כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    תְּעִיָּה לֵילִית

    38 תגובות   יום שישי , 8/7/11, 21:12

    אֲנִי מַכִּיר אֶת הַצְּלִיל

    שֶׁמִּתְרַסֵּק בָּעֵמֶק.

    לְאוֹר יָרֵחַ הוּא נָבַט

    מִתַּחַת רַגְלַי שֶׁתָּעוּ.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/7/11 21:12:

      צטט: שמעון רוזנברג 2011-07-19 00:15:20

      יפה התצלום ויפות המילים מקומות כאלה ניתן עוד למצוא בארץ (יפו למשל נווה צדק וצפת של פעם) ובחו"ל

      _______________________________

      זרעי אור שכאלה מצויים בהרבה מקומות.

      אנשמח שאהבת, תודה שמעון:)

       

        19/7/11 21:11:

      צטט: אילנה סמייל 2011-07-18 22:58:53

      קסום הצליל..גם חיבור המילים לצילום

      __________________

      אנשמח אילנה שהתחברת :))

        19/7/11 00:15:
      יפה התצלום ויפות המילים מקומות כאלה ניתן עוד למצוא בארץ (יפו למשל נווה צדק וצפת של פעם) ובחו"ל
        18/7/11 22:58:
      קסום הצליל..גם חיבור המילים לצילום
        18/7/11 19:47:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-07-17 15:27:50

      מקסים. אם תועים אפשר להגיע למקומות קסומים, בהם רואים כיצד נובט האור. האור של הצליל שמתרסק ושוב נובט לאור.

      __________________________

      כך בדיוק היה.

      מזל שהבחנתי וגם צילמתי.

      לוואי ואזכה (נזכה) לעוד ועוד מהיופי הזה...

      :))

        17/7/11 15:27:
      מקסים. אם תועים אפשר להגיע למקומות קסומים, בהם רואים כיצד נובט האור. האור של הצליל שמתרסק ושוב נובט לאור.
        16/7/11 21:34:

      צטט: שמים1 2011-07-16 17:15:59

      אני חושבת שכל אחד חווה את אותו הצליל שמתרסק בעמק אבל לא כל אחד יכול לתארו כל כך יפה במילים . שיהיה שבוע טוב .

      ________________________

      תודה לך שמים על שאת יודעת להקשיב לצליל... :))

        16/7/11 21:33:

      צטט: sucara 2011-07-13 09:55:51

      אני כל כך שמחה ותודה שהבאת אותנו אל הסמטה הזאת , עם הצל העמוק עם הספסל המתפוגג באור כמו פטה מורגנה, כמו הבטחה של קרוב רחוק, סמטת הנפש הזאת, והמילים שמדייקות ומכילות את כל הטווח הזה בין צליל הניפוץ, איזה יופי הצליל שמתרסק שם עמוק ורחוק בעמק, לצליל החריקה מתחת לרגליים, רגלים תועות - כושלות, מהססות, תרות, תועות זה כמעט מעצמן, ובתוך כך נבט הדבר, זה באמת נפלא.

      _________________________________

      את יודעת להרקיד מילים.

      השיר שלי לא נראה מעולם כה טוב, תחת שרביט הכוראוגרפיה שלך.

      תודה לך סוכרה... דקות ארוכות ישבתי עם השיר והתמונה ומצאתי פתחים למקומות חדשים :))

        16/7/11 17:15:
      אני חושבת שכל אחד חווה את אותו הצליל שמתרסק בעמק אבל לא כל אחד יכול לתארו כל כך יפה במילים . שיהיה שבוע טוב .
        13/7/11 09:55:
      אני כל כך שמחה ותודה שהבאת אותנו אל הסמטה הזאת , עם הצל העמוק עם הספסל המתפוגג באור כמו פטה מורגנה, כמו הבטחה של קרוב רחוק, סמטת הנפש הזאת, והמילים שמדייקות ומכילות את כל הטווח הזה בין צליל הניפוץ, איזה יופי הצליל שמתרסק שם עמוק ורחוק בעמק, לצליל החריקה מתחת לרגליים, רגלים תועות - כושלות, מהססות, תרות, תועות זה כמעט מעצמן, ובתוך כך נבט הדבר, זה באמת נפלא.
        12/7/11 20:51:

      צטט: סיגל ל .פ. 2011-07-12 11:31:50

      אף ללא תמונה,הייתי רואה בעיני רוחי תאור מדוייק.

      _____________________

      מילים בתמונות אנקורא לשירים האלה.

      שמחה בי שראית :))

        12/7/11 11:31:
      אף ללא תמונה,הייתי רואה בעיני רוחי תאור מדוייק.
        11/7/11 21:20:

      צטט: עכשיו אני ! 2011-07-11 21:06:43

      צטט: שדותקום 2011-07-10 19:46:40

      צטט: dafone 2011-07-09 12:28:41

      הַנֶּפֶשׁ מְהַדְהֶדֶת
      בִּכְלִי הַגּוּף
      קוֹלוֹת רְחוֹקִים
      לְהָשִׁיבוֹ לְיַעַדוֹ.

      ______________________

      אנמכיר את הצליל שהייתי עד ללידתו.

      גם בצבע ואור.

      שמחתי שהייתי עד לשובו...

       

       

      הגוף הוא כלי

      תיבת תהודה

      לצלילים

      ושבריהם. 

      -------------------------------

      ועוד יותר מכך, הוא מתיך אותם לידי זרעים...

      תודה :)

        11/7/11 21:18:

      צטט: netrider 2011-07-11 16:16:39

      צטט: שדותקום 2011-07-11 12:13:01

      צטט: netrider 2011-07-10 23:29:57

      שהרי רק הטועה רואה.

      ____________________

      ומה על התועה?

      מלכתחילה זו היתה פשוט טעות כתיב שלי, כוונתי היתה "רק התועה רואה".

      אלא שדרך הטעות ראיתי שבפועל אין הרבה הבדל. האין התועה הוא אותו שמוכן לטעות? שמוכן לוותר על הקונספט והתבנית המוגדרת מראש ולראות את מה שמעבר?

      __________________________________________

      הרבה עולמות קושרות הטעויות והתעיות.

      כמו, תעיות שהן המפות שאני מצייר למען אהיה בעל זכות לטעות.

      תודה :)

       

        11/7/11 21:06:

      צטט: שדותקום 2011-07-10 19:46:40

      צטט: dafone 2011-07-09 12:28:41

      הַנֶּפֶשׁ מְהַדְהֶדֶת
      בִּכְלִי הַגּוּף
      קוֹלוֹת רְחוֹקִים
      לְהָשִׁיבוֹ לְיַעַדוֹ.

      ______________________

      אנמכיר את הצליל שהייתי עד ללידתו.

      גם בצבע ואור.

      שמחתי שהייתי עד לשובו...

       

       

      הגוף הוא כלי

      תיבת תהודה

      לצלילים

      ושבריהם. 

        11/7/11 16:16:

      צטט: שדותקום 2011-07-11 12:13:01

      צטט: netrider 2011-07-10 23:29:57

      שהרי רק הטועה רואה.

      ____________________

      ומה על התועה?

      מלכתחילה זו היתה פשוט טעות כתיב שלי, כוונתי היתה "רק התועה רואה".

      אלא שדרך הטעות ראיתי שבפועל אין הרבה הבדל. האין התועה הוא אותו שמוכן לטעות? שמוכן לוותר על הקונספט והתבנית המוגדרת מראש ולראות את מה שמעבר?

        11/7/11 12:13:

      צטט: netrider 2011-07-10 23:29:57

      שהרי רק הטועה רואה.

      ____________________

      ומה על התועה?

        10/7/11 23:29:
      שהרי רק הטועה רואה.
        10/7/11 19:57:

      צטט: הלנה היפה 2011-07-10 19:51:11

      צטט: שדותקום 2011-07-10 19:45:00

      צטט: הלנה היפה 2011-07-09 10:49:29

      יקירי, הצילום נפלא, המנעד שבין האור הצל ועד לחושך כל כך דרמטי, בדיוק כמו צליל ההתרסקות, אימה קיומית. ומה אחר כך? מה עושים אחר י ההתרסקות, איך אוספים את כל הרסיסים? עם מה מדביקים את החיים? אתה חושב שהמציאו סופר גלו לרסיסי חיים? צרים כוחות תמירים על מנת לאחות את הרסיסים אבל תמיד תמיד, הקונטור של ההדבקה יהיה הציור של חיינו, כמו בציור עתיק, אחרי רסטורציה קפדנית. הקונטור, המתווה של השברים תמיד שם.
      שיר כל כך אמיתי יקירי, ללא כיסוי, ללא מסכות. מצרפת לך את הציור שלי מסכות. הציור מתאר את התרסקות המסכות שלנו, בתחילה מתרסקים הַפָּנִים  וְאחר כך, כאשר הכל חשוף מתרסק גם הַפְּניִם ונשארות רק העיניים לראות ולכאוב

      _______________________________________

      אני מאמין שאותם רסיסים הם הנבטים של מחר.

      של התקוות החדשות.

      כמו זרע האור שבתמונה.

      תודה לך לאה על התגובה הזו ועל הציור.  אהבתי את הקשרים שיצרת כאן...

      ==================================

      שדות יקירי, כל כך שימחת אותי עם התקווה הנובעת מתוך התשובה שלך, מתוך זרע האור. נפלא!

      __________________________________________

      תמיד, תמיד יהיה אור ותמיד אחשפ אותו...

      תודה לך לאה :))

       

        10/7/11 19:56:

      צטט: דן ספרי 2011-07-10 18:30:35

      ממש כמו הייקו... מאוד יפה מצליח ליצור אווירה מיוחדת במילים ספורות... כל הכבוד!

      ______________________

      דומה, אך אחר.

      ניסיתי ללכוד את הרסיס שבתוכי, כאותו רסיס אור שנקרה בדרכי...

      תודה לך דן :)

        10/7/11 19:54:

      צטט: LIRIKA- 2011-07-10 18:19:09

      אווירה קסומה לכודה בצילום ומלווה אותו בהלך רוח שרעפי.

      ________________________

      זרע כחול הים התהגג לו לתוך שירי...

      תודה :))

        10/7/11 19:52:

      צטט: לי ע 2011-07-10 14:54:32

      זה יפה, שיר קצר שכל המילים בו כל כך חשובות. בעיקר הפעלים. אולי צריך לתעות בשביל להכיר, גם כשאתה כאילו במקום אחר. ואני, לא יכולה שלא להיזכר באגדה על פסיעה רכה וירח... ונפלא הצילום עם רסיס האור, וכשאני רואה את תמונות העיר שלך יש לי התרגשות של גילוי אולי אפילו יותר (ובכל מקרה, אחרת) מאשר בתמונות הטבע.

      ______________________________

      תודה, לא שמתי לב לפעלים, יותר הוקפתי לאשר לא כתוב במילה - לרסיסים, שאחד מהם הגיע אלי זוהר ככחול הים.

      אני אוהב את האוצרות שנחבאים בלילה בסימטאות העיר :))

        10/7/11 19:51:

      צטט: שדותקום 2011-07-10 19:45:00

      צטט: הלנה היפה 2011-07-09 10:49:29

      יקירי, הצילום נפלא, המנעד שבין האור הצל ועד לחושך כל כך דרמטי, בדיוק כמו צליל ההתרסקות, אימה קיומית. ומה אחר כך? מה עושים אחר י ההתרסקות, איך אוספים את כל הרסיסים? עם מה מדביקים את החיים? אתה חושב שהמציאו סופר גלו לרסיסי חיים? צרים כוחות תמירים על מנת לאחות את הרסיסים אבל תמיד תמיד, הקונטור של ההדבקה יהיה הציור של חיינו, כמו בציור עתיק, אחרי רסטורציה קפדנית. הקונטור, המתווה של השברים תמיד שם.
      שיר כל כך אמיתי יקירי, ללא כיסוי, ללא מסכות. מצרפת לך את הציור שלי מסכות. הציור מתאר את התרסקות המסכות שלנו, בתחילה מתרסקים הַפָּנִים  וְאחר כך, כאשר הכל חשוף מתרסק גם הַפְּניִם ונשארות רק העיניים לראות ולכאוב

      _______________________________________

      אני מאמין שאותם רסיסים הם הנבטים של מחר.

      של התקוות החדשות.

      כמו זרע האור שבתמונה.

      תודה לך לאה על התגובה הזו ועל הציור.  אהבתי את הקשרים שיצרת כאן...

      ==================================

      שדות יקירי, כל כך שימחת אותי עם התקווה הנובעת מתוך התשובה שלך, מתוך זרע האור. נפלא!

       

        10/7/11 19:48:

      צטט: ריקי ד. 2011-07-09 13:11:52

      יפה האור..והצליל..

      ___________________________

      תודה לך ריקי... :))

        10/7/11 19:46:

      צטט: dafone 2011-07-09 12:28:41

      הַנֶּפֶשׁ מְהַדְהֶדֶת
      בִּכְלִי הַגּוּף
      קוֹלוֹת רְחוֹקִים
      לְהָשִׁיבוֹ לְיַעַדוֹ.

      ______________________

      אנמכיר את הצליל שהייתי עד ללידתו.

      גם בצבע ואור.

      שמחתי שהייתי עד לשובו...

