
רק על קיברה הפתוח , הבנתי שאמי היתה זונה במועדון לילה של הצבא האמריקאי בברלין. דן ואני התכתבנו המון ב"קפה" אהב את סגנון הדברים שכתבתי וביקש להיות לי "לחבר" כדרכי, ביקשתי לבדוק מי האיש,ולאחר שעמדתי על כושר הביטוי וההומור האדיר בו ניחן, נעתרתי בשמחה...
לאחר איזו שנה של התכתבויות, שיחות טלפוניות, אין סופיות, מטורפות, והמון המון שטוטניקיות,נעתרתי, וניפגשנו בקומה השלישית בקניון עזריאלי.." הכרתיו מיד, על פי תאורו את עצמו, איש גבוה מאד, רחב כתפיים,חיוך כובש..קצת ביישן, עיניים כחולות ממזריות... דיבורו איטי, שפתו רהוטה, בשנות החמישים המוקדמות לחייו. "שם לא יפריעו לנו" - כך אמר... לחיצת ידיים, חיבוק נסוג, ואנחנו יושבים שם זה בצד זו.. אני שותה קפה מר והוא שותה הפוך מתוק מתוק... דן אוחז בידיי בשתי ידיים, וללא הקדמות רבות מספר:-
מאז היותי בן חמש בערך, לא יודע בדיוק, גרתי לבד עם אחי בן השתים עשרה בדירת חדר ברח' הירקון בתל אביב. זוכר במעומעם את אמי היפה התמירה , הכהה ,שמפעם לפעם היתה צצה בחיי, ונעלמת לשנים ארוכות. את אבי, נגן סקסופון.. גבוה, בהיר, ארוך שיער עיניים כחולות... כשהגיעו לדירה, פעם בכמה שנים,דיברו בשפה שלא הבנתי כלל. ואבי היה ישוב שעות ליד החלון היחיד של החדר.כשאינו מתייחס אלי כלל... ומנגן מנגינות נוגות מתייפחות, נהדרות... אחי ,יונתן, למד או לא, אינני יודע. . ואני שוטטתי ימים ולילות על חופו של הים וברחובות הירקון ובן יהודה...עם השנים הדרמתי אפילו עד יפו. זונות הרחוב והסרסורים מאד אהבו את הילד שהייתי.. גרום, גבוה פרוע שיער, עיניים כחולות... הן קנו לי ,בגדים ,צעצועים ,האכילו, לפעמים אף דאגו שאתרחץ.. ואני? הייתי ילד המחמד שלהן... לא ביקרתי בגן, גם לא בבית ספר. היתה שם זונה חמודה מאד - רחלי- אותה אהבתי מאד, כשלא עבדה ברחוב, התעקשה ללמד אותי קרוא וכתוב..את אחי ראיתי רק לעיתים רחוקות. .רק זוכר שפעם ביקשתי ללמוד לרכב על אופניים שהיו לו , (כנראה שגנב באיזה מקום..) הוא הושיב אותי על האופנים ושיחרר בירידה לכוון מלון דן של היום... ואני צורח מפחד, כמובן השתטחתי על הכביש.. ואני ,בירכיי פצועות שוטטות דם.. ואני בוכה מרה ואילו יונתן אחי פשוט נעלם.... גם היום אין ביננו שום קשר, אני לא יודע עליו שום דבר.... יונתן דאג לעצמו, שהרי לא היה, אלא ילד בעצמו. ולי כאמור דאגו זונות הרחוב... זוכר שפעם פגשתי ברחוב בשעת ליל,איש אחד, מלוכלך, מוזנח, שיערו פרא,.. אינני יודע מה קרה, ואם בכלל קרה משהו ביננו...אך אני זוכר צעקות, זונות זועמות, מחלצות אותי מידיו.. ברחתי כל עוד נפשי בי. שנים עוד התעוררתי בבעתה בפחד ולא ידעתי כלל על מה. ואני ילד של ים ורחוב, הכרתי את כל מועדוני הלילה דאז, פאבים ומאורות הסמים, לאורך חוף ימה של תל אביב.וגם יפו . נכנסתי ויצאתי מהם כבן בית, ובכל מקום קצת עזרתי , אכלתי שתיתי, ופה ושם קיבלתי דמי כיס, לארטיק למסטיק ושאר פינוקים...לקראת בוקר הגעתי ל"בית שלנו" לרוב אחי אפילו לא היה שם בכלל.. הייתי נרדם עד שעות הצהריים ושוב חוזר לי לרחוב...ידעתי שהיו לי דודים ודודות, אחיה של אמי.. אך לא היה ביננו כל קשר, כנראה סמכו על ילד בן חמש, שידע כבר להסתדר בעצמו. לא ברור לי ממש איך אירע,מי שילם, מי קנה לי כרטיס טיסה, אך הייתי מספר פעמים בביקור אצל הורי שגרו בברלין בחדר עלוב ובו גומחא של בגדים שם היית שוכב לישון, בשעות של טרם בוקר,,החדר עצמו היה , מעל מועדון הלילה בו ניגן אבי, שעות, מנגינות נהדרות נוגות, וברחבה רקדו חרש זוגות זוגות של חיילים וקצינים במדים, חובקים צמודים לנערות יפהפיות...אמי בשערה השחור, שרה, או ישבה בחיקו של איזה איש במדים.היתה לבושה מאד יפה, לטעמי...שמלה אדומה,שסע עמוק..מחשוף נדיב,ושדיה השופעים ניגלים לעיני כל... מחבקת, מפלרטטת ושותה, ושותה ושותה... צוחקת כשראשה מוטה לאחור.. שיניה לבנות סדורות כפנינים תואמות...שפתיה צבועות באדום עז... ואבא מנגן, ומביט מרחוק במבט אטום במעשיה של אמי... קצת גדלתי, וכבר סירבתי לנסוע יותר לברלין.
