כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    "השירותים של תל אביב" - תיאטרון "הצעקה" --- לא מפחדים להגיד---- יפו- נערות ונערים כותבים, מפיקים ומשחקים

    80 תגובות   יום ראשון, 10/7/11, 13:09

     הכניסה חופשית כתרומה לקהילה.


    "השירותים של תל אביב"- הצגה המופיעה פעם אחת בני נוער ביפו כתבו ומשחקים 

    ''

     

    לפני שאתחיל, בקשה

    העלו בזכרונכם מקרה בו חוויתם דיכוי,

    מקרה, אירוע שקרה לכם, ושיכול בהחלט לחזור על עצמו.

     

    הרשו לעצמכם להיזכר, אין אדם שאינו נושא עימו לפחות מקרה אחד שכזה. המקרה, המצב שהנכם מעלים חשוב שיהיה מבוסס על יחסים עם אחרים  יכולים להיות יחסים טובים בדרך כלל או אחרים, ובאופן טבעי מופיעים בהם גם מוטיבים של התנגדות. בחרו באירוע בו הדיכוי נחווה על ידכם כמבוי סתום. דיכוי הינו תוצר של קשר אובייקטיבי המונח במבנה חברתי קונפליקטואלי, מעגלי.


    כעת כשהסיפור מתחיל להנתנגן בראשכם, תמונות שלמות או חלקיות מופיעות, משהו מתחיל לזרום בתודעה ובגוף שלכם, הרשו לו לרדת ממש לגוף שלכם.

    ללב, או לכל איבר אחר. תרשו לעצמכם להרגיש, איך הרגשתם באותו רגע, איפה בגוף חוויתם את הדיכוי? מה היו המחשבות, הרגשות שעלו בכם? איך ראיתם את שאר המשתתפים באירוע, מה הרגשתם כלפיהם, איפה הרגשתם אותם? מה עלה בכם כלפיהם וכלפי עצמכם? חלקו מין תווית של אמירה לכל משתתף, כגון הוא ה... וכו'.


    קחו את אחת התמונות שהכי מייצגת בשבילכם את האירוע, התמונה המרכזית של האירוע הזה והקפיאו אותה בדמיונכם.

    freeze

    איך אתם שם? מה קורה לכם? מה הכי אתם רוצים לעשות. איך אתם מרגישים? בתוך מעמד הפריז ---המצב המוקפא הזה, הרשו לעצמכם לשמוע, את הטקסטים שעוברים שם, שוב ושוב. אם חסר לכם משהו בזיכרון, אלתרו. תתבוננו היטב לתוך דמיונכם, אל הדיאלוגים, הקשיבו, הרגישו את כל אחד ובמיוחד את עצמכם שם.


    זה ממש קשה...אבל ממש שווה.


    תתקרבו בדמיון לדמות אשר יכולה לאפשר לכם הכי את מה שאתם מאווים, רוצים באותו רגע...אז, זו בעיניכם באותו הרגע, המיטיבה. שוחחו איתה אז ועכשיו.

     

    אם מתאים לכם, שתפו כאן בתגובות והעלו את הסיפור שצץ בתוככם, על כל מה שחוויתם אז וכעת או ברווח בין אז לעכשיו.


    האירוע שעלה בכם, יכול להיות מתוך מערכות יחסים במשפחה, בעבודה, בכל גיל ובכל מעמד, בין חברים, בחברה, בשכונה, במדינה, ביחסים בין מדינות כפי שזה בא לידי ביטוי ברמה האישית והקבוצתית.


    כולנו שייכים למנגנונים חברתיים בהם אנו פועלים וכולנו מתמודדים בהם בכלים העומדים לרשותינו. כמובן, שניתן לשכלל את הכלים האישיים, להרחיבם וללמוד חדשים ובו בזמן ניתן אף להתבונן, במנגנונים החברתיים ולהתערב בהם כדי לשנותם.


    כדי להגיע למקום הזה, אנחנו זקוקים לכח רגשי ומחשבתי רפלקטיבי ולכח חברתי שמאפשר לנו להשתנות ולשנות. היעדר כוחות שכאלו, מביאים אנשים לחיות בדיכוי או לדכא אחרים או  שניהם ללא מודעות וכמובן, ללא יכולת לראות את האפשרות שאפשר אחרת.

     

    דיכוי, קורבנות נמצא אכן בכל אחד ואחת מאיתנו , אלא שכדאי לשים לב שיש הבדל יסודי, בין תופעות של דיכוי באנשים השייכים לקבוצות חברתיות 'חזקות' לבין אנשים השייכים לקבוצות חברתיות 'מוחלשות'. אצל האחרונים זו מהות מבנית יומיומית, בכל דבר ועניין, עד כדי האופן היחידי דרכו ועל בסיסו הם חיים.

     

    החומרים של בני הנוער הללו יכולים לשמש מסמך אנושי המייצג את חייהם, ויכולים בו זמנית, להוות גירוי להתבוננות פנימה על חומרי הדיכוי של הצופה ועל המנגנון החברתי בו כולנו משתתפים פעילים, אשר אחת מתולדותיו המאיבות הם קבוצות 'מוחלשות'.

    כמו אצל כל אדם באופן אישי חי לו מדכא ומדוכא, כך גם בחברה כולה, כוחות מדכאים ואנשים מדוכאים כתוצאה מכך.

    פתח השינוי, הוא להכיר בדינמיקה הזו ולהכיר בתוצאותיה, השלב הבא הוא לאתר את האחריות האישית שלנו בתהליכים אלו, ולפעול להחליפם באחריות ליצירת חברה המכוונת ליצירת 'טוב כללי'.

     


    ובכן, תיאטרון "הצעקה"

    בניהולו ובבימויו של בני, רן בכור,

    עובד זו השנה השלישית ביפו עם נוער בוגר, ערבי ויהודי על חומרים אנושיים כגון אלו.

     

     

    ''


    ביום שני ה- 18 ביולי בשעה 18.30 במרכז 'נא לגעת" , ביפו.

     

    ניתן לצפות בעבודה שעשתה הקבוצה משך שנה, כתבה, ביימה ומשחקת את החיים של עצמה על כל גווניהם.

    ואתם מוזמנים 


    מתוך התוכניה- 


    "תיאטרון הצעקה" גאה להציג:

     

    "השירותים של תל-אביב"

     

    שחקנים יוצרים: אביחי אטדגי, קובי מאלקו, רינת גרוברמן, אבאנוב שהואן, אוראל אטדגי, מור וקנין, עדי כהן.

    שירה: אימאן חוני

     

    הנחייה, בימוי וכתיבה: רן בכור                                 

    ניהול מוזיקאלי: ליאור רונן                                            מפיקה: רעות מלטר

    תפאורה: אורי בן-פנחס                                                         עוזרת במאי: אימאן חוני

    הנחייה ויעוץ מקצועי: מר ישראל אמיר, מרכז משאבי הקהילה אגף דרום מינהל השירותים  החברתיים; ד"ר דוד ולד, ראש הועדה למעורבות חברתית, המכון הפסיכואנליטי של ת"א.

                           

    על המחזה

    במרכז המחזה "השירותים של ת"א" שלושה נערים תושבי יפו מחליטים לפרוץ את הכספת של ה"צפונים", התל-אביבים. הם מחכים כל הלילה בתא שירותים של מועדון תל אביבי עד שהמקום יתרוקן מאדם, על מנת שיוכלו להשלים את משימתם. להפתעתם, כשהמסיבה נגמרת הם מגלים שהדלת ננעלה מבחוץ והם תקועים בתוך השירותים ובלי הכסף. עד מהרה מבינים השלושה שהם לא לבד..

     

    על הקבוצה

    הקבוצה מונה 8 בני נוער בני 16-18 (כיתות ט'-יב') הגרים ביפו ממוצא אתני ודת שונים. ההצגה "השירותים של תל-אביב", נוצרה בתהליך עבודה של תיאטרון-קהילתי-אקטיבסטי בו הנוער יוצר את המחזה מתכניו האישיים ומנסה דרכו להעצים ולשנות את הקהילה בו הוא חי.

    בעזרת התיאטרון הקבוצה הצליחה לגעת ולעסוק בנושאים שבדרך כלל נשארים מחוץ לשיח המקובל ולהעלות אותם על הבמה.

     

    על "תיאטרון הצעקה"

    "תיאטרון הצעקה" הוא תיאטרון קהילתי-אקטיבסטי עירוני הפועל במרכז למנהיגות, לב יפו, בית ויצ"ו איטליה. "תיאטרון הצעקה" השייך לעיריית תל אביב יפו פועל מזה 3 שנים ביוזמת, בהנהלת ובהנחיית רן בכור ובתמיכת תורמים פרטיים.

     

    התהליך התיאטרוני- קהילתי-אקטיביסטי מבוסס על גיבוש קבוצת תיאטרון יוצרת. קבוצה זו מתרגלת טכניקות תיאטרון בסיסיות המאפשרות לה למצוא דרכים חדשות לביטוי אישי.

    במסגרת התהליך מתגבשת אמירה בימתית שמבוססת על ניסיון החיים של הקבוצה לכדי הצגה המעבירה מסר אל הקהילה. במובן זה ניתן לראות את התיאטרון הקהילתי ככלי מכוון שינוי- אישי, קבוצתי וקהילתי.

     

     

     

    תודות

    מר רון חולדאי, ראש עירית תל אביב-יפו, מר אסף זמיר - סגן ראש עירית תל אביב יפו, הגב' דורית אלטשולר – מנהלת מינהל השירותים החברתיים, עמית וינברג - יועץ ראש העירייה, מר עודד חוברה - מנהל אגף קהילה נוער וספורט, מר עידן גביש - מנהל המחלקה לנוער וצעירים, מר איתן בן עמי - סגן מנהל אגף קנו"ס, מר חנן אזולאי - מנהל המרכז למנהיגות לב יפו, מיקי קיסוס, ד"ר שולמית ועו"ד חיים כצמן על התמיכה הכספית והנפשית, הגב' רותי סופר, מר ישראל אמיר, מר חנן יבין, הגב' גלית חמל, ד"ר מגי נבון - הקרן לפיתוח ת"א, פרופ' נורית יערי, ד"ר שולמית לב-אלג'ם, מר' פיטר הריס, הגב' רימונה לפין, רן שטוק, חגי גלימידי, ד"ר הני זוביידה, ד"ר אביבה זוביידה-זלצר, מור אביצור, גיא זוזות, אילנית כהן, עדי אלטשולר, רומי נוימרק, ניר וליהי אברהם ומשפחת בכור.

    אורי בן-פנחס, רוני ושמעון מזרחי, מהמרכז למנהיגות, בלעדיכם זה לא היה קורה.

     

    ולבני הנוער שהיו שותפים למסע: אורטל, רמי ועדן.

     

    בבקשה מי שמתכוון להגיע,

    אנא הירשמו בלינק הבא

    http://www.facebook.com/event.php?eid=217431384944943

    או התקשרו לטלפון המצויין במלבן האדום למטה,

    תודה רבה

     

    וגם...כתבו עליהם בעיתון ..כתבה בידיעות תל אביב מה-15.07.2011.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (80)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/7/11 08:06:
      מעניין וכל הכבוד
        19/7/11 18:17:
      לצערי לא יכולתי להגיע .....אשמח להתעדכן אם תהיה הצגה נוספת.
        19/7/11 15:00:

      רק עכשיו נכנסת לקרא,,בטוחה שהיה מרגש..

      כל הכבוד *

        16/7/11 18:08:
      ראשית שמחתי לקרוא שיש עדיין מפעלים כאלה עם בני נוער ולהעלות הצגה בשיא החופש הגדול עם הנוער המאד עסוק בכל הרמות ולא חשוב מאיזה מעמד זה דור אחר שקשה יותר בכל מקרה יש פרויקטים מתנסים היתי שמח מאד להגיע להצגה שעל בטוח היתי מתרגש ונהנה מתוכנה רק שאני מהצפון ולא ניראה שאצליח ביום ובשעה הנקובה להגיע אשמח לשמוע עם תעלה שוב ההצגה בתאריך אחר הנושא ניראה לי חשוב המציגים והכותבים צעירים מאד עם במאי ומנחה מעולה אני בטוח מפרגן מכל הלב מאחל הצלחה אני שמח ונירגש לראות פרויקטים כאלה
        15/7/11 22:36:

      לצערי לא אוכל להגיע

      לשמחתי אירוע משמח במשפחה...

        14/7/11 10:15:
      בהחלט כל הכבוד!!!
        14/7/11 09:16:
      כל הכבוד. שקד
        14/7/11 05:27:
      תודה על ההזמנה הנוגעת, מעוררת, מסקרנת ביותר. אך בתאריך המוצע לא אוכל להגיע משום שאנחנו מוזמנים להופיע ביוון עם להקת התיאטרון שלנו בפריז. המון תודות ולהתראות בהזדמנות נוספת על נושאים הקשורים ביהודים וערבים, והדרך לשכנע ולהביא שלום כמו בהצגה הזו למשל http://www.youtube.com/watch?v=_Omw3iUd9hw&feature=BFa&list=SPE61B5108FC397BBB&index=3 . בכבוד, אוריאל זוהר
        14/7/11 00:18:

      צטט: סנה בוער 2011-07-13 16:20:25

      צטט: שרה בכור 2011-07-13 15:12:47

      צטט: סנה בוער 2011-07-13 14:32:38

      מי קובע מה ומתי זה דיכוי?

      האם המדוכא הוא שמגדיר או המדכא הוא שמגדיר?

      האם דיכוי הוא רע מוחלט או שהוא יכול להיות גם טוב? מי קובע?

      האם דיכוי יכול להיות מוצדק או שהוא בהכרח לא מוצדק בהגדרה?

      אני מבין שההקשר של הדיכוי המדובר הוא החוויה של ערבים ישראלים ואו פלסטינים בתוך מדינה יהודית, לאור השאלות שבפתיחת התגובה שלי, מעניין אותי לדעת כאן, כי מדכא אותי ללכת להצגות, האם הטיפול בחוויית הדיכוי בכלל, ושל הערבים בפרט, מתייחס ומתרכז במדכא או במדוכא?

      במילים אחרות, האם חווית דיכוי היא אובייקטיבית או סובייקטיבית?

       

      ראשית תודות על תגובתך.

      לחווית דיכוי כפי ששאלותיך מרמזות יש רכיבים אובייקטיביים וסובייקטיביים.

      חווית דיכוי מתקיימת במרחב האישי, הבינאישי, הקבוצתי - הקולקטיבי

      בכל תחומי ותכני החיים.

      יהודים ופלסטינאים אחת הדוגמאות.

      אני מציעה לא לגשת לרובד הצדק, היות שהוא כל כך שברירי ומהתל בנו. לעניות דעתי עלינו לגשת לסוגיה זו ממקום לא שיפוטי, ממקום של מגע ומפגש אנושי המחפש באופן אותנטי לפתח את הטוב הכללי.

      ואם בכל זאת אנחנו בשדה הצדק,  הייתי בוחרת להתבונן שם, ממקום של הוגנות בסיסית כלפי כל אדם, כבודו וחירותו.

      המנגנוניים החברתיים המדכאים נוגעים בכל אדם באשר הוא, והדרך לפתוח צוהר להתבוננות בהם וליצירתם מחדש כדי להפחית ולהעלים דיכוי מורכבת וארוכה ובעיניי חשובה לפיתוח בני אדם באשר הם.

      והרי לכאן הגיע כל אדם כדי להתמיד ולהתפתח ברמת העצמי וברמת הקולקטיב.

       

       

      הרכיבים האובייקטיבים טובים רק להגדרה, בפועל יש רק רכיבים סובייקטיבים, מפני שהסובייקטיבי הוא הפרשנות המושגית שיש לנו מהרושם האובייקטיבי.

       

      זו הסיבה שאנחנו שיפוטיים, בין אם במודע ובין שלא במודע, ופועלים ברובד הצדק.

      אני מסכים עם דברייך שאנחנו צריכים להיות חכמים ולא צודקים, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, אנחנו חיים בתוך קונפליקט בין הרצוי לבין המצוי, בין השאיפה לחיות ולהיות אידיאל גבוהה, לבין המקום הנמוך שאנחנו נמצאים בו.

       

      התוצאה של הקונפליקט הזה, הרבה פעמים, היא הדחקה של הרגשות והמחשבות הנמוכים מפני האידיאל הגבוהה שאנחנו שואפים לחיות על פיו.

       

      הדחקה כזו, ובכלל, היא אם כל הדיכויים!

       

      לכן, כדי לעקוף את מכשול הסובייקטיביות וההתעסקות בצדק, צריך לדעתי לטפל קודם כל בדיכוי העצמי.

      אי אפשר להימנע באמת מדיכוי מישהו אחר, כשאנחנו מדכאים את עצמינו, אי אפשר להימנע באמת מלהיות מדוכאים ע"י מישהו אחר, כשאנחנו לא יכולים להימנע מלדכא את עצמינו.

       

      רמת הדיכוי העצמי שלנו, היא שקובעת את רמת הדיכוי של המנגנונים החברתיים, והשלטוניים.

       

      כלומר, שהדבר הראשון והכי חשוב שעלינו ללמוד הוא שאנחנו אחראים (לא אשמים!) לדיכוי שלנו, או בניסוח יותר נסבל, גם לנו יש אחריות על זה שאנחנו מדוכאים, ורק בחלק הזה אנחנו יכולים ללמוד לשלוט, ולהשפיע, אין לנו שום יכולת להשפיע או לשנות את המדכאים ה"חיצוניים".

       

      כך, כשאנחנו לומדים את מנגנון הדיכוי העצמי, ואיך לשלוט בו, אנחנו משנים את המציאות מבלי להתעסק בצדק, או בהשקפות והגדרות סובייקטיביות. 

       

      תודה והערכה על כל מילה

      מסכימה אתך 

      לפיכך התחלתי את הפוסט כאן, בהזמנה לזיהוי בתוככי העצמי

       

        13/7/11 16:20:

      צטט: שרה בכור 2011-07-13 15:12:47

      צטט: סנה בוער 2011-07-13 14:32:38

      מי קובע מה ומתי זה דיכוי?

      האם המדוכא הוא שמגדיר או המדכא הוא שמגדיר?

      האם דיכוי הוא רע מוחלט או שהוא יכול להיות גם טוב? מי קובע?

      האם דיכוי יכול להיות מוצדק או שהוא בהכרח לא מוצדק בהגדרה?

      אני מבין שההקשר של הדיכוי המדובר הוא החוויה של ערבים ישראלים ואו פלסטינים בתוך מדינה יהודית, לאור השאלות שבפתיחת התגובה שלי, מעניין אותי לדעת כאן, כי מדכא אותי ללכת להצגות, האם הטיפול בחוויית הדיכוי בכלל, ושל הערבים בפרט, מתייחס ומתרכז במדכא או במדוכא?

      במילים אחרות, האם חווית דיכוי היא אובייקטיבית או סובייקטיבית?

       

      ראשית תודות על תגובתך.

      לחווית דיכוי כפי ששאלותיך מרמזות יש רכיבים אובייקטיביים וסובייקטיביים.

      חווית דיכוי מתקיימת במרחב האישי, הבינאישי, הקבוצתי - הקולקטיבי

      בכל תחומי ותכני החיים.

      יהודים ופלסטינאים אחת הדוגמאות.

      אני מציעה לא לגשת לרובד הצדק, היות שהוא כל כך שברירי ומהתל בנו. לעניות דעתי עלינו לגשת לסוגיה זו ממקום לא שיפוטי, ממקום של מגע ומפגש אנושי המחפש באופן אותנטי לפתח את הטוב הכללי.

      ואם בכל זאת אנחנו בשדה הצדק,  הייתי בוחרת להתבונן שם, ממקום של הוגנות בסיסית כלפי כל אדם, כבודו וחירותו.

      המנגנוניים החברתיים המדכאים נוגעים בכל אדם באשר הוא, והדרך לפתוח צוהר להתבוננות בהם וליצירתם מחדש כדי להפחית ולהעלים דיכוי מורכבת וארוכה ובעיניי חשובה לפיתוח בני אדם באשר הם.

      והרי לכאן הגיע כל אדם כדי להתמיד ולהתפתח ברמת העצמי וברמת הקולקטיב.

       

       

      הרכיבים האובייקטיבים טובים רק להגדרה, בפועל יש רק רכיבים סובייקטיבים, מפני שהסובייקטיבי הוא הפרשנות המושגית שיש לנו מהרושם האובייקטיבי.

       

      זו הסיבה שאנחנו שיפוטיים, בין אם במודע ובין שלא במודע, ופועלים ברובד הצדק.

      אני מסכים עם דברייך שאנחנו צריכים להיות חכמים ולא צודקים, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, אנחנו חיים בתוך קונפליקט בין הרצוי לבין המצוי, בין השאיפה לחיות ולהיות אידיאל גבוהה, לבין המקום הנמוך שאנחנו נמצאים בו.

       

      התוצאה של הקונפליקט הזה, הרבה פעמים, היא הדחקה של הרגשות והמחשבות הנמוכים מפני האידיאל הגבוהה שאנחנו שואפים לחיות על פיו.

       

      הדחקה כזו, ובכלל, היא אם כל הדיכויים!

       

      לכן, כדי לעקוף את מכשול הסובייקטיביות וההתעסקות בצדק, צריך לדעתי לטפל קודם כל בדיכוי העצמי.

      אי אפשר להימנע באמת מדיכוי מישהו אחר, כשאנחנו מדכאים את עצמינו, אי אפשר להימנע באמת מלהיות מדוכאים ע"י מישהו אחר, כשאנחנו לא יכולים להימנע מלדכא את עצמינו.

       

      רמת הדיכוי העצמי שלנו, היא שקובעת את רמת הדיכוי של המנגנונים החברתיים, והשלטוניים.

       

      כלומר, שהדבר הראשון והכי חשוב שעלינו ללמוד הוא שאנחנו אחראים (לא אשמים!) לדיכוי שלנו, או בניסוח יותר נסבל, גם לנו יש אחריות על זה שאנחנו מדוכאים, ורק בחלק הזה אנחנו יכולים ללמוד לשלוט, ולהשפיע, אין לנו שום יכולת להשפיע או לשנות את המדכאים ה"חיצוניים".

       

      כך, כשאנחנו לומדים את מנגנון הדיכוי העצמי, ואיך לשלוט בו, אנחנו משנים את המציאות מבלי להתעסק בצדק, או בהשקפות והגדרות סובייקטיביות. 

        13/7/11 15:12:

      צטט: סנה בוער 2011-07-13 14:32:38

      מי קובע מה ומתי זה דיכוי?

      האם המדוכא הוא שמגדיר או המדכא הוא שמגדיר?

      האם דיכוי הוא רע מוחלט או שהוא יכול להיות גם טוב? מי קובע?

      האם דיכוי יכול להיות מוצדק או שהוא בהכרח לא מוצדק בהגדרה?

      אני מבין שההקשר של הדיכוי המדובר הוא החוויה של ערבים ישראלים ואו פלסטינים בתוך מדינה יהודית, לאור השאלות שבפתיחת התגובה שלי, מעניין אותי לדעת כאן, כי מדכא אותי ללכת להצגות, האם הטיפול בחוויית הדיכוי בכלל, ושל הערבים בפרט, מתייחס ומתרכז במדכא או במדוכא?

      במילים אחרות, האם חווית דיכוי היא אובייקטיבית או סובייקטיבית?

       

      ראשית תודות על תגובתך.

      לחווית דיכוי כפי ששאלותיך מרמזות יש רכיבים אובייקטיביים וסובייקטיביים.

      חווית דיכוי מתקיימת במרחב האישי, הבינאישי, הקבוצתי - הקולקטיבי

      בכל תחומי ותכני החיים.

      יהודים ופלסטינאים אחת הדוגמאות.

      אני מציעה לא לגשת לרובד הצדק, היות שהוא כל כך שברירי ומהתל בנו. לעניות דעתי עלינו לגשת לסוגיה זו ממקום לא שיפוטי, ממקום של מגע ומפגש אנושי המחפש באופן אותנטי לפתח את הטוב הכללי.

      ואם בכל זאת אנחנו בשדה הצדק,  הייתי בוחרת להתבונן שם, ממקום של הוגנות בסיסית כלפי כל אדם, כבודו וחירותו.

      המנגנוניים החברתיים המדכאים נוגעים בכל אדם באשר הוא, והדרך לפתוח צוהר להתבוננות בהם וליצירתם מחדש כדי להפחית ולהעלים דיכוי מורכבת וארוכה ובעיניי חשובה לפיתוח בני אדם באשר הם.

      והרי לכאן הגיע כל אדם כדי להתמיד ולהתפתח ברמת העצמי וברמת הקולקטיב.

       

        13/7/11 15:04:

      צטט: David Leviathan 2011-07-13 12:43:25

      מרגש... והלוואי שאוכל להגיע, אנסה למצוא סידור (גר רחוק והילדים אצלי - משמורת בשבוע הבא) יופי של בן גידלת שרה. תבורכו שניכם !!!

      תודה לך, נקווה שתצליח להגיע

       

        13/7/11 15:02:

      צטט: מאמא רונית 2011-07-13 10:20:49

      נשמע מקסים ומעניין ובכלל יוזמה ברוכה לטובת הטוב הכללי בעולם ולטובת בניית קשרים חיוביים. ובכלל נכון להקים קול צעקה על כל דיכוי שלא בצדק באשר הוא ואשר פוגע בכבוד האדם וחירותו.מקווה שתזכו להרבה קהל ושיהיה בהצלחה. *

      המסע לשמור על כבודו של כל אדם וחירותו
      מסע מפותל ומורכב, אנחנו בדרך
      תודה רבה לך

       

        13/7/11 14:59:

      צטט: * אילת השחר * 2011-07-12 21:08:22

      בהצלחה.

      http://cafe.themarker.com/image/2200923/

      תודות

        13/7/11 14:58:

      צטט: Zvi Hartman 2011-07-12 17:48:59

      עבודה יפה הם עושים בהצלחה !!

      תודות לך

       

        13/7/11 14:57:

      צטט: סוקראטס 1 2011-07-12 17:08:50

      הרעיון יפה

      ובהצלחה לעושים במלאכה

      עלו והצליחו

      סוקראטס

       

      חן חן על הפרגון

       

        13/7/11 14:56:

      צטט: פרומיתאוס 2011-07-12 10:57:49

      תרגיל מעניין מאוד, ברכה על כל העוסקים בזה

      תודה ואהבה

       

        13/7/11 14:55:

      צטט: טילי (טגלית) 2011-07-12 10:33:00

      תהליך מרתק! צריך לחשוב אייך ליישם אותו גם על "הגדולים"... בהצלחה, בהחלט גאווה.

      יש כבר התחלות מרתקות גם עם "הבינוניים" - בארגונים עסקיים

      תודה רבה לך

       

        13/7/11 14:50:

      צטט: צלילי הלב 2011-07-12 09:51:14

      תודה שרה, היה שווה לקרוא את הפתיח שמעורר מחשבה ואולי שם בדיוק...בנקודת המפגש האנושי ללא דעות קדומות של כל אחד יתחולל השיתוף האמיתי והחברתי, אומנות תמיד מאפשרת לחצות את הגבולות המקובעים ולחולל פריצת דרך בתפיסה האנושית וגם החברתית. תודה יקירתי, מבינה מדרור שבנך כתב וביים את המחזה, נהדר, המון נחת, שירבו כאלה. אבדוק לגבי התאריך ואשתדל להגיע , זה לא ממש רחוק ממני.
      תודה לך, לכבוד לנו יהיה שתגיעי. כמה את צודקת , על יצירת מפגש אנושי חסר שיפוט, מי יתן

       

        13/7/11 14:44:

      צטט: הטרמילר 2011-07-12 09:27:40

      ראשית אמא גאה זה טבעי לי. שנית יש על מה. תודה רבה ששיתפת. נשתדל להיות שם. בהצלחה לרן ושאפו לאם שהצליחה :)
      תודה רבה, נקווה שתגיע

       

        13/7/11 14:43:

      צטט: topron 2011-07-12 07:13:59

      בהצלחה רבה!! תחזקנה ידייכם!

      תודה רבה רבה

        13/7/11 14:42:

      צטט: דסיקה 2011-07-12 06:22:35

      מזל והצלחה.
      תודה רבה רבה

       

        13/7/11 14:41:

      צטט: קובי רובינשטין 2011-07-12 03:13:41

      בהצלחה להם!
      תודה רבה רבה

       

        13/7/11 14:41:

      צטט: pinkason1 2011-07-12 01:46:55

      * מעניין, פעם עבדתי במרכז הזה. לא בטוח שאהיה בסביבה בתאריך הזה אבל אולי. שבוע נפלא ובהצלחה

      מרגש לדעת שעבדת במרכז הזה.

      שמחה כפולה תהיה להשתתפותך

      תודה רבה

        13/7/11 14:40:

      צטט: איתן המיסטיקן 2011-07-12 01:44:06

      יישר כח לצערי לא אוכל להגיע מסיבות טכניות
      תודה רבה, מקווה שיהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות

       

        13/7/11 14:39:

      צטט: Benj 2011-07-12 00:56:43

      יוזמה ברוכה

      תודה רבה

       

        13/7/11 14:38:

      צטט: debie30 2011-07-11 23:32:07

      שרה,
      שמחה לשמוע על "תיאטרון הצעקה"
      כל הכבוד ויישר כח לכל העושים במלאכה,
      העלית בדרך מאוד חזקה ומיוחדת את תחושת הדיכוי,
      זה היה מעין שיעור בפסיכודרמה.
      המון תודות על ההזמנה
      והמוןן המון הצלחה וברכות לכל המשתתפים ואחראים 

       

      דבי

      דבי

      תודה רבה

      תהליך מורכב הוא להוציא אנשים מהמערה של עצמם

      ולכל אחד ואחת מאיתנו מספר לא קטן של מערות



       

        13/7/11 14:37:

      צטט: מולי. 2011-07-11 23:29:53


      אני בטוחה שתהיה הצלחה גדולה לרן
      ועם אמא כמו שיש לו השמים לא יהיו הגבול.

      הפרוייקט מעניין וחשוב ןההקדמה שלך מאלפת. 
      מי מאיתנו לא חווה תחושת דיכוי, באופן כזה או אחר.

      פעם גם ננעלתי בשירותים, אך זה לא בכוונת דיכוי.
      זה היה באירוע תרבותי, פתאום חטפתי התקף מגרנה,
      התיישבתי על האסלה בשרותים ב"מדיטציה" מתרכזת באזור הכאב.....
      ....חלפו כשעתיים, הכאב נעלם וקמתי עם כוחות
      מחודשים. מצאתי את דלת השרותים נעולה.
      היו סורגים בחלון השרותים, אולי הם לא היו מקובעים היטב, אולי.

      עכ"פ הצלחתי להוציא אותם בשתי ידי וקפצתי מהחלון למטה ללא כל שריטה.

      ההמשך דרמתי לא פחות..... 

      ובאשר לדיכוי, בהחלט הגיע הזמן לתודעה קולקטיבית רחבה יותר....

       

      אכן האתגר הוא פתוח תודעה קולקטיבית , רק שם תמצא פריצת הדרך המשמעותי. ובינתיים את, אני ועוד כמה ובתקווה שזה יתפשט כוירוס...הפעם וירוס יוצר.

      תודה לך

       

        13/7/11 14:32:

      מי קובע מה ומתי זה דיכוי?

      האם המדוכא הוא שמגדיר או המדכא הוא שמגדיר?

      האם דיכוי הוא רע מוחלט או שהוא יכול להיות גם טוב? מי קובע?

      האם דיכוי יכול להיות מוצדק או שהוא בהכרח לא מוצדק בהגדרה?

      אני מבין שההקשר של הדיכוי המדובר הוא החוויה של ערבים ישראלים ואו פלסטינים בתוך מדינה יהודית, לאור השאלות שבפתיחת התגובה שלי, מעניין אותי לדעת כאן, כי מדכא אותי ללכת להצגות, האם הטיפול בחוויית הדיכוי בכלל, ושל הערבים בפרט, מתייחס ומתרכז במדכא או במדוכא?

      במילים אחרות, האם חווית דיכוי היא אובייקטיבית או סובייקטיבית?

        13/7/11 12:43:
      מרגש... והלוואי שאוכל להגיע, אנסה למצוא סידור (גר רחוק והילדים אצלי - משמורת בשבוע הבא) יופי של בן גידלת שרה. תבורכו שניכם !!!
        13/7/11 10:20:
      נשמע מקסים ומעניין ובכלל יוזמה ברוכה לטובת הטוב הכללי בעולם ולטובת בניית קשרים חיוביים. ובכלל נכון להקים קול צעקה על כל דיכוי שלא בצדק באשר הוא ואשר פוגע בכבוד האדם וחירותו.מקווה שתזכו להרבה קהל ושיהיה בהצלחה. *
        12/7/11 22:09:
      :)
        12/7/11 21:08:

      בהצלחה.

      http://cafe.themarker.com/image/2200923/

        12/7/11 17:48:
      עבודה יפה הם עושים בהצלחה !!
        12/7/11 17:08:

      הרעיון יפה

      ובהצלחה לעושים במלאכה

      עלו והצליחו

      סוקראטס

        12/7/11 10:57:
      תרגיל מעניין מאוד, ברכה על כל העוסקים בזה
        12/7/11 10:33:
      תהליך מרתק! צריך לחשוב אייך ליישם אותו גם על "הגדולים"... בהצלחה, בהחלט גאווה.
        12/7/11 09:51:
      תודה שרה, היה שווה לקרוא את הפתיח שמעורר מחשבה ואולי שם בדיוק...בנקודת המפגש האנושי ללא דעות קדומות של כל אחד יתחולל השיתוף האמיתי והחברתי, אומנות תמיד מאפשרת לחצות את הגבולות המקובעים ולחולל פריצת דרך בתפיסה האנושית וגם החברתית. תודה יקירתי, מבינה מדרור שבנך כתב וביים את המחזה, נהדר, המון נחת, שירבו כאלה. אבדוק לגבי התאריך ואשתדל להגיע , זה לא ממש רחוק ממני.
        12/7/11 09:27:
      ראשית אמא גאה זה טבעי לי. שנית יש על מה. תודה רבה ששיתפת. נשתדל להיות שם. בהצלחה לרן ושאפו לאם שהצליחה :)
        12/7/11 07:13:
      בהצלחה רבה!! תחזקנה ידייכם!
        12/7/11 06:22:
      מזל והצלחה.
        12/7/11 03:13:
      בהצלחה להם!
        12/7/11 01:46:
      * מעניין, פעם עבדתי במרכז הזה. לא בטוח שאהיה בסביבה בתאריך הזה אבל אולי. שבוע נפלא ובהצלחה
        12/7/11 01:44:
      יישר כח לצערי לא אוכל להגיע מסיבות טכניות
        12/7/11 00:56:
      יוזמה ברוכה
        11/7/11 23:32:

      שרה,
      שמחה לשמוע על "תיאטרון הצעקה"
      כל הכבוד ויישר כח לכל העושים במלאכה,
      העלית בדרך מאוד חזקה ומיוחדת את תחושת הדיכוי,
      זה היה מעין שיעור בפסיכודרמה.
      המון תודות על ההזמנה
      והמוןן המון הצלחה וברכות לכל המשתתפים ואחראים 

       

      דבי

        11/7/11 23:29:


      אני בטוחה שתהיה הצלחה גדולה לרן
      ועם אמא כמו שיש לו השמים לא יהיו הגבול.

      הפרוייקט מעניין וחשוב ןההקדמה שלך מאלפת. 
      מי מאיתנו לא חווה תחושת דיכוי, באופן כזה או אחר.

      פעם גם ננעלתי בשירותים, אך זה לא בכוונת דיכוי.
      זה היה באירוע תרבותי, פתאום חטפתי התקף מגרנה,
      התיישבתי על האסלה בשרותים ב"מדיטציה" מתרכזת באזור הכאב.....
      ....חלפו כשעתיים, הכאב נעלם וקמתי עם כוחות
      מחודשים. מצאתי את דלת השרותים נעולה.
      היו סורגים בחלון השרותים, אולי הם לא היו מקובעים היטב, אולי.

      עכ"פ הצלחתי להוציא אותם בשתי ידי וקפצתי מהחלון למטה ללא כל שריטה.

      ההמשך דרמתי לא פחות..... 

      ובאשר לדיכוי, בהחלט הגיע הזמן לתודעה קולקטיבית רחבה יותר....




        11/7/11 22:40:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2011-07-11 04:17:39

      ישר כח.

      בהצלחה.

      בוקר טוב ומחויך!

      ''

      ''

      תודה

      לעלות חיוך מטובל בתקווה ליום אחר,  לבני נוער אלו זו חדוות יצירת חיים

        11/7/11 22:38:

      צטט: לימור ברנע 2011-07-11 00:38:35

      נשמע מרתק!! שיהיה לכל החברה האלו - הצלחה והנאה מרובה מהעשייה והאומנות !! הנושא חשוב ומעניין.

      לימור , תודה
      טיפוח קבוצות מוחלשות ומתן כלים להם עושה הבדל משמעותי לכולנו.

       

        11/7/11 22:37:

      צטט: אוקייאנוס עם 2 אלפים 2011-07-11 00:26:50

      פרוייקט חיים !!! פשוט ניפלא !!!ובהצלחה!


      תודה רבה
      אכן, פרוייקט חיים
      אי אפשר לעשות את זה אם זו לא מהותך, השקפת עולמך ודרך חייך

       

        11/7/11 22:36:

      צטט: zohey 2011-07-11 00:25:14

      יפה מאוד ! אשמח להגיע . תהליך בונה עם בני הנוער . זוהי

      שמחה שתגיעי.
      תודה רבה על הפרגון

       

        11/7/11 19:18:
      אשמח להגיע " שם מדהים ומדליק " תודה על המידע ..צפוי לנו קיץ חם וסוער בהצלחה
      האמת שלא שמעתי מעולם על תאטרון הצעקה ..... מרגש ונוגע ,,,, המון הצלחה .
        11/7/11 18:42:
      תודה שרה עבור העדכון וההזמנה האדיבה וכמובן עבור ביקורך המפתיע והתגובה העניינית.*
        11/7/11 17:05:

      לא שמעתי עד היום על "תיאטרון הצעקה",

      וגם לא על "מרכז נא לגעת".

       

      מעניין-מאתגר-ובעל תרומה עצומה לקהילה.

      כתבת מאוד יפה.

      יישר כוח לבנך,ולך על התמיכה במוסד זה.

      אשתדל מאוד להגיע.

      ולך-שרה= כ ו כ ב על שהבאת לנו משהו חיובי ומבורך

        11/7/11 15:48:
      מרתק שרה, חדשני ולטעמי מאוד*
        11/7/11 15:26:
      שירותים תל אביביים :) תודה..
        11/7/11 15:23:
      כניראה שבסוף כן היו בי מילים (-:
        11/7/11 15:22:
      אין לי מילים. אנשים כמו הבן שלך, נותנים בי תקווה לעולם יותר קשוב, שבא מתוך אהבה וחמלה לכל אדם באשר הוא אדם. מאוד מאוד מרגש. את יכולה להיות גאה, אין ספק ש-הכל מהבית. ה-כל חינוך. הוא, בנך ממשיך את החינוך מתוך מבט של אמן, ליקום סובלני יותר. אשתדל בכל מאודי להגיע.
        11/7/11 14:44:
      תודה על המידע!
        11/7/11 13:54:
      תבורכי, הצלחה בכל מעשה ידייך !!!
        11/7/11 09:59:

      אין ספק, בהביאך פוסט שכזה,
      את כבר עושה עבודת קודש.

      קראתי כל מילה והפנמתי.

      לא ידעתי על תיאטרון הצעקה

      ודברייך נכנסו לליבי.

      אין קבוצות אחרות שיותר זקוקות לתמיכה

      מאשר הקבוצה לעיל.

      תבורכי

        11/7/11 09:52:
      תודה אשמח להגיע יתכן עם אילנה . תלוי בעבודתי (אני ירושלמית) בכל מקרה יבורך בנך ואת על חינוכך אותו.
        11/7/11 06:46:

      צעד מבורך.
      אשמח להגיע.
      בהצלחה.

        11/7/11 06:21:
      בקר טוב ובהצלחה!
        11/7/11 04:37:
      אשתדל להגיע:) נשמע מרתק.
        11/7/11 04:17:

      ישר כח.

      בהצלחה.

      בוקר טוב ומחויך!

      ''

      ''

        11/7/11 00:38:
      נשמע מרתק!! שיהיה לכל החברה האלו - הצלחה והנאה מרובה מהעשייה והאומנות !! הנושא חשוב ומעניין.
      פרוייקט חיים !!! פשוט ניפלא !!!ובהצלחה!
        11/7/11 00:25:
      יפה מאוד ! אשמח להגיע . תהליך בונה עם בני הנוער . זוהי
        11/7/11 00:23:

      צטט: אילנה ינובסקי 2011-07-10 23:51:12

      אני אשתדל מאד להגיע וברשותך אזמין עוד אחד

       

      אילנה'לה את מוזמנת להגיע עם כל מי שתבחרי.

      אשמח מאוד לראותך

        11/7/11 00:22:

      צטט: דן ספרי 2011-07-10 14:45:27

      בלי קשר למהות המחזה. עצם הפעילות של הקבוצה הנ"ל הוא תופעה מבורכת ונפלאה בעיניי.

      תודה רבה, הצלחת קבוצה כזו, תלויה בכל אחת ואחד מאיתנו.

       

        11/7/11 00:21:

      צטט: kimchid 2011-07-10 13:54:52

      מעניין ומאתגר בהחלט. עבודה חשובה נעשית כאן עם הצעירים הללו. יישר כוח והרבה הצלחה.

      תודה רבה. האתגר הוא של כולנו.

       

        10/7/11 23:54:
      שיהיה בהצלחה. פעם ראשונה שאני שומעת על הפרוייקט. תודה שהבאת. אני מניחה שבנך נהנה מאד לעבוד על פרוייקט כל כך חיוני מבחינה חברתית. יישר כוחו. *
        10/7/11 23:51:
      אני אשתדל מאד להגיע וברשותך אזמין עוד אחד
        10/7/11 18:29:
      כל הכבוד לאמא ולבן שלה ! }{שטוטית
        10/7/11 15:44:
      ישר כוח!
        10/7/11 14:45:
      בלי קשר למהות המחזה. עצם הפעילות של הקבוצה הנ"ל הוא תופעה מבורכת ונפלאה בעיניי.
        10/7/11 14:00:
      תודה :-)
        10/7/11 13:54:
      מעניין ומאתגר בהחלט. עבודה חשובה נעשית כאן עם הצעירים הללו. יישר כוח והרבה הצלחה.

      פרופיל

      שרה בכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שרה בכור

      אינטליגנציה עסקית

      אינטליגנציה עסקית/אירגונית