יש ימים שהכאב בהם חודר, וזה מקשה על עצמך לפתוח את הלב. אלה חיים את החיים ואת הרגע. אני מעדיפה לחשוב עלייך, כי ככה נוח. ועל האפשרות שזה לא יהיה איתך אני לא מסוגלת לחשוב. קיצון לשם קיצון לפה, נזרקת על ידי כימיקלים -רובוט שלעיתים יפה ולעיתים דוחה, מה שמזכיר לי כמה אני נעה במהירות במחשבות מאפס עולה למאה ממאה לאלף, אלף ורבבה ורבבה וחזרה לאפס, וכתבתי שאלה שאלה שלא נמצא בה תשובה אף פעם. האם מותר בכלל לשאול , פעם אחת שאלתי. למה? בסולם הגנבים, הצטערתי על שקיבלתי יותר מדיי תשובות שאת מוחי העיפו לשחקים יחד עם הציפורים ובאותה נשימה הטביעו במים , והראו לי איך חיים את החיים פעמיים. עליתי על האדמה , נעתי על גחוני ומנחשת שם של השם של ההוא בגופו כלב מילל חטא-עוול ברוגז לא נובח. ומיהו האדם אותו לשלוח ולמה את הכוכבים לוקח הירח , והשמש מאוהבת ולא מספרת, סתם נפוחה מחממת את עצמה ואולי כדאי שאעצור כאן, מצטערת.
הגבלה של זמן. |