילו אדם ראשון לא הצליח לתפוס.

     

    הסיפור שלפניך נותן לעורך המקראי את הסיבה הכי טובה (בדיעבד) לא להכניס את יצחק לסיפורי האבות בתור אידיאל, פשוט כי יצחק לא עומד במודל אידאל אֱמוני.

    בין אם היו אלו אנשים בשר ודם שחיו ופעלו בעולם ובין אם אלו הם דמויות המייצגות את השקפות הנותנות את הבסיס לתרבות העברית ולימים גם לדתות הגדולות האחרות, הרצף העלילתי של סיפורי האבות במקרא טומן בחובו איזשהו סוד שכן הוא לוקה בחוסר אינפורמציה מגמתית.

     (את אותו "סוד" חושף סיפורו של יצחק וההבנה מה הוא תפקידו בעיצוב תפיסת האדם החילוני והדתי כאחד, אין זה המקום להרחיב שכן בעניין זה אני דן בהעמקה במאמר בפני עצמו. רק נציין שמדובר במקומו של הספק והשאלות בתוך עולם האמונה והדת, ישראל מייצג את יכולת האמונה לצד היכולת לשאול את השאלות ולהעלות את הספקות ביחס למציאות שלו. בצורה מסוימת אם היה בורא האל את האדם מושלם ומאוזן ביחס לאמונה מול דעת, רוח מול חומר, עליון ותחתון - היה בורא את ישראל.)

     

    סיפורינו מציג את יצחק כפילוסוף הראשון של החברה, האופן שבו הוא מנתח את העולם סביבו ואת עצמו, הדרך הרציונאלית שבה הוא מגיע למסקנות והחיפוש הבלתי פוסק שלו אחר 'אמת' עושים אותו לחוקר אמיתי שלעולם לא מפנה את גבו לנוכח קושיה או ספק.

    ככזה, באופן טבעי יצחק הוא לא איש אמונה אלא איש רוח וחומר פרקטי ובצורה מסוימת גם מדען. הוא זה אשר חי את הספק שגזר עליו שמו ומפיק ממנו את תועלת הדעת וההיגיון.

     

    יצחק הוא אדם מאוד פרגמטי ומראה את הקיצוניות ההפוכה לאמונה העיוורת של אביו, אדם החושב והמודע לעצמו ולתפיסת חייו זה שלא מקבל דבר כמובן מאליו ומחויב לכנות וליושרה כמו לאמת.

    כתוצאה ישירה מאישיותו של יצחק הקשר הישיר בינו לבין האל מצטמצם לכדי הכרח האל לעמוד בהבטחה לאברהם, בעצם לא קיים קשר בין יצחק ואלוהים פשוט כי יצחק לא מספיק מאמין.

    היה זה האל שמלכתחילה גזר על יצחק את שמו, כעדות "לחטא" הספק של הוריו, בכך מנע מכל וכול אפשרות שיצחק יאמין בו.

    יצחק עצמו מאוד רוצה למצוא את האמונה, "פחד יצחק" הוא הפחד שיש לאדם חסר אל! על אף רצונו והבנתו כי הוא זקוק לאמונה באלוהים , שמו ואלוהי אביו מונעים ממנו זאת.

    (לכן יעקב נשבע ללבן באלוהי אברהם ובפחד יצחק, כמנסה להישבע בשתי ה"אלוהיות" שהוא מכיר מבית אבא, בפס' -  " אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק." בראשית לא, 52)

     

     

    יצחק יורש את מחנהו ומקנהו של אביו ומחויב לנהל אותו בהצלחה, ובמקביל יורש הוא גם את ההבטחה האלוקית וגם את תפיסת האל של אביו, הוא בוחר במודע לעשות שינויים קטנים בתפיסת האלוקות של אביו ולשמר את מרביתה (למרות שהוא עצמו ספק אם מחזיק באמונה זו).

    היכולת של יצחק לשמר את תפיסת האל של אביו על אף שאינו מאמין בה במלואה בעצמו נובעת מעצם אישיותו החוקרת והמבינה המודעת לחשיבות מסורת אבות והיבדלות משאר עובדי האלילים ככלי לשמירה על ירושת המחנה והרכוש הגדול מאביו.