ושוב בתל אביב,. אינני יודע בכלל מי "הלשין" יום אחד עצרה לידי מכונית ובה איש (כנראה עובד רווחה) ושוטר...הם אספו אותי והועברתי לפנימיה כלשהי בצפון...האנשים האלה פשוט הצילו את חיי.התאהבתי בחומר הלימודים והפכתי לתלמיד שקדן שבולע כל פיסת מידע.. שעות בילית בספריה, בולע כל ספר שניקרה לידיי. הקשיחות שהצילה את חיי ברחוב, השכלת הרחוב שלי, וסיפורי הזימה שסיפרתי לילדים בפנימיה, הפכו אותי למאד מקובל.:))) וכולם שם ביקשו את קירבתי כאחד שיודע כל.. כמובן שבפנימיה מעולם לא זכיתי לשום ביקור משום איש..לא אמי שביקרה מפעם לפעם בארץ ולא שום בן משפחה אחר.. בעת שירותי הצבאי, היתה הפנימיה, הבית אליו חזרתי בחופשות.. שם באמת הרגשתי את הבית האמיתי שמעולם לא היה לי.. אחרי הצבא, כנראה בהתערבות האנשים בפנימה, טכניון, תואר ראשון , תואר שני...
בהיותי בכתה יא' "התבשרתי" שאמי שהגיעה לארץ לפני מספר שנים (אני בכלל לא ידעתי) חלתה באיזו מחלה ממארת ונפטרה... ואני בליווי מדריך מהפנימיה, הגענו לבית העלמין בת"א להלוויה של אמי.. ושם בין דיבור לדיבור, וליחשושים של "קרוביי", רק שם הבנתי שאמי היתה זונה של חיילים אמריקאים במועדון לילה בברלין. ואבי? כן אבי היה כמובן הסרסור שלה..."ואני, אני עמדתי שם אדיש לחלוטין, אינני זוכר אפילו שראיתי בכלל בלוויה את אבי...." "ואת יודעת" אמר לי דן מביט ישירות אל תוך עיניי.. תכלת בתכלת נפגשו...איש גבוה מרשים, נושא במשרה מאד מאד בכירה בחברה כלכלית מהידועות בארץ,"הייתי נשוי ,נולדו לנו ילדים..וכמה שלא אשקם את חיי, הרי העבר הזה, עדיין רודף אותי, אינני יכול לישר קו , לא מסוגל להתביית וללכת בתלם.".באמת אני די מאושר, אינני מתבכיין, רק מספר לך, רוצה שתדעי את הרקע ממנו אני בא.... "האמיני לי, ציפי, מעולם לא דיברתי על כך, אפילו לא תיכננתי לספר לך, ופתאום משהו נפתח"...ועוד הוסיף האיש בן החמישים וקצת... "למעלה מ-18 שנה, לא שכבתי עם אישה...אינני יודע בבירור האם זה נפשי, או אולי בעיה של הצרת כלי הדם??"לא יודע, פשוט עד עתה פשוט לא היה בי אפילו צורך.... "ואת ,ציפי, האם את יכולה, האם את מוכנה,האם אפשר, האם יש סיכוי?
ועוד דבר, אחד ,מאד חשוב לי, אני מאד מבקש, בבקשה קחי את סיפור חיי ועשי בו כרצונך... מאד הייתי רוצה שייכתב, שלא יאבד..והסגנון הקליל שלך בהחלט מתאים לסיפור הזה שלי" רוצה שיסופר, אבל שאיש לא ירחם עלי. באמת לא צריך, בדרכי שלי חיי היו באמת מאושרים.... קמנו, , רק אז שמתי לב שידיי עדיין אחוזות בין כפות ידיו הגדולות...התחבקנו,חיבוק קצר ידידותי, נשיקה על לחי שמאל נשיקה על לחי ימין, וכל אחד מאיתנו פנה לחייו שלו... בסערת נפש חזרתי הביתה לא מצאתי מרגוע לנפשי.. והחלטתי שהסיפור הזה קצת גדול עלי, הרי בדרך כלל אני כותבת שטויות.... למעלה משנה עברה מאותה פגישת קפה בעזריאלי, דן ואני הפכנו חברים קרובים, אך את הסיפור הדחקתי. אמש התקשר אלי דן "הבטחת לספר" ובאמת לא רציתי, מאד כבד לי הסיפור הזה... הוא ביקש, כמעט התחנן, איש חזק, בוגר, ובעל עבר כה שונה, אחר,...הוא לא הסכים שאקרא לו בטרם אפרסם.. "סומך עליך" כך אמר.. ולא יסף עוד.... וזהו, הנה כתבתי!!! ברור שיקרא זאת גם דן.....
נשמח מאד לתגובותיכם.. ציפי .
כל הזכויות שמורות.
|
תגובות (182)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
מרגש מאוד.
וטרם נכתבה בלדה, הבלדה לנווד.
הזמנת אותי ובאתי... וחיפשתי את הסיפור על הזונה לא לא היה קשה לגלות סיפרת אותו בדרך שרק את יודעת לספר ...
כן הוא צדק דן את יודעת איך להעביר את הדברים ....מצרפת לכאן את ציורי ...אמרת שהיא מזכירה אותה - כפי שהוא תיאר
מממ ...את חושבת שכך היא נראתה בצעירותה- אמו של דן ?
תודה לך חברי
לא חסרים מופרעים נפשית שיספרו
וגם לא חסרים פתיים שיאמינו .
וסיפור לא חייב להיות אמיתי...
אתה צריך לשמוע את האיש
והניגוד בין מראהו החיצוני
לשפיפות הביטחון העצמי שלו..
ובחיי, היית מאמין..
ואלי אני פתייה,
אבל מי ימציא על עצמו
כזה סיפור נורא????
תודה יקירה,
כך סיפר לי האיש
יקירתי הנהדרת
בהחלט היה שווה לי לחכות
דן בנה את חייו. קשה לו מאד ללכת בתלם.
מחזיק במשרה מאד נחשבת, אבל כאשר
מגיע לביתו, אינו מסוגל כלל להשאר בין
ארבע קירות הבית.. והוא יוצא ומשוטט
שעות על חוף הים.. רחש הגלים קורא לו לדן.
. גם אני סבורה שברגע שהסיפור "יצא"
תבוא איזה רגיעה על דן...
תודה יפתי, אני מרגישה מאד מוחמאת
מכל הטוב הזה שאת מרעיפה עליי....
וואו ציפי !
איזה סיפוררררררררר מצמרר ומרגש כאחד
מצטערת שאני מגיבה מאוחר , אבל עדיף מאשר אף פעם לא ..
הייתי עסוקה מאד מאד עם הפוסט הכי מרגש של חיי, (תיכנסי)
עכשיו התפניתי , קראתי אותו בשקיקה,
זה סיפור חיים לא פשוט כלל וכלל ועוד הפקידו אותו בידייך
איזו אחריות זו....
חושבת שהוא לא היה מוצא אדם ראוי יותר ממך לפרסמו,
הוא ידע לקרוא אותך נכון ובעיקר לסמוך עלייך.
למרות כל הקשיים הבלתי נתפסים שדן עבר הוא הצליח
לשקם עצמו בצורה מרשימה ביותר,וזו נחמה שהוא לא הדרדר.
כולי תקווה שהוא יצליח לשקם גם את נפשו הפגועה .
ואולי עם פירסום הסיפור , הוא ישתחרר וירגיש שלם ,
הרי כל אחד מאיתנו נושא סיפור חיים וסודות אפלים מהעבר.
תודה לך ציפי, כתיבתך נהירה , מרתקת וסוחפת,
נהניתי מאד לקרוא אותך .
*
תודה חברה
לא פשוט לו
לאיש ליישר קו..
לגמרי לא פשוט
תודה לך על ביקורך
שבוע טוב
תודה לך חברה יקרה
כן, שמתי לפני...
את עניין הכוכב:)))))
אוהבת מאד את אדית פיאף
לי הזכיר הסיפור של דן את סיפורו של
של אמיל אז'ר.
תודה יקירה וברוך שובך אל ארצנו
החמה הלוהטת המהבילה :))))
משום מה הזכיר לי את קורות חייה של "אדית פיאף"
ביום חמישי הייתי בערב "שנסונים צרפתי" לילה לבן...
נהניתי מאוד. **
תודה לך יקירה, מסכימה עם כל מילה שלך
ונראה שעל פניו הצליח לבנות את חייו
בנה משפחה, ילדים, אך אינו יכול
להשאר במקום קבוע, נודד ומחפש
את מה שמעולם לא היה לו באמת.
רפאלה יקרה שלי,
שמעתי שהפתיחה לתערוכה
שלך היתה פשוט נהדרת
כמה חבל שלא יכולתי להגיע
כן חומד הסיפור הזה אמיתי,
האמת, קצת השמטתי
, כדי לחסוך לחברים
כמה קטעים מאד קשים
אבל הכל אמיתי,
אומנם במילים שלי..
ואולי לכן באמת בחר בי....
שבת שלום לך רפאלה אהובה
המון בהצלחה,
גאה בך חברה יקרה שלי
המון בריאות
טונות של אהבה.
וחיבוקים המונים...
נכון אורח מזדמן..
הוא אכן בן זונה,
אך לא באופיו..
כפי שאנחנו מכירים ,הרבה אנשים.
בני זונה באופיים:)))
ולך, המון תודה על הביקור
התגובה ועל הכוכבון היפהפה גם:)))))))
ליריתוש מדהימה
חברה שלי כל כך יקרה
עם פירגון שכזה..
ונכון, גם אני סבורה שרק נס היה פה
ורוחו של הילד כל כך איתנה
וכן יקירה, גם המון המון מזל ושמירה מלמעלה....
מה אני בכלל עוד צריכה..
ודן שקורא מביתו את כל התגובות
וסופר כוכבים...נהנה בדרכו
ורווה נחת... תודה לך יקירה
תודה לך בילבית ג'ינג'ית
שמחה שבאת והגבת ואפילו כיכבת....
הידעת כמה ג'ינג'ים יש אצלנו במשפחה????
מה באמת?????
ואתה בטח יודע??? :))))))
אם דן ירצה הוא ייצור אתך קשר..
ובכלל אתה יודע מה? שיהיה.....
נראה לך שהייתי יכולה
להמציא כזו עלילה????
בכל מקרה, אני מאד
שמחה שבאת וקראת
גם תגובה כזו אמיתית
מאד חשובה ..
שבת יפה שתהיה לך...
תודה לך חומד,
כמה שאני אוהבת
את המחמאות האלה
ממש בושה:)))))
שרי חומד
שמחה שחזרת
אז איך היה באילת?
כיום אינו זקוק לרחמים
הוא מסתדר בסדר.
אבל באמת, איך בכלל אפשר
שלא לרחם על הילד הקטן ההוא???
תודה חומד ושבת שלום לך ולבני ביתך.
ציפי,
סיפור חיים קשה . . .
למרות שהוא ביקש שלא לרחם עליו,
אני מוצאת שזה קשה.
טוב לדעת שהצליח לשקם את עצמו ולהצליח.
אבל - אי אפשרבשלא לרחם
על הילד הקטן שהיה . . .
תודה לך חברה יקרה שלי
כל מה שאני כותבת-אמת לאמיתה!!
ומי בכלל יכול להמציא דבר כזה????
תודה לך איציק יקר
תודה לך חבר יקר
תודה לך יקר, כמה אני שמחה
שבאת קראת ואף כיכבת
סיפור קשה לו לדן.
ניסיתי להתחמק ,אך האיש כל כך ביקש
שלא עמד לי הכח לסרב.. ועתה אני כל כך שמחה
הוקל לי והוקל גם לדן.. כי הוא רואה
שהשמים לא נפלו ועולם כמנהגו נוהג
וכאן הוא זוכה לכל האהדה שבעולם...
אגב, המון תודה על המחמאות...
חברי היקר...
ירוק בהיר, אורח נדיר,
ברור שהצלחה היא דבר יחסי,
עלול היה חלילה להשאר באותה
סביבה בה גדל ולהפוך לאחד
מאותם אנשים החיים בשוליים.
כלכלית, ועל פי כל פרמטרים הצליח בענק!!
אבל בנפשו פנימה עדיין מלא באותם
חסכים מימי ילדות מנוונת..
גרוש, אך ביחסים מצויינים עם ילדיו עם אימם
אבל עדיין, רגיל לשוטט בלילות לחוף של ימה של תל אביב
לא מסוגל לשבת בכלל בבית....
תודה לך ירוק על שהגעת, על שקראת
על התגובה ועל הכוכבון הירקרק גם:)))))
תודה לך אמיר יקר,
אורח כה נדיר
זו בדיוק הסיבה שהסכמתי
בסופו של דבר לכתוב
שמחה שביקרת..
אתה תמיד מוזמן:)))))
תמו'ש מותק,
כן וואחד סיפור,
רובץ על נשמתי למעלה משנה
כמוני כמוך חומד, במה שנוגע
לילדים זה הסף בו אני הופכת לשלולית
לא יכולה להכיל כלל, שום סבל, בכי,
צער, או קיפוח.לא רציתי, התחמקתי..
ואז ישבתי ליד המחשב ותוך דקות סיימתי.....
תודה לך חברה שלי יקרה
את המחמאות אני מקבלת
כאות של כבוד.
נשיבוקים יפתי.
תודה לך חברה י
יקרה ומתוקה שלי
הסיפור אמיתי, והלוואי ולא היה כך
אין ספק שהמציאות עולה על כל דמיון
אף אני התקשיתי להאמין.
אך האיש אמין רציני ומכובד,
לא נראה לי שמישהו ירצה להזמין
לעצמו סוג כזה של "קורות חיים"
תודה חברי היקר שבאת הגבת ואף כיכבת
עמוס יקירי, את הסיפור רקחו לו החיים
אני רק סידרתי יפה את השורות
ואכן,כמובן ששמו של האיש שונה....
פרט לכך השמטתי פה ושם
דברים קצת מזעזעים מהסיפור
תודה לך יקר, על התגובה והכוכב...
משה , חבר שלי יקר,
כמה שאני שמחה שבאת והגבת..
ואפילו אני קיבלתי ממך מחמאה..
חיבוק לך חבר ותודה
תודה לך יקר, ומה באמת אנחנו יודעים מה מסתתר בנפשו של אדם
עד שסיפר לי לא סיפר לאיש והוא באמת אינו רוצה רחמים...
היום בעיר בה הוא גר, הוא עוקב אחרי כל המגיבים, מתקשר,
שמח ואתה שומה שקולו הופך יותר ויותר פתוח...
.וכן אני בטוחה שברגע זה הוא קורא את דבריך.
. והוא זה שיחליט,, שהרי כבר אמרתי שהאיש כבר
"ילד גדול."
. תודה לך חבר יקר
על התגובה ועל הכוכבון הירקרק....
תודה לך לליק יפהפפיה
מושיקו יקירי אורח יקר
אכן צודק, סיפור לא פשוט
והמישהו "שהלשין" הצליח והוא נאסף ,
הועבר להשגחה נהדרת שעשתה לו רק טוב..
ולדעתי כילד חייב את חייו. ממש כך,
לזונות הרחוב שדאגו לכל מחסורו
ואף הגנו על גופו. ולאותה רחלי הזונה האהובה
שפתחה לו צוהר לקריאה וכתיבה.
.כי הרי היה מתגלגל וילד בור, לא יודע דבר.
לך דע מה בסופו היה עובר עליו...
תודה לך יקרי...
גם על המחמאה לכתיבה שלי..
וואי וואי, כמה אני אוהבת מחמאות:))))
ציפי לה.............מה שלא הורג מחשל ,
אכן ספור קשה עצוב מר ומכאיב .
לילד קטן רך ועדין בנשמתו ובגופו שאת מרבית ילדותו העביר במסדרונות האפלים ביותר של החברה השראלית.
חלפו ימים והילד האומלל היגע לאן שהיגע בכוחותיו...
אכן הצלחה לתפארת והוכחה שאם רוצים אזי אין סוף להישגים
בטוחני שהפצע העמוק שנפער בנפשו של הילד/ גבר לעולם לא ירפא...ו
המחיר אותו משלם לחברה על לא עוול בכפו כבד מנשוא...
כתיבה יצירתית לספור אכזרי ..
יישר כוח
תודה יקירי,
כמה אני שמחה שבאת והגבת
ואפילו כיכבת...
בקריאה שנייה, והמון שקיקה...
כן לפעמים התגובה היא שתיקה...
כי מה כבר אפשר להוסיף ולהגיד על סיפור שכל כך גדול מהחיים.
יש בו המון חושך אבל גם המון נקודות אור...
מקסים!!!
תודה לך יקרה, זה כנראה המון המון מזל
ונחישות ואופי מחושל של ילד אחד קטן....
אז אולי תזמיני אותי לכוס קפה בעזריאלי,
ואספר לך.
תודה לך דניאל יקר...
תודה שרקרקי על תגובתך המפורטת,
אכן ישנם סיפורים דומים בחיים
ואולי הסיפור שלך ושלי הם על אותו אדם עצמו??
דן אומר שאינו מכיר אותך כלל
כן, נכון
תודה לך לילה יקרה
אבי יקירי, איזו תגובה חמה וחכמה
תארת נכון את הבעיה
והאיש באמת ניצל
וקרה הנס והתערבו אנשים מבוגרים
ששלפו אותו מימי המדמנה
והעלו אותו על דרך המלך
ועדיין את עיקר המלאכה עשה הוא בעצמו....
לא יודעת עד כמה הוא מאשים את הוריו
הוא יותר עסוק ביום יום, נראה לי שכאשר
סיפר לי את הסיפור, רצה לסגור מעגל עם הפרסום.
ועל כן לחץ ולחץ
היום האיש זורח ופורח עם כל תגובה
ואפילו סופר כוכבים:)))))
תודה אבי שהגעת
וכך הגבת ואף כיכבת
מסיק יקירי, אוהבת את תגובתך כן וגם את הכוכב הזוהר:))))
אז יאללה, בוא נעשה מזה סרט.. ממה מתחילים??
כבר אמרתי לך כמה אני אוהבת מחמאות:)))))
תודה לך חבר יקר...
תודה לך אביה יקרה שלי
ואני ממש מכורה לחבוקים
ומחמאות:))))) ואכן נראה לי שהרבה יותר קל לו
כאילו אבן כבדה הוסרה מגבו....
אוהבת את תגובתך,,
וכן, כם הכוכבון בהחלט מוצא חן:))))
תודה לך חברי הותיק והאהוב עזרא מורד
שהרי אהחנו כבר מכירים מ"המעברה" :)))))
מסכימה לכל מילה שלך ותודה על הברכה.
תודה לך יקירי
אכן בזמנים מודרניים
החברה מקבלת יותר
בקלות דברים שפעם היו
היו טאבו ממש
ומה בכלל אשם דן
בסיפור הזה???
צבי יקר, שמחה שבאת והגבת ואף כיכבת
אכן גם אני רואה כנס את סיפור ההשרדות הזה של דן
ודן הוא "ילד" גדול. מחליט לעצמו כמו שהחליט כל חייו...
סבא דני, איש יקר
שנים שמר דן את סודו בלבו
איני יודעת מה גרם לו להפתח,
שהרי כלל לא התכוון
והנה לאחר מכן, הוקל לו
וראה גם היום לאחר שקרא את שכתבתי
הוא אוהב את עצמו אפילו יותר..
אגב, מה הוא אשם בכלל????
תודה שבאת הגבת ואף כיכבת:))))
תודה יורם
אוהבת מחמאות:)))
ואוהבת כוכבים:)))))
תודה אורח נדיר בביתי
מכיר ספור דומה,
ואכן ישנם ספורים דומים בחיים.
תודה לך חיימ'קה חבר יקר שלי
ועל הכוכבון גם :))))
תודה לך מיכאל, אורח כה נדיר פה אצלי
בהחלט כמו שאתה אומר ותודה על המחמאות.
רויתי יקירה
תודה על ההתייחסות החמה
והכוכבון המתוק גם
תודה לך יקירי, אכן הישרדות אמיתית
תודה על התגובה והכוכביק הירקרק גם.
עמי, אתה עם סיפורי המדבר שלך
ואני עם הסיפורים האלה
תודה לך יקירי
תודה לך שאולי
יאללה בוא נעשה מזה סרט :))))))
תודה לך רונית מאמא
אכן כך נעשה
המון המון תודה
תודה לך מיכל
דן יקרא את כל מה שכתבת
אין ספק שישאב מכך עידוד רב
תודה איציק
תודה חבר
רומפיפיה
סיפור חיים
ואת לקחת את הסיפור של דן
והבאת אותו בכתיבה קולחת ונפלאה
ואני קראתי ב"ואט" אחת....
איזו כתיבה
איזה סיפור
ואני - כל שיש לי זה שני חיבוקים
אחד לך ואחד לדן -
תודה שהבאת את סיפורו
עכשיו בטוח קל לו יותר
יום נפלא לכם
ציפי יקרה,
סיפור יפה ונורא.
סיפרת אותו כהלכה
גם אם אין כבוד ב"מלאכה".
לו אני הייתי במקום החבר,
לא הייתי מעז לספר
מעשיה כזו טעונה,
המציגה את אמא בקלונה
ואותי - כבן זו........
סיפור מדהים יקירה.
המציאות עולה על כל דימיון.
בוקר טוב ומחויך.
לך כוכב וחיבוקי עטוף באהבה!
* השרדות
אתה בשירים ואני בסיפורים
תודה לך מתוק
תודה על תשומת ה
שווה סרט!
רומפי-ציפי יקרה,
את מספרת בשטף ובצורה מרתקת סיפור חיים מפליא.
ה"רומן" שלך עם דני שהפך מוירטואלי למציאותי והביא לך גם את סודות התפתחותו, ממש מרגש.
ניתן ללמוד מהסיפור המון וראוי שגם העוסקים ברווחה יקראו אותו, כתגמול על עבודתם השקטה.
תודה,
רמי
חומד, את הרי יודעת כמה אני חפיפניקית
נראה לך שאני באמת אתיישב לי לכתוב??
הרי אני יכולה להציף פה בסיפורים..
למי יש כח??? למה להתיש את
החברים והחברות הטובים שלי???.
אוהבתותך יקירתי
בוני יקירתי,
צודקת, סיפור כבד כבד,
אבל הנה כתבתי ואפילו כל חבריי
באו ועוד יבואו לקרוא
באמת נפלה בחלקי
הזכות המיוחדת הזו
תודה לך יקירה גם וגם וגם.:)))
דרור יקירי,
הפוסט הבא שלי,
מבטיחה!!! שוב סיפור אמיתי כרגיל
אבל באמת מחוייך, אחר שונה......
תודה באת והגבת וגם :))))
תודה לך סאלינה מתוקה
כמה שאת צודקת
ואת? הרי את נהדרת שבעתיים.
תודה לך סימ מתוקה
אסתי חברה נהדרת שלי
מבטיחה כי דן כבר קורא את הכל.. מודה לך בשמו ובשמי
אוהבת אותך יקירה תודה לך על התגובה וגם..:)))
אמיתי לגמרי
תודה לך יקירה
על התגובה ועל הכוכבון גם
אודי יקירי,
אפילו אני בדמיוני המפותח
לא הייתי יכולה להמציא כזו עלילה....
לגמרי לגמרי ישראלית.....
תודה לך אודי חברי...
תודה לך שלמה
אוףףףף כמה אני אוהבת מחמאות :))))))
תודה לך אליקו
חבר שלי יקר
חחחח חוצפי'ש יקירי,
כמה מתוק מצידך,הרי קיבלתי רשות לעשות בו בסיפור, כל מעשה שארצה...האיש אפילו לא רצה לשמוע לפני.. ואני כל כך התחמקתי, היה לי ממש כבד.. ומי כמוך יודע כמה אני מתחמקת חחח מהדברים הכבדים.. חם לי, עדיפה להשאר כזו רדודה שטוטניקית... אחת שבאמת לא מבינה שום דבר.. ובעצם באמת, מה אני בכלל מבינה??? חחח אבל הדברים לפעמים ממש ניכפים ואין דרך אלא לזרום איתם...ואיש שעברו כה מכביד, לא אעשה איזה מעשה על מנת להקל ולו במעט קט???המוטציה הגנטית הזו שאתה מזכיר פה.. כבר ידועה לכל חבריי ולבני משפחתי.. הם צוחקים, איל לעזאזל הכל נדבק בך או בסביבתך.? איך הם כולם נפתחים ומספרים? . ואני אומרת, באמת כמו שאתה אומר.. "מגנט" ולמי שיש עיניים גדולות ואוזניים, (לא כל כך גדולות חחח) לא של זאב.. רואה ושומע וקשוב ואיך שהוא הם מגיעים אלי.. כל הסיפורים האלה.. ובחיי יש עוד המונים. אבל אם אתחיל, הרי כולם הרי יברחו ממני ממש כמו מאש:))) ואני הרי לא רוצה להשאר לגמרי לגמרי לבד....ולא לשכוח יקירי, שאש הוא המזל שלנו הלא כן?:)))) אגב, גם חתולים וכלבים מכל הרחוב, מכל העיר כמעט, מגיעים אלי הביתה. לארוחות השחיתות שאני מאכילה אותם.. אתה הרי יודע ששמוליק מביא.. לא לי !!!רק עבורם :))))) קומה שלישית ?
הרי משם נופפתי לך לא אחת חחחח וכן, רוקדת על גגות, אוהבת לרקוד וגגות זה מקום מצויין,, אפשר גם לראות כוכבים...כן יקירי, חדרה גם כן עיר:)))) בהחלט לא כמו אשקלונה, עיר הגברים... הצדיקים, חחחח תודה לך חברי המתוק....
.
ולגמרי אמיתי
תודה חברי
אכן חברה יקירה,
מה באמת אנחנו יודעים???
בוקר טוב ציפי,
תודה ששיתפת אותנו בסיפורו המאוד נוגע ללב והמעורר השראה של דן.
ממש כך חברי היקר,
ולו היו כותבים על כך תסריט ,
מיד היו מניעים ראש בביטול:
"קיטש" היו אומרים, "עוד סרט טורקי..."
תודה לך חברי היקר
תודה לך ורד
אורחת רצויה מאד
בביתי זה הקט..
חחחח
תודה לך מלאכי היקר
כמה שאני אוהבת מחמאות:))))
הרי הם כצרי לנפשי הנמסה מחום חחחח
יש יקיר יש עוד!! כמה וכמה כאלה אצלי
בסה"כ עוד 52..לא כולם, אבל הרבה....
