המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
הקטע הזה עם התריסים
17/4/19 | 112081 צפיות
-
הדמעות שמוטטו אותו
27/2/19 | 108952 צפיות
-
האובססיה
23/11/18 | 119610 צפיות
-
וידוי קורע לקראת פורים
22/2/18 | 355863 צפיות
-
ה"אושר" מכה בעקביות ושיטתיות
24/8/18 | 97852 צפיות
-
כשקטנים העולם גדול עליך ופטאלי
1/3/18 | 208470 צפיות
פוסטים אחרונים
- הסגידה לעגל 5/7/19
- חובות שחייבים לשלם 19/6/19
- לפעמים גם לאנשים מגעילים תפקיד ביקום 12/6/19
- "סיפורה של שפחה" - "סיפורם של העבדים החדשים" 7/6/19
- תגידו, בלב, יש לכם ציפור ? 29/5/19
- הצבי ישראל על במותיך - או כריפוד לכסאותיך? 15/5/19
וואלה, בדיוק זה מ'שקרה
וואלה, בדיוק זה מ'שקרה
ראיתי את כותרת הכתבה ופרצתי בצחוק, למה בדיוק זה מ'שקרה אתי, זו ההרגשה שלי: הארץ גלריה "בוקר אחד קם אדם ומגלה שהוא צמחוני" (7.7.2011) רחל טל שיר
יום אחד לפני שנים האמא היקרה שלי, הביטה בי במבט מוזר ושאלה: "תגידי, את הופכת לי לצמחונית?"....כדרכן של אמהות הן שמות לב לדברים לפנינו, ואני שלא שמתי לב לנושא קודם הכחשתי נמרצות.
אני? מה פתאום? הבטתי בה בתוכחה ודחפתי מיד לפה קציצה טריה וטעימה שזה עתה טוגנה על ידה. סירבתי לדיאגנוזה, שאלתי אותה מהיכן הרעיון הנלוז הזה. לא שמתי לב, ולא נעים לומר...שהיא קצת צודקת: תקופה ארוכה הפסקתי להעדיף מאכלים בשריים, ושיניתי קצת את היחס לירקות ולמאכלים שונים ועוד כמה דברים. די מהר הגעתי למסקנה שאין טעם להתנגד להליכים טבעיים שאתה וגופך עוברים, טוב יותר לזרום עמם בקצב שלך, וכך היה.
שנים הקניטו אותי איך זה שאני אוהבת ופועלת למען בעלי חיים ועדיין לא צמחונית. ואני שממש אבל ממש לא אוהבת לעשות דברים כי לוחצים או מנסים לשכנע באסרטיביות יתרה ומוגזמת, סירבתי ודחיתי אותם במחי יד.
בכלל לדעתי אדם צריך לעשות דברים לא מתוך לחץ של אחרים וגם לא לחץ עצמי, כלומר לא מהראש כשהוא בעצם מכריח את עצמו, אלא ברגש מהבטן. עניתי למקניטי: אם וכאשר זה יגיע, זה יגיע.
אכן כך היה, ללא כוונה או אילוץ מיוחדים מבחינתי, אפשר לומר בהומור אפילו נגד רצוני, בלי ששמתי לב, קרה בדיוק כפי שה"דיאגונזה" של אמא.
הרבה אבני דרך עוד היו לאורך השביל שבסופו הפסקתי לאכול בעלי חיים. חלקן תזונתיות - כשראיתי שמנות בשריות עושות לי כבד בבטן, אחרות עקרוניות רגשיות, וחלקן לא אלה ולא אלה. כל אחת וכל קטע ומקרה היו כמו שלב אחד בסולם שקירב אותי לכיוון.
היו: הטיולים לאפריקה (סיפרתי על זה) בהם הבנתי שאני ככולנו אוכלת את החיות שאני רגילה ונרתעת מלאכול חיות אחרות ש"אני אוהבת", והרי אני אוהבת את כל החיות, ושאוכל זה גם עניין של הרגלים וגיאוגרפיה, הווטרינר שלי דאז, שזרק לי שהוא אינו אוכל את הפציינטים שלו, ועוד ועוד....
עד ש.....שבוקר אחד התעוררתי והבנתי שאין טעם להתכחש לזה שאני צמחונית, בדיוק כמו בכתבה, ואני כבר כזו מזה זמן מה, עוד בטרם ידעתי זאת.
החיים מכאן ואילך החלו לקבל תפניות שינויים: הדרך בה אני מסתכלת על דברים, הטעם במזון, ואני בכלל השתניתי.
טוב? לא טוב? אין לי שמץ. אך הייתי "שם" (כאוכלת ואוהבת בשר) ואני גם כאן, לכן יש לי מבט על שני הכיוונים, ומבינה כעת את משמעותו של הביטוי: Never say never שהרי אם מישהו היה אומר לי שאפסיק לאכול בעלי חיים הייתי אומרת לא לעולם לא, והנה בוקר אחד התעוררתי ו.....
אז הנה, על בשרי ראיתי שלא כדאי לומר : בחיים אני לא אעשה את זה, ובחיים לא אוכל את זה וכל מיני כאלה. וכשמביטים על חסר בית ברחוב, אדם זקן, חולה, או פגוע (בצורה זו או אחרת), ואפילו כלב נטוש אומלל שבעליו החליט שלא מתאים לו יותר, כדאי לזכור שבחיים אי אפשר לדעת מה יהיה או יקרה אתך מחר, ואפילו מה אתה עצמך תעשה ותעדיף בעוד כמה שנים....
|
תגובות אחרונות
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על “I’m watching you!”
-
א ח א ב
בתגובה על שנ"צ ב"חוות החופש"
-
הקשתית
בתגובה על הילדים של חורף שנת 73
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על אי שם בבקעה - רוחמה רז וצוות הווי פיקוד מרכז
-
sari10
בתגובה על הסגידה לעגל
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על He was the Ghost of a Texas Ladies Man
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב, נו, לא אוכלת עופות ובשרים אחרים
אבל מפעם לפעם טועמת נקניק איטלקי מעושן ממממממממממממ
תודה חברה, אבל תצטרכי להמציא לי מתכון ללא גבינות...שמנת וכאלה....
אולי טחינה? או טופו?
לא מעניין אותי ! תמצאי משהו ותתנגדי בכל תוקף ! לא יכול להיות שבכל הדברים אנו חושבות בדיוק ממש אותו דבר.
תחפשי
סוף סוף הצלחתי להקטין ולהכניס את תמונתי ,יותר נעים :-)
מוקרמים עם שמנת לבישול 10% והכי קל שיכול להיות,עם כל הירקות ותבלינים...לא אוהבת מתכונים מסובכים ,מוזמנת
אין מה להצטער, את רק יכולה להראות לה עוד יותר את אהבתך בזה שאת מכבדת אותה ולעשות לה קציצות טבעוניות טעימות פחד עם סויה שקדים וכאלה....זה טעים נורא...!!!!
לא יודעת למה אני מחבבת אותך תהרוג אותי, הפסימיות שלך מצחיקה אותי. בודאי שכולנו סופנו דומה, אז מה? אז ההבדל הוא בדרך שעושים עד אז....לא?
שוב, זה שאיך שאתה מסתכל על הדברים.
ואני אוהבת את התגובות שלך, אפילו שהם כאלה, ואולי דווקא בשל זה שהן כאלה.
היי, שמת תמונה סוף סוף איזה יופי.
למה לצערי?
לא לצערי בכלל, זה עניין שלך לגמרי. ירקות מוקרמים בתנור....הממ....עם מה הם מוקרמים? אני מבינה בבישול כמו חמור במרק פירות....עם גבינה?
הכל עניין של העדפות, וכשמגיעים למסקנה שזה כך צריך להיות לגביך, שאינך רוצה אחרת, או לא יכול שום דבר כבר לא קשה.
כפרע עלייך איזו תגובה נתת לי. בא לי למות מצחוק ממך.
אבל תראי, לא יצאתי מהארון מפני שלעולם לא נכנסתי אליו מלכתחילה.
ואני באמת שמחה שאת תאהבי אותי גם אם אוכל עשבים כל היום ומזון של תוכים.
גם אני אמשיך לאהוב אותך אם תאכלי חיות, כן.
חבל לי עליהן, אבל זה סיפור אחר.
שמחה שנהנית. גם אני הייתי פעם נהנית כך.
כעת אני לא מבינה איך, לכי תביני למה ואיך קורים דברים.
תודה. אולי לפני שאת מחליטה תלמדי יותר איך ומה לאכול כדי להזין את הגוף, לשבוע, ולא תעשי כמה שלבים ביחד אלא כל פעם שלב אחד קטן שיקח יותר זמן....
זה הרי בידייך אף אחד לא מכריח אותך או דוחף אותך, את מחליטה וקובעת את הקצב.
נו, אז אולי על זה בדיוק תכתוב לנו פוסט.....יש מצב?
אני לא מספר עוד הרבה דברים ורק שכמותך עם הפוסטים
שלך מצליחה לעורר להזכיר וללכת אחורה בזמן ולעורר אצלי
כל מני זיכרונות וחוויות ילדות שהספקתי לשכוח אבל הם שוכנים
בי בתאים האפורים והנחבאים ובדרכך את מוציאה אותם החוצה...
אני כבר אמרתי לך די מזמן שאני צימחוני מובנה-אבל למה ואיך??
ניראה מה יבוא קודם ..סיפור פרטי בבלוג שלי או איזה ג'ננה שלך
שתוציא את הסיפור ממני.....תודה
חחחח איך אני יכולה להתנגד בכל תוקף
אם אנחנו חושבות ממש אותו דבר???:))))))
בכלל אינך קרניבורית להכעיס, מעולם לא הראיתי אי נוחות בחברתך מבחינה זו, להיפך - אנו עוקצות אחת את השנייה די בכיף נראה לי.
גם לא חושבת שאם תהיי כן צמחונית אוהב אותך יותר או פחות או משהו.
זה עניין אישי, אלא שכחברה טובה חבל לי כי את מפסידה דברים מסוימים, אבל באמת בזה עניין שלך כפרע.
תרגישי טוב עכשיו ותבריאי זה הכי חשוב
צדקת דרך אגב, צמחונות היא הטבע הראשוני של האדם, משום כך כבד לו כשהוא אוכל בשר, קיבתו לא בדיוק ערוכה לכך, וגם לא שיניו, שאינן שיני טורף. אבל מאז ימי קדם, יציאת מצריים היה קשה לו לוותר על "סיר הבשר"....
צמחונות זו לא איאולוגיה בכלל, גם אני לא מגדירה את עצמי בדיוק ולא רואה בכך צורך.
ארז כפרע הרי מעולם לא הייתי בארון כי לא נכנסתי אליו, לכן לא הייתי צריכה לצאת ממנו......
לא הסתרתי זאת ודיברתי בכך די הרבה פה ושם....
להיות צמחונית בכלל לא קשור אם לגור לבד או לא, כל אחד יכול לאכול מה שהוא רוצה. מה הקשר? אם יש התחשבות הדדית בהחלט אפשר להסתדר. כל אחד צריך לעשות מה שטוב ונעים ומתאים לו.
הוא לא שלי, סתם כזה פגשתי אותו ברחוב והוא הסכים להצטלם אתי....
(של אחותי)
שוב פעם? מה יהיה ?
אולי תתנגדי פעם בכל תוקף ?
תודה
בהחלט רגיל ואנושי שעדיין ריח של בשר או תבשילים עושים לך את זה, גם לי....גדלנו על הזה הרי, אך אינני מסוגלת כבר להכניס זאת לפה שלי, לבלוע.
אם את בדרך הצעדים הראשונים הם פשוט לקרוא על הנושא, כדי לדעת דברים עוד לפני שאת ניגשת אליהם או מחליטה בכיוון. אם תרצי מידע והמלצות איפה ואיך להעזר, במסרים באישי. אעזור ברצון
אתה?
מגיל אפס?
ולא סיפרת ושתקת ככה כל הזמן הזה?
מה עוד אתה לא מספר לנו?
בושה וחרפה
טוב, לפחות תספר לנו בקצרה את הסיפור הזה, איך זה קרה שאינך נוגע בחיות מתות מגיל כה צעיר?
הרי לא חשבת שאבלע את פיסת המידע הזו ככה בלי קצת תבלינים והקפצה במחבת לא?
אבל אף אחד בעולם המתועש המודרני לא חושב באמת לאורך זמן ולתועלת כולם, כל אחד והאינטרסים שלו, למען עצמו, ולא אכפת לו מכלום, אז ככה זה נראה....תגובות שרשרת של חוסרים ניצול הרסנות ואינטרסים
זו לא שאלה של יכולה להרשות לעצמך נילי, למרות שאני מאד מבינה אותך כי גם אני אלרגית לדברים שונים אך מכירה את הקטע, ובכל מקרה, נכון שזה לא קל אך כשמחפשים ברירה מוצאים אותה...
אבל מה שלא יהיה אני אוהבת אותך גם כך וגם כך
למה מה חשבת?
ואם את עושה אותם מוקרמים עם טופו בכלל אני מתנפלת וגונבת לך את זה כי אני לא במיוחד אוהבת לבשל, אך אוהבת לאכול טוב.
וכמו בבישול, הבישול האיטי על אש קטנה הוא היסודי והטעים יותר
, יותר מהחלטות חפוזות כל רגע משהו אחר כשבסוף נשברים וחוזרים חלילה.
וואלה קניתי את הביטוי, תודה
תודה גינגית מופלאה, סוף סוף באת.....
לפעמים זה גם הפוך, הדימיון מפתיע את החיים עצמם....
כבר נתקלתי במקרה כזה, נדיר, אבל מכירה
וואלה, התקפה כולם "יוצאים מהארונות"....איזה קטע...
ודרך אגב לאור התגובות, מעולם אפילו לא נכנסתי לארון, נתתי לדיעות שלי כמה פעמים ביטוי פה ושם, רק אינני אוהבת לתת לעצמי תוויות , שוב, כי למדתי שהכל בחיים זמני
תודה דבי
אני אמרתי בזמנו משהו יותר אסרטיבי, שאני מוכנה לחתום על מסמך שבחיים שלי לא אוותר על "סיר הבשר"
תודה רוית
"רצון חופשי" - אם באמת יש כזה... שאלה פילוסופית ותלוי את מי שואלים.
גם לי יש תחושה שאני באיזה שהוא תהליך....
אני נמנע משינויים כרגע גם כדי לא להשפיע (או להדאיג
) את הסובבים אותי.
מה שכן אני נמנע מלאכול בשר כל יום.
צמחונות גם מקטינה את את אפשרויות הבחירה ... ודורשת מעקב שאין חוסרים ....
נ.ב.
זה ארז ולא דואלי
הי. כרגיל מעניין ומקורי. מה שכן, אני מעריצה טבעונים וצמחונים עוד מילדות (כן לא יאומן, כבר בתור ילדה נחשפתי לעניין הצמחנות והרעיון נראה לי נכון ואפילו נשגב)וכבר אז החלטתי ליהפך לכזאת ולצערי קשה לי בלי אוכל בשריו תקופות קצרות אני מצליחה בלי אבל אחרי זה מתפתה, מרגישה פחות שבעה וגם יותר חלשה, וחוזרת לחטוא. דווקא עכשיו אני שוב בתקופה שאני חוזרת לנסות בלי.. גם בלי להבטיח שום דבר לעתיד (לעולם אל תגיד לעולם וכו') נראה. אולי יש אנשים שבנויים לזה ואחרים לא (אני מתכוונת ממש מבחינה פיזית ולאו דווקא נפשית)
מסכימה לחלוטין
מניסיון חיי מסכימה איתך לחלוטין שאסור לומר ש"את זה לא אעשה בחיים..."
זה כמו נדר שמפרים אותו לאחר מכן, בשל נסיבות כאלה ואחרות.
אם ארשום כאן רשימה של כל הדברים האלה שאמרתי שאני בחיים לא...
אתפוס לך את כל המקום שנותר בבלוג שלך לחודש זה.
הגוף משתנה, הצרכים משתנים, הטעמים משתנים, הדעות משתנות, בעצם הכל !
ולגבי הצמחונות המוחלטת, אני בהחלט בדרך...
צטט:
בכלל לדעתי אדם צריך לעשות דברים לא מתוך לחץ של אחרים וגם לא לחץ עצמי, כלומר לא מהראש כשהוא בעצם מכריח את עצמו, אלא ברגש מהבטן.
עניתי למקניטי: אם וכאשר זה יגיע, זה יגיע.
אני מגיל 0 לא נוגע בבשר ושאר מיני עופות ולא הייתי צריך
להתנצל או לחפש תשובות לשאלות .....וגם אותי לא עיניין
מעולם לשאול ולנסות לברר למה אני לא אוכל !!למה? ככה....
אז הכל מהבטן סיכמנו??
אצלי זה היה הרבה יותר קל
זו היתה החלטה ערכית ,לא מזל
הערכים עוצבו, ההחלטות נגזרו
מכאן לביצוע הביצועים פשוט קרו
שמעון
בונבוניטה,
אני חושבת שנולדתי צמחונית,
מאז שאני זוכרת את עצמי ריחות הבישול עוררו בי בחילה,
טעם הבשר עוד יותר,
הייתי מחביאה, "עושה מחסנים"
ומי שהציל אותי היו חתולי החצר שקפצו על המציאה בשמחה,
עד שתפסו אותי...
זה התחיל הרבה לפני שידעתי מה זו צמחונות,
בקיצור מאז שידעתי להגיד - לא
אני לא נוגעת בבשר,
וגם היום קשה לי לסבול את ריח הבישול.
חושבת שזה חסר תקנה
תודה על הדברים שכתבת
דבי
איזה כייף להיות ראשונה...
צודקת יקירה...
כל מילה כסלע.
אכן חשוב לזכור....
בחיים, לעולם לא נדע מה צופן לנו המחר.
חיבוקי לך וכוכב מאיר.
שבוע טוב ומחויך!