       

       

        10/7/11 19:45:

      צטט: הלנה היפה 2011-07-09 10:49:29

      יקירי, הצילום נפלא, המנעד שבין האור הצל ועד לחושך כל כך דרמטי, בדיוק כמו צליל ההתרסקות, אימה קיומית. ומה אחר כך? מה עושים אחר י ההתרסקות, איך אוספים את כל הרסיסים? עם מה מדביקים את החיים? אתה חושב שהמציאו סופר גלו לרסיסי חיים? צרים כוחות תמירים על מנת לאחות את הרסיסים אבל תמיד תמיד, הקונטור של ההדבקה יהיה הציור של חיינו, כמו בציור עתיק, אחרי רסטורציה קפדנית. הקונטור, המתווה של השברים תמיד שם.
      שיר כל כך אמיתי יקירי, ללא כיסוי, ללא מסכות. מצרפת לך את הציור שלי מסכות. הציור מתאר את התרסקות המסכות שלנו, בתחילה מתרסקים הַפָּנִים  וְאחר כך, כאשר הכל חשוף מתרסק גם הַפְּניִם ונשארות רק העיניים לראות ולכאוב

      _______________________________________

      אני מאמין שאותם רסיסים הם הנבטים של מחר.

      של התקוות החדשות.

      כמו זרע האור שבתמונה.

      תודה לך לאה על התגובה הזו ועל הציור.  אהבתי את הקשרים שיצרת כאן...

       

        10/7/11 19:41:

      צטט: מיסיס H 2011-07-08 23:18:39

      צליל ההתרסקות הוא צליל מאד עצוב.

      __________________________

      אכן, אך בחובו גם הנבט ההוא...

        10/7/11 19:40:

      צטט: אביה אחת 2011-07-08 22:04:02

      שדותקום

      מקסים -
      יופי של צליל וקרן...אור
      יופי של צילום
      ומילים -
      יפה בעיניי
      תודה ושבת טובה


      אשוב שוב

      ____________________________________________

      הצילום הוא כהד שעלה מהמעמק...

      תודה אביה ושבועטוב :))

        10/7/11 19:38:

      צטט: שטוטית 2011-07-08 21:40:28

      יה איזה יופי גם המילים כמו הצילום שבת שלום שדות }{

      ________________

      תודה :)) כמו להלך בחנות קסמים...

        10/7/11 18:30:
      ממש כמו הייקו... מאוד יפה מצליח ליצור אווירה מיוחדת במילים ספורות... כל הכבוד!
        10/7/11 18:19:
      אווירה קסומה לכודה בצילום ומלווה אותו בהלך רוח שרעפי.
        10/7/11 14:54:
      זה יפה, שיר קצר שכל המילים בו כל כך חשובות. בעיקר הפעלים. אולי צריך לתעות בשביל להכיר, גם כשאתה כאילו במקום אחר. ואני, לא יכולה שלא להיזכר באגדה על פסיעה רכה וירח... ונפלא הצילום עם רסיס האור, וכשאני רואה את תמונות העיר שלך יש לי התרגשות של גילוי אולי אפילו יותר (ובכל מקרה, אחרת) מאשר בתמונות הטבע.
        9/7/11 13:11:
      יפה האור..והצליל..
        9/7/11 12:28:

      הַנֶּפֶשׁ מְהַדְהֶדֶת
      בִּכְלִי הַגּוּף
      קוֹלוֹת רְחוֹקִים
      לְהָשִׁיבוֹ לְיַעַדוֹ.

       

       

        9/7/11 10:49:

      יקירי, הצילום נפלא, המנעד שבין האור הצל ועד לחושך כל כך דרמטי, בדיוק כמו צליל ההתרסקות, אימה קיומית. ומה אחר כך? מה עושים אחר י ההתרסקות, איך אוספים את כל הרסיסים? עם מה מדביקים את החיים? אתה חושב שהמציאו סופר גלו לרסיסי חיים? צרים כוחות תמירים על מנת לאחות את הרסיסים אבל תמיד תמיד, הקונטור של ההדבקה יהיה הציור של חיינו, כמו בציור עתיק, אחרי רסטורציה קפדנית. הקונטור, המתווה של השברים תמיד שם.
      שיר כל כך אמיתי יקירי, ללא כיסוי, ללא מסכות. מצרפת לך את הציור שלי מסכות. הציור מתאר את התרסקות המסכות שלנו, בתחילה מתרסקים הַפָּנִים  וְאחר כך, כאשר הכל חשוף מתרסק גם הַפְּניִם ונשארות רק העיניים לראות ולכאוב

       

      ''

        8/7/11 23:18:
      צליל ההתרסקות הוא צליל מאד עצוב.
        8/7/11 22:04:

      שדותקום

      מקסים -
      יופי של צליל וקרן...אור
      יופי של צילום
      ומילים -
      יפה בעיניי
      תודה ושבת טובה


      אשוב שוב

        8/7/11 21:40:
      יה איזה יופי גם המילים כמו הצילום שבת שלום שדות }{

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין