0

7 תגובות   יום שישי , 8/7/11, 18:23

בכל מקרה/אלעד אונגר

כשמסך הטלויזיה נסגר והאור היחיד בא מבחוץ

מאותו פנס רחוב מיותם,שאת קליפתו ניפצו

את שורטת את עצמך במילים,להכניס קצת שפיות

נעטפת בצללים,שמתאספים כשהחשכה מבקרת אותך

חברייך לנטל החיים,לסודותייך המפלילים,השורפים

 

את כבר לא אוהבת את התמונה

את כבר לא שומעת את המנגינה

נוטשת את הזיכרון למען השכחה

חולמת את השקט שאחרי הסערה

 

הרצפה הקרה מספקת לך מפלט קר מלהיטות המחשבה

את נדבקת אליה,לא רוצה להיפרד,להתרומם למציאות

כבר לא מבקשת מזור לכאבייך,לא חולמת על מאווייך

כשהצללים שבים,את מקבלת אותם בזרועות פתוחות

 

את כבר לא אוהבת את התמונה

את כבר לא שומעת את המנגינה

נוטשת את הזיכרון למען השכחה

חולמת את השקט שאחרי הסערה

 

 

דרג את התוכן: