ובטחונו,   ודרכה רצופה    בסיכונים,  מתח ובטח,  לא תאמינו  שזה ניתן לבקש מכלבה  ואפילו מתוחכמת ומאולפת, אבל,  עובדה.  בואו נמש/יך  לקרוא וללוות אותה והשוטרים האחרים  בעבודת יומם.                                                                      אי שם, הרחק ממבואותיה הצפוניים של העיר, בדירה קטנה , ממש בתוכה, הם המתינו בחשאי ,השניים.  הם ישבו על כורסאות ישנות שניכר היה בהן,  בכורסאות שראו כבר ימים טובים יותר.   בפינת החדר,השלים את הריהוט המופלא הזה, שולחן מקרטע עלוב, שהיה שחוק מרוב שימוש. עליו, ממש במרכזו, הוא עמד, ברוב פאר והדר מכשיר הטליפון   השחור.במרכז החדר  בו ישבו השנים, הוא הישתלשל  מעל ראשיהם כאילו היה לולין    בקירקס  על חוט בודד,   הוא היה תלוי ,הפנס  הבודד שהאיר את החדר הקטן   באורו הקלוש. צללים   ארוכים הושלכו אל הקירות    הדירה הקטנה,שאת ריהוטה הדל השלים וילון כבד וארוך, שהיה פרוש למלוא רוחבו של החלון הרחב.הוילון היטיב להסתיר מעין זרים וסקרנים  את היושבים בחדר פנימה. הפריט היחיד שהיה חדש למראה בבית הקודר , היה קומקום חשמלי מבריק ונוצץ. עכשיו הוא העלה קיטור מזרבוביתו.  מדברי, אחד משני יושבי הדירה, קם ממקומו להכין קפה, שעכשיו, חילחל ברוב נעימות לגרונם שלו ושל חברו, והשנים המתיקו את הצפיה מורטת העצבים, בשתיה מהנה.הצפיה הדרוכה   התארכה , בעודם ממתינים לבואו של האלמוני  המיסתורי, לירדן, שהיה כמובן האדם השני בדירת המיסתור הזו, תפקידו היה מענין ומסוכן לכל הדיעות.  תפקידו היה קצין מודיעין משטרתי, ועכשיו,  בדירה המתין עם מדברי ידידו הטוב, לפגישה שאמורה היתה להיערך כאן.  לפגישה הזו ,נודעה חשיבות עליונה,  שכן היה בה סיכון אדיר לבחור עימו עמדו להיפגש.  היה זה מודיע, איש העולם התחתון,  שהיה אמור לספק  לירדן איש המודיעין, מידע מיוחד חשוב ,ואז היא חלפה בראשו של ירדן.  המחשבה המבהילה, והמחרידה, שאולי, רק אולי אירע לו למודיע שלו, אירוע כזה ואחר  שודאי לא הוסיף לו בריאות  רק סכנה   נוראה וזאת עוד בטרם אפילו, כן כן, אפילו לפני שהספיק  מר בחור  למסור לרשותו של  ירדן, את הידוע לו שהיה   משהו שאין לו מחיר.  והדקות בהתאם למתרחש,  חלפו להן כמו להכעיס  באיטיות מורטת עצבים  ."מהו8 הדבר המעכב מבעדו להגיע?" רטן מדברי, בקול חרישי, מביט בהם ,במחוגי השעון שהיה ענוד לו על פרק ידו השמאלית.   אך לא היה אפילו אחד בעולם, שיכול היה להשיב לו על שאלתו, מלבד המודיע עצמו כמובן. חשות כבדים הלכו וכירסמו בלב שני השוטרים,  שהלכו וגברו ככל שהזמן חלף לו   כשמהבחור האמור ,טרם ניתקבלו ולו אות חיים אחד  אפילו פעוט ,זעיר, כזה שיכול היה להרגיעם ולו במעט.