ידעתי  מייד שעלי ללמוד את השיטה, פתאום חלק מהדברים נעשה ברור, מייד עלתה הבנה שאני נמצא במקום הנכון בזמן הנכון, ידעתי מה עלי לעשות. מייד שאלתי היכן ניתן ללמוד את "הדבר הזה" ובצירוף מקרים מושלם, נאמר לי שבאותו היום מתחיל קורס שמעבירה אותו ד"ר אלוויה וסקז רופאה מנתחת גניקולוגית, מבית החולים הפרטי של קראקס.

 מה כבר אפשר להגיד על מי ששייכת לממסד הרפואי ומוכנה בו זמנית לטפל וללמד אנשים טכניקת הילינג מסתורית, שפו, זה מייד שבה את ליבי.

לא האמנתי!, ד"ר אלוויה וסקז לא רצתה לתת לי להיכנס לכיתה, היא פשוט סירבה. חיכו לה 50 תלמידים, והיא לא הייתה מוכנה להכניס אדם נוסף. ממש התחננתי, אמרתי לה שזה מה שאני אמור לעשות בחיים, זה היעוד שלי, לא עזר לי כלום, נשארתי בחוץ. אך מבעד לענני האכזבה הופיעה קרן אור, קורס נוסף של אלוויה עמד להיפתח בעוד שבועיים, נרשמתי מייד.

בית החולים הפרטי עם קליניקות בקאראקס, הוא בית חולים פרטי. יכולים להשתמש בשירותיו רק מי שיש לו ביטוח רפואי פרטי, שעלותו גבוהה בהרבה מיכולתו של השכיר הממוצע. זה היה בית חולים מפואר שכל הרופאים הפרטיים הטובים בעיר רכשו בו קליניקות לרפואה פרטית. באחת מהן בקומה הרביעית, בקליניקה מספר 401 נדחסו 20 אנשים בלובי המפואר של אלוויה כדי לשמוע כיצד ניתן לרתום "אנרגיה אוניברסאלית" לשירות האדם.

בקורס עצמו למדתי מה הן צ'אקרות, כיצד להכין את הגוף לקליטה מועשרת של אנרגית חיים ואיך להניח את ידי לאורך עמוד השדרה, שלי ושל אחרים. אלוויה לימדה אותי את רמה א' ואת רמה ב' של השיטה.

חודש מסיום קורס רמה ב' הגיע מאסטר לואונג מינה דאנג לוונצואלה כדי  להעביר את רמה 3+4. כל קורס עלה 200 דולר, הון עתק במונחים של מדינת עולם שלישית ולמרות זאת, אולם הקולנוע  בן 500 המושבים בשכונת אלטמירה היוקרתית, היה מלא מפה לפה. אל הבמה עלה גבר נמוך קומה, שיערו מכסיף שומה קטנה על לחיו השמאלית לבוש בחליפה בהירה, והחל לדבר ויאטנמית, כאשר סימולטנית הועבר תרגום לספרדית ולאנגלית.  בסיומו של הקורס פתח מאסטר לואונג מינה דאנג את הצ'אקרות של כל אחד מהמשתתפים ל-100% על ידי הנחת ידיו על כל אחת משבעת הצ'קרות הראשיות של הגוף.

הבנתי שיש הבדל בין ללמוד ארבעה קורסים לבין לדעת מה זה ריפוי אנרגטי בפועל. אחרי שיחה עם  ד"ר אלוויה היא החליטה לתת לי את המשרד שלה לשעתיים ביום כדי שאוכל לטפל ולהתנסות בעצמי בשיטת הטיפול.

ונצואלה של שנת 92 הייתה מדינה של קצוות, מצד אחד עושר בלתי נתפס, ומצד שני עוני משווע. כאשר עולים משדה התעופה, סימון בוליבר לקארקאס בלילה, ניתן לחזות במחזה מרהיב, ריכוזי אורות כמו כוכבים הדבוקים באשכולות אל ההרים ומנצנצים לקראתך תוך כדי העלייה. אך מי שנוסע בדרך זו במשך היום רואה כי מדובר בשכונות של פחונים הנקראים בספרדית "בריוס" שכונות העוני המקיפות את קראקאס מדרום, שם אנשים חיים ב 100 דולר  או פחות לחודש ומקימים מבנים מבלוקים, גג מפחונים, ללא מים זורמים, ועם חיבורי חשמל פירטים.

אנשים אלו שחלקם מהגרים לא חוקיים, אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות ביטוח רפואי, אחת מהדרכים העומדות לרשותם היא להשתמש ב-"מרפאים ובמכשפים" כדי להתמודד עם מצבים של בריאות לקויה.

חלק מהמכשפים הללו משתמשים באלכוהול כדי להיכנס למצבי טראנס. הם מסוגלים לרוקן שתי בקבוקים של רום אחד אחרי השני ולתקשר עבור האדם החולה את הסיבות למחלתו ואת התרופות הטבעיות שעליו לקחת. אחרי חצי שעה של טראנס הם מתעוררים,  ובנשימתם אין שום ריח של אלכוהול, מדהים, ראיתי זאת במו עיני, כמה פעמים.

מאסטר לואונג מינה דאנג, כמייסד של השיטה קבע כלל, עבור העברות האנרגיה (הטיפולים) שנמשכו עד חמש דקות, אסור לגבות כסף. לכן, כאשר פשטה השמועה כי נפתח מרכז לטיפולים באנרגיה אוניברסלית בבית החולים הפרטי של קראקס, שהטיפולים בו בחינם, עמדו בתור מהיום הראשון קרוב ל-40 איש. יחד עם קבוצה של מתנדבים,  טיפלנו בממוצע בשלושים איש ביום במשך 9 חודשים תמימים, שם צברתי את הניסיון שעזר לי בהמשך לגלות את המורה שבי.

שני טיפולים אישיים זכורים לי עד היום, הראשון של ארכיטקט, חולה איידס, בן 35. הוא היה כה חלש, שהיה מגיע לקליניקה, עם מונית. הבית שלו שכן  במרחק של 10 דקות הליכה מבית החולים. רמת ההמוגלובין שלו עמדה על 4, כל חודשיים  נזקק לעירוי דם. הוא קיבל העברת אנרגיה  כל יום, ואחרי שבוע החל להגיע למרכז ברגל, אחרי שלושה שבועות רמת ההמוגלובין שלו עלתה ל- 10 והוא חזר להיות נשא לא חולה. עבורו זה היה נס. הוא לא הפסיק להגיע למרכז ולהודות לנו.

הטיפול השני היה של ילד בן ארבע שהיגיע למרכז, הוא לא הפסיק להשתעל. שריר השוער, הסוגר את הפתח בין הקיבה לוושט היה פתוח. כתוצאה מהפתח, מיצי קיבה היו עולים אל הוושט, גורמים לצרבת, והשיעול המתמשך צרך ממנו אנרגיה  כה רבה שהותירה אותו עם משקל של תינוק בן שנה.

תמיד הינו יודעים שהוא הגיע, היינו שומעים את השיעול שלו עוד כשהיה במסדרון, מצבו היה קשה, רופא שראה אותו אמר להוריו כי הוא חייב לעבור ניתוח שבלעדיו לא ישרוד. הניתוח עלה 10.000$, ולמשפחה של מהגרים המרוויחה 100$ לחודש, (אם היו מצליחים להשיג את הכסף והם לא), הבטיח עתיד של עבדות, לפחות לעשרים וחמש השנים הקרובות, כך שכאשר הם הגיעו אלינו הם היו לאחר ייאוש.

הילד קיבל העברת אנרגיה במשך חודש ימים, הדבר הראשון ששמנו לב אליו, שקצב השיעול שלו הואט, מ-20 שיעולים בדקה, לחצי אחרי שבוע. יכולנו לשים לב שהמרווחים הולכים וגדלים עד שאחרי חודש, הילד פשוט הפסיק להשתעל, עלה במשקל בקצב מדהים, הוריו היו מאושרים, ואני הייתי ברקיע השמיני.

אך משהו עדיין הטריד אותי, למרות הטכניקה הטובה (שחשבתי שהייתה לי), היו אנשים שלא חל שום שינוי במצבם, למרות שקבלו את אותו הטיפול. הבנתי שעלי לחקור וללמוד עוד, עד שאוכל לתת לעצמי תשובה שתניח את דעתי.

המשך בקרוב