רו"ח מבקר מביט אל תקני הביקורת השונים והמגוונים, מביט ומתפעל, ישבו חכמים ממני, גדולים ומבוגרים יתר לקחו כל פרט מחיי העתידיים, כל מילה פוטנציאלית, כל משפט שאגיד כל פעולה שאבצע ופרטו אותה לתכנית מסודרת, מדוקדקת, מדוגמת ומפורטת עד לאיבוד הדעת.

מדי פעם בקריאתך את הבחינות אתה מנסה לחשבו על האיש שממול, זה שכתב אותן, זה שנאלץ לעשות את אותו הדבר כמוך בעבר, אך הפעם הוא מחוייב להתנסח בהלצה יורמית משהו, להכניס מעט פרטים מכשילים והמון המון המון מילים מרתקות בעברית צחה, כאילו נשאבת לסרט שחור לבן, המתאר את מעלליה של התנועה הקיבוצית אי שםבעמק הירדן או בכל חור אחר שהחליטו להקים כאן את המדינה.

בכל אופן בראותך אותו ובדמניינך את אותו רואה חשבון מניח את הדעת וגם מניח את ראשו על הכר אחרי יום מפרך, הדמיון לוקח אותך לנסיונות נואשים לנסח.

הניסוח כאן הוא חוד החנית, המילה המצוחצחת, המדוייקת זו שתצליח להשחיל נכון תקל על אותו בוחן על אותו בודק , ביום שייאלץ לאסוף את ערימת הבחינות מאותן בוחנות מבוגרות שכל יומן באותו היום התמקד בלהשקיט ולהציק לך הנבחן בכל רגע נתון.

אותו הבוחן מחפש מילים, מחפש את אותו העומק שאתה אינך מצליח להגיע אליו

אתה כותב

הוא מחפש מילה

אם יכול היה להכניס את הבחינה שלך לתכנת ה WORD היה חוסך לעצמו שעות ארוכות של חיפוש מילים מעיק ואינסופי

אז באות רגעים ממש, עולה בי החיוך הגדול, זה שמוריד ממני כמות בלתי נסבלת של רחמים עצמיים, אני צריך לכתוב את הבחינה יש מרחמים על עצמם בכירים ממני שצריכים לבדוק אותה

גם ביקורת יכולה להגמר בהלצה קלה, חוות דעת חלקה או סתם המנעות קלילה שתעביר לך את הלילה