ירדן  היה גבר צנום וקומתו נמוכה ,אך מראהו האפרורי, הסתיר   מוח  חריף ביותר  .היו כבר מאלה באנשי העולם התחתון, שמראהו הצנום של ירדן הטעה אותם,  ולכן דנו אותו למראה עיניהם,  והביעו זילזול  מוחלט באיש. אולם טעותם זו בהערכת האיש ,עלתה להם במחיר יקר מאוד. ירדן היה זריז  כשד משחת וידע להגיב היטב ומיד כשעלה בכך הצורך, ולא פעם נחלץ   קצין המודיעין    הזה מצרות צרורות שזימן ל ו תפקידו ותכונותיו המצוינות ממש לתפקיד שכזה  היתוו לו דרך  לצאת מתאונות ומלכודות שהכינו לו    יריביומהצד השני של החוק.  הפעם הזו, שלא כמו בעבר, כשניפגש לבדו עם מקורותיו מקרב העולם התחתון,  שמסרו לו ידיעות מידיעות שונות, בפעם הזו ממש, העריך ירדן את גודל הסיכון לגופו וחייו.  על כן הוא צירף אותו אליו,  את ידידו מידברי, שכן היה חשוב לו  לשמוע את חוות דעתו של הכלבן המנוסה.  וזאת, בטרם יחליט  הוא עצמו על דרך פעולה  ביעקבות המידע שיקבל  מהמודיע.הוא רצה שגם ידידו על נסיונו העצום יחלוק עימו את המידע  שהיה בעל חשיבות מהממת. ומדוע בחר דוקא במדברי?  שוב, האיש היה מוכר לחבריו כבעל כושר ניתוח מעולה של מצבים שונים ומשונים  והוכיח בהמון מקרים כי צדק בהערכתו.  מדברי השוטר, מלבד היותו מאלף כלבים ידוע ומהולל,  היה מוכר בתחונתו המיוחדת להוציא מוץ מהתבן. היתה בו יכולת נדירה לנפות כהרף עין  ולראות בבהירות רבה, את החשוב והעיקרי בתוכן הדברים.מיני, כלבתו של מדברי, הפיגה מעט את המתח, והעלתה חיוכים על פני שני אנשי המישטרה, למראה ניסיונותיה  העקרים ,החוזרים ונישנים ללכוד ללא הצלחה מרובה, זבוב טורדן שהפריע למנוחתה.הם גיחכו כשהביטו בניסיון נוסף שלהלמחוץ אותו ,את הזבוב, ואז ,בדיוק , קפצו שניהם כנשוכי נחש.  באחת הם הבחינו  בה, ואי אפשר היה לפספס זאת,  אלומת אור שהאירה את הבית מכיוון הפתח , אל תוך הדירה פנימה.  הם המתינו בקוצר רוח לאיש שיכנס אל הבית ,אך למרבה הפלא נטו קרני האור  של המכונית והמשיכו הלאה  בדרכן האלומה לאי שם. היו אלה אורות מכונית בודדה, שחלפה לה בכביש הסמוך לבית,  והמשיכה במורד הכביש. ירדן העיף מבט  בפעם המי יודע כמה בשעונו,  וסבר פניו היה חמור ביותר. ואז היא היזדקפה לה על רגליה,  דרוכה כמיתר בקשת ציידים, ופסעה זהיר ,אט אט  לעבר דלת הדירה. הכלבה מילטה מגרונה גירגורי זעם   וחירחור  כועס על דבר מה בלתי ניראה לעין.  חושיה שלה הבחינו בזה, והיא הפכה   לחשדנית  כשחשדנות זו שלה אינה נעלמת כמובן מעיניהם הבוחנות של ירדן ומדברי. ואכן, מדברי היה השוטר, ששמע זאת    הראשון מבין שניהם. את קולן המדוד והזהיר של הפסיעות, כשניתן להבחין כי מיצעדו של  בעל העיקבות הססני ,כמו אינו בוטח בדרכו.  ואז,  אז, בטרם שמע את הקול הזה גם ירדן,  הכל נדם והשתתק.