נו אז היום חלפתי בקינג ג'ורג' ואין לי מושג למה...לאן כבר הרחוב הזה יכול לקחת אותי ?

אבל...פתאום ליד חנות הטבע שמוכרת את אותם המוצרים של הסופר, רק עם מיתוג ירוק שמעתי בכי של גבר שבגללו נעמדתי על עמדי ולא יכולתי לזוז...

בכי של אנשים מבוגרים שובר מאוד את ליבי...ממש גורם לי צער ועצב...

חיפשתי את האיש הזה שבוכה ואחרי עוד רגע, ראיתי אותו עומד בכניסה לאיזה בית, סיגריה ביד אחת, מטריה בשניה ועיניים דומעות והוא בוכה בקול...

נגשתי אליו ושאלתי אם אני יכול לעזור לו...הוא בכה אלי: לא הכל בסדר...למה אתה בוכה שאלתי אותו...ככה אני הוא אמר...בוכה, תמיד אני בוכה...יש אנשים כאלה הוא הסביר לי בבכי משתנק...אנחנו המקבילה הגברית של מקוננות מקצועיות...כאלה שמביאים להלוויות כדי שיבכו...

אתה צוחק ממני שאלתי אותו...לא, הוא אמר...אני באמת כל הזמן בוכה...עם דמעות...זו תופעה מוכרת...כבר אמרתי לך יש אנשים כאלה...

פניתי לעזוב ואז הוא קרא אלי ואמר: אתה בטח מכיר את הציור ההוא של הילד הבוכה שמוכרים כבר 40 שנה בתחנה מרכזית, אז הילד הזה הוא אני שהייתי בן חמש...גורובינגרבר הצלם התל אביבי, שהיה חבר של אבא שלי, חשב שאפשר לעשות מזה כמה לירות כי כולם יחשבו שהוא צילם ילד עצוב וצילם אותי בוכה כי גם אז כל הזמן בכיתי ואחרי זה שזה הפך ללהיט, עשו לזה מין עיבוד כדי שזה יראה כאילו זה ציור...אבל תדע לך שזה אני הילד ההוא שבוכה בציור הזה...

וכדי שתבין שבכי הוא לא תמיד כל כך רע, אני מספר לך שעל כל פוסטר כזה שנמכר, אני מקבל 5 אגורות כבר כמעט 40 שנה והנה הבניין הזה שאנחנו עומדים לפניו הוא שלי והכל מבכי...ועכשיו תגיד לי הוא אמר, לא בא לך לבכות שאתה שומע את הסיפור הזה ?