לאחרונה יצא לי לראות את הסרט Hustle and flow משנת 2005. בעברית נתנו לו את השם " מלחמות הראפ"... אין מילה טובה יותר מאשר delight לתאר את מה שחשתי. לאחר לא מעט אכזבות לאחרונה מסרטים, כשהמשפט שרץ לי ולעוד אנשים שאני מכיר הוא "הוליבוד כבר מיחזרה את עצמה לדעת" , בא לי טוב הסרט הזה כמשהו אותנטי, רגיש ומהנה ביותר . בגדול מסופר על pimp שחור שחולם להביא אותה בגדול כראפר . (משחק מצוין של טורנס הוורד, שחקן/זמר שהשתתף כבר בעבר בלא מעט מעולים נוספים. כנ"ל, משחק מעולה של שאר הקאסט).
תוך כדי, ממעמקי הסחי של עולם הזנות , הסמים והעוני, עולים הצדדים האנושיים והחלומות של הדמויות ,החבויים כנראה בכולנו. ואכן, המוטיב המרכזי שמעביר הסרט הוא "לכל אחד צריך להיות חלום". כמשהו נוסף, עלתה לי מחשבה סוציו/אנטרופולוגית מסוימת לאור זאת שכל אפרו אמריקן שני שם (אולי טיפה הגזמתי) , לרבות ילדים, משרבט לו חרוזי ראפ וחולם להצליח איתם יום אחד. אולי בדומה לכך שכל ילד שני בברזיל מכדרר לו מלידה במשהו דמוי כדור וחולם להיות ה'פלה' הבא. בעיני, הסרט מדגיש את הנשמה שצריכה להיות בהיפ הופ (וכנראה במוסיקה בכלל) . ואולי זה גם מעלה ככה בקטנה נושא נוסף, לגביו הדעות חלוקות . הקורלציה הקיימת בין הסיפור האישי של היוצר , חייו וכדו', לבין עומקי היצירה והאותנטיות שלה.
תוסיפו לזה שהסרט מתרחש בממפיס, אחת הערים בה עברתי חוויות מוסיקליות חזקות . סצנה מוסיקלית מיוחדת בסרט, המבוצעת בכנסיה על ידי זמרת שחורה עם קול לא מהעולם הזה, שירה המשלבת אלמנטים גוספליים ואופראיים מדהימים, לא נמצאת לצערי בסאונדטרק ולא מצאתיה גם בטיוב. קטע שהתענגתי עליו במיוחד ונתן לי חומר למחשבה היה כשהמפיק השחור, שחבר לדמות הראשית בסרט (הפימפ הזמר) ליצירה המוסיקלית המשותפת שלהם, הביא איתו בשלב מסוים כשותף נוסף מוסיקאי לבן (די ג'י קוואליס). הזמר אומר לו כזה בלחש "אתה ער לכך שהוא לבן?". החבר המפיק עונה לו " לא, הוא רק בהיר עור ". אהבתי את ההבחנה, מה שהביא אותי לחשוב שאולי גם חלק מאיתנו הוא כזה ?
לא אפרט יותר על מנת לא לקלקל למי שירצה לראות. אייזק הייס הנהדר בתפקיד אורח. כנ"ל הראפר 'מיסטר וויגלס' . חדי ההבחנה יגלו שבכתוביות בסוף מצוין כי הסרט מוקדש למפיק סאם פיליפס, מייסד אולפני סאן רקורדס שבממפיס. חשבתי על כך שאין טוב ממנו לקבל את ההקדשה הזו (ואם היו שואלים לדעתי מגיע לו אף מעבר ), כמי שהיה בין הראשונים שפתח צוהר לאומנים שחורים באולפן 'לבן' ובכך גם אפשר את כור ההיתוך הלבן/שחור ממנו צמח הרוקנרול הטוב. סאונדטרק טוב ובו, בנוסף לשירים, גם כמה מקטעי הדיאלוגים בסרט , משולבים במוסיקה.
|
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי,
לאן הלכת לנו?
חסרו לי קצת הפוסטים המרתקים שלך (-:.
בהחלט נשמע מעניין.
כן, התפרסם בעיקר על המוסיקה לשאפט, אבל יש לו עוד הרבה דברים טובים, לטעמי לפחות.
כן, לא יודע אם הוא הוקרן כאן בכלל בבתי הקולנוע.
בהחלט מחמאה.
רואה בך סוג של 'אליעזר בן יהודה של הסול'. דהיינו מחיית השפה הסולית...
תודה על התגובה המעניינת שלך.
נכון , תוך כדי הצפיה בסרט, עלו אצלי שאלות/תובנות במספר תחומים.
מסכים איתך שהנושאים העקרוניים שכאן הם אוניברסליים.
אם כי אני חושב שאני מודע לחלק מהנושאים שרמזת עליהם הרי שהפאנל שציינת נשמע מעניין.
גם לי נראה:-)
(ואני לוקחת את זה כמחמאה)
וואללה?
נראה שהסרט הזה נבנה עבורך, 'שחורה בהירת עור ' שכמותך. (-:
מלו, מסתבר שאת מקדימה את כולנו !
בהחלט ראיתי.
המלצתך נרשמה. (ראית את 8 mile של אמינם?)