    ועל כן מעביר יצחק את לפיד מסורת אביו לילדיו, מנחיל להם את ערכי האמונה באל אתו נכרתה הברית. אלא שלצד זו יצחק מנחיל לדורות מספר ערכים נוספים (עליהם המקרא לא מספר), כגון: המסירות לאמת ובשל כך לכנות ויושרה, או המקום שיש לספק ובחינה ואי הסתפקות ב"מובן מאליו". יצחק מעביר גם את סיפורי אביו וסיפורו שלו, בתוך כך הוא מנחיל את "פחד יצחק" לדורות. ובשל היותו אדם פרקטי וחושב, המכיר בחשיבות ההיסטוריה והדעת, יצחק מעביר לילדיו את קורות האנושות ( על אף אחד מהאבות לא סופר שהנחיל את הידע הזה לדורות, אם היה מישהו מספיק חושב ומספיק פרקטי שבכל זאת העביר את סיפורי ראשית האנושות, הלא שרשאי אני להניח כי היה זה יצחק.)

     

    אין לי ספק כי העורך המקראי ידע והבין את חומרת מעשיו באשר להיעדרות סיפור חייו של יצחק.

    אמנם הסיפור שלפניך נותן לו את הסיבה הכי טובה שלא להכניס את יצחק לקנון, אך עצם העובדה שהעורך המקראי השאיר את יצחק כמו שהוא - שונה אך עדיין אחד משלושת האבות ( ולא ויתר עליו לחלוטין או לחילופין הוסיף עוד סיפורים, למרות שיכל) - מלמדת שדמותו של יצחק, כמו שהיא בטקסט (ענייה), חשובה בעיצוב האמונה והתרבות העברית לא פחות (ואולי אף הרבה יותר) מהצורך של העורך המקראי לשמור על קדושת הספר וצדקנות האבות.


    ''


    (***אין בנאמר משום רצון להציג את הדברים בצורה מדעית-מחקרית, הדבר ייעשה במקום, בזמן ובמעמד הראוי. תפקידה של היצירה הספרותית שנרקמה בשנים האחרונות (ובכללה פרשנות זו) הוא לאפשר למעיין בטקסט המקראי לראות את התמונה מבעד לעיניו של יצחק ומתוך מי שהוא- "יצחק", עדות חיה לספק.*** )   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/2/12 07:43:
      ולכן על אברהם אומר הכתוב ימי שני חיי אשר חי ועל יצחק רק ימי אבל אל לך לשכוח שעל אברהם נאמר זקן ושבע ועל יצחק זקן ושבע ימים וכדי שתדע את האמת יעקב אמר ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם
        10/2/12 07:30:
      המשך:וזה ברור שיצחק זכה לזאת לא רק בזכותו ובעיקר בזכות אברהם והנסיונות שעבר(ולזכות שנולד כשאברהם היה בן 100 וידוע ליודעי ח"ן) "יש הרבה בדברי חז"ל שאומרים שאנשים רצו ש ה' יקרא להם עבדי בפרטות ולא לכולם ה' קרא רק לחלק כגון:אברהם יעקב משה דוד איוב!ועל יצחק לא אומרים זאת כי באלה שרצו היה בהם מדרגת עבד מה שאין כן ביצחק שלא היה בו מדרגת עבד
        10/2/12 07:07:
      לא חכמה לדבר שטויות,הכתוב האריך באברהם כי הוא היה באור כשדים ,חרן ובא לארץ ירד למצריים ובא וירש את הארץ ויעקב נולד בארץ אבל גלה לחרן וחזר וגם בהתחלה היה תעלומה מי יקבל את הארץ הוא או עשו מה שאין-כן יצחק שהוא היה בן הגבירה היחיד ושגם נולד וגם תמיד נשאר בארץ וה' אמר לו לא לגלות ומקטנותו ירש אותה!!(נכון שהיה גם בגרר כמו אברהם אבל גרר נמצאת בארץ ישראל רק שהפלישתים בני-חם פלשו וספחו אותה לעצמם כמו את כל הארץ כמו שכתוב שמושבם של בני שם היה ממשא שזה באררט בואכה ספרה הר הקדם שזה מעבר לירדן יריחו קרוב לחברון וזה מה שכתוב שנמרוד החל להיות גבור ומלך בארץ שנער ומהארץ ההיא יצא אשור שהוא בנו של שם ואז כתוב ואחר נפוצו משפחות הכנענישהשטלתו על נחלת שם וזה מה שכתוב אצל אברם והכנעני"אז"בארץ"ולכולם ה' אמר ונתתי לך ולזרעךאת הארצות ולא אמר להם שם אברהם ויעקב כתוב שהלכו לכנען על יצחק לא רשום וזה מה שיצחק אומר ליעקב לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם ולכן על אברהם נאמר ויגר בארץ פלישתים ימים רבים ועל יצחק ויגר בגרר ולכן רק על יצחק כתוב שה' ברך אותו ישר ויברך את יצחק בנו ואח"כ הייתה גם הבטחה לעוד ברכות כולל ברכת הזרע ואברהם ויעקב לא הייתה ישר ברכה אלא קודם כל הבטחות נסיונות ואז ברכה! ובגלל זה רק עליו נאמר שמצא 100 שערים ורק עליו כתוב וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד ואת יצחק הקב"ה לא היה צריך לנסות כי הוא היה הנסיון, ולגבי השטויות שאמרת ש ה' לא שנה לא את השם כי ה' קבע את שמו בטרם לידתו "וקראת שמו יצחק" מה שאין כן יעקב ואברם ולגבי השטויות האחרונות שאמרת שיעקב נשבע ב:2 אלוהויות שים לב שלפני-כן יעקב אומר לרחל ולאה ואלהי אבי היה עמדי וכן לקראת עשו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ולפני ירידתו למצריים כתוב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק וה' אומר לו שם אני...אלהי אביך (פה לא רשום אברהם) וגם בברכות לאפרים ומנשה כתוב אברהם ויצחק ולגבי לבן לבו אומר לו אלהי אביכם אמר אלי... השמר... ולכן הוא אומר אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו כי הוא חושב שיש כמה אלהות אבל יעקב(שיודע שיש רק 1 נשבע בפחד אביו יצחק זה שהיה עולה תמימה שה' כבר יחד עליו את שמו בטרם לידתו!! ולכותב הכתבה אומר מה לך לספר חוקי??
        24/7/11 23:15:
      תודה (: (ברשות וחסד ולא בזכות, עוד נאפשר ליצחק להשמיע קולו...)
        14/7/11 07:44:
      מרתק גם הפעם. :)
        10/7/11 20:26:
      מככבת , בעיקר על ההשקעה.
        8/7/11 16:30:
      הערה: היצירה הספרותית והפרשנות שבחובה מוצגת לקהל באופן ובנוסח שיאפשר את החיבור התרבותי יהודי לרעיון. כפי שאמרתי (פעמיים), בתכנים האלה אין לראות הצגה מחקרית אקדמית, שכן אף כי הם פועלים במתודולוגיה האקדמית הם אינם מנוסחים ומוצגים לפיה. כמובן שכתיבת התיזה האקדמית והצגת הפרשנות בעולם ההוא נעשית על בסיס מסורות חז"ל, פרשנות מסורתית לדורותיה ופרשנות מודרנית (חילונית ודתית), תוך התייחסות והתפלמסות עם מאמרי חז"ל, רעיונות תאולוגים מיהדות ימה"ב ועד תנועת ההשכלה ותפיסת היהדות הציונית והחסידית.

      רשימה

      • The history of Isaac's story is much like the science approach to Trauma - a history of Isolating and Forgetting. If "we are all Abraham" (like Jacques Derrida said), then let us have the courage and decency to take a step forward and admit that we are Oppressors! From the day of the Akedah to our present, Isaac is in a perpetual state of trauma.
      • איך קורה שהמספר הכל-יודע פשוט לא יודע?!
      • That we cannot see how it could be done, does not necessarily mean that we are prevented of trying to do it anyhow. Let us invent the new and unknown way.
      • יומרנות, יהירות ולהט הם כוחות המניעים חוקר צעיר, להאשימו בחוסר צניעות זה כמו לקצץ כנפיו של גוזל המתיימר להצליח בתעופתו.
      • Oh death, sweet and dreadful death, you've been on my desk from the first word, staring at me with your white holes, as eyes piercing through one's soul. Oh death, my dear old friend, always Reminding me that we are to meet and I too shall be dead. You are witnessing my moments of joy and bearing silently my sorrow (but mostly my ashes). I know we share a final destiny, but until then let me live my glorious life.
      • While all in all 'to Be' is not but to stray, 'Not Being' might be not so far away.

      פרופיל

      מאור שיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין