באצבעות השקט

נוגע,

בטלאי חיים

סדוקים מבגרות

תמימה,

חופנת רגעייה

נתיבי חיים.

מטלא עקביי

בחותמת נעורים,

שם,

בין גורל לתמהון

נאחזים בצפיחית ילדות,

המפזמת שירה.

מטהר דרכיי

מתחנות  עלומות,

לבקש תחינה וחסד

בין טיפות החיים

הנעלמים בין רגע.