כמו בקבוצות תמיכה של נרקומנים, שהמנחה הוא נרקומן לשעבר, ככה בקבוצת התמיכה לאנשים המנעותיים שגם מתקשים לשלם חשבונות בזמן, שאני משתתפת בה, המנחה היא המנעותית לשעבר.

זה טוב שהמנחים הם משהו לשעבר, למרות שהם לפעמים שחצנים כאלה וחושבים שאם הם עשו את המעבר אז כל אחד יכול. זה לא ככה, כל אחד בנוי אחרת ולגבי אותה מנחה, היא גם לוקחת כדורים כך שזה פחות חוכמה. למרות שתכלס כדורים זה מה שאתה צריך, אם זה באמת עוזר לך. אבל כשכל אחד בקבוצה מדבר על הבעיה שלו היא יודעת בדיוק למה הוא מתכוון כי היא עברה את זה על הבשר שלה. בגלל זה העיצות שלה יותר קלות לשמיעה.
אבל הפעם היא באה עם אנרגיות מוזרות (אחד צחק שהיא לא לקחה היום כדור..), לא הייתה לה סבלנות אלינו, אל אף אחד, גם אל אלה שברור שהיא אוהבת וגם נמשכת אליהם מינית (חח..היא חושבת שלא רואים את זה..). לנו, או לי, אם אני אדבר בשמי, זה נפל על נקודה ממש רגישה, כי מספיק שנראה לי שלבן-אדם אין סבלנות בשבילי או שאני מפריעה, אני ישר נאטמת או רוצה לברוח או פשוט מרגישה כמו משהו שהחתול הביא הבייתה. זה לא כיף, זו חוויה איומה, להרגיש לא רצוי. אינדיאני זקן הגדיר את זה בדיוק כאחת החוויות הקשות בחיים, פלוס לנסות למצוא חן ולא להצליח ואני הייתי מוסיפה לרצות נואשות לשירותים כשאין שירותים בסביבה- לאינדיאנים כנראה לא הייתה בעיה כזאת, הם עשו איפה שהם רצו, כנראה. אבל להרגיש לא רצוי, לא אהוב, לא מוערך זו באמת חוויה איומה. וככה הרגשתי. נסיתי להרגיע את עצמי שזה לא קשור אליי או אלינו כקבוצה, פשוט עובר עליה משהו לא טוב וזה קשור אליה בלבד וזה די ברור ונכון. חבל שהיא לא משתפת כי זה עכשיו כמו להרגיש קקה ואין שירותים בסביבה להוריד את עצמך במים.