מרשה לך לחטט ומבטיחה מטעמים..
כאלה ואחרים..
יום נהדר ונעים שיהיה..
כוכב לסיפור וכוכב לך..
כי את הכוכב של הסיפור המרתק הזה,
עולה שבלעדייך, לא היינו נחשפים אליו לעולם...
תודה.
ואם יש עוד סיפורים כאלה באמתחתך,
אנו כאן, משתוקקים להם...
חיים, ידידי יהקר,
לראות אותך אצלי כאורח ומגיב, זה כבר מאורע מאד מיוחד
ואפילו אומר לי שהסיפור היה "שווה" :))))
נכון, חברי, אני באמת התייחסתי בעיקר למה שעבר אותו ילד,
ואתה הארת את עיניי לחלק המאד גדול בו המזל,
שיחק תפקיד חשוב בהתפתחות ה"עלילה"
נראה לי שהעוצמות האישיות שפיתח דן בילדותו
הלא תיאמן, אימנו אותו לאחר מכן את השריד
ה ולקחת ולנצל כל אפשרות שניקראת בדרכו..
קצת כמוך חיים, הרץ למרחקים ארוכים..ומתפרנס בדרך כה מכובדת....
אתה במרתון ודן במרתון של החיים (חחחח, דווקא מאד מתאים לי משחק המילים הזה...)
תודה לך חברי היקר.. גם על המחמאות שהרעפת עלי..
מאד אהבתי , השטוטניקית:)))))
זאביק השועלון
כמה אני שמחה שבאת זה הרי ביקורך הראשון פה אצלי
אכן סיפור חזק מרגש ובסופו של דבר נותן תקווה רבה....
ואני, הרי קיצרתי וקיצרתי ולא סיפרתי שום תיאור מיוחד
אלא תקציר, והסיפור מתוך עיניו של ילד אחד קטן...
ירין חבר שלי יקר. ועתה גם תורי להתרגש..
ואני רק כתבתי סיפורו המיוחד כל כך של איש
שחייו היו כה יוצאי דופן.ושרד והתגבר ועשה חיל.
זה סיפור שצריך לתת תקוה לכל אחד
שלא משנה בעצם כמה נמוכים היו הסיכויים
שלך להצליח, בסופו של דבר.
הגורל וההמשך בהחלט תלויים ברצון והיכולת
להתרומם מאותו מקום נמוך ולהצליח.
תודה לך חברי גם על המחמאה שהרעפת לכיוון שלי..,
ואני הרי רק סיפרתי :))))
חיבוק גם לך ויום נפלא שיבוא אלינו,אמן.
אמת וימיב
תודה יקרה
יקירתי, גם הוא בביתו קורא את מה שאת כותבת....
ואכן יש באיש המון כח רצון ונחישות שללא היו לו כבר לא היה בכלל.....
תודה לך על התגובה וגם על הכוכבון הירקרק גם:)))))
צודק חבר
תודה על התגובה
שיווה יקרה, אנחנו שתינו באותה דעה...
גם במשפחתי הלא שיגרתית חלקם יצאו כאלה וחלקם יצאו אחרים
ודן, פשוט התמזל מזלו.. ובין כל הבלאגן, בהחלט הוציא מתוק מעז
תודה לך חברה שלי
חתיכת סיפור חיים..
ממקום כזה אפשר או להתחשל או להכשל..
ובלי סופרלטיבים... משהו אישי...
כשבני הצעיר התלונן בפני ושטח את ליבו על
"מר גורלו"... חסכים משפחתיים ובית גידול לא שיגרתי
עניתי לו שוב וענה: לא בחרת למי להיוולד, ולא ניתנה לך הזכות להחליט..
אתה אחראי לנתוניך ונקודת הפתיחה להמריא ולהמיר את האין ביש,
את הריק בחסר ואת שחשקה נפשך....
הוא בוגר... שונה ממני (למזלו) בן לתפארת....
ואילו בני הבכור, שגדל ביתר חסות וכסות..
יצא אנרכיסט :)))
אז דני, יצא לך טוב מאד, תטפח לך על השכם בגאווה וקבלה.
תעשה אהבה... ותהנה
תודה לך יפתי היקרה, אני כתבתי מתוך זיכרון
בסגנון שלי כמובן,
דן לא הסכים לקורא לפני הפרסום..
אין ספק שהיה לו צורך לראות
את הקורות אותו כך על גלי הוירטואליה
נראה לי שבאיזה אופן זה די משחרר..
"הנה סיפרתי את סודי ואפילו נשארתי בחיים:))))"
וביננו, מי יודע כמה ילדים כאלה
עדיין מסתובבים גם היום ככה בדרכים....
אורנה חומד, חחח
ובסוף אני אוספת
את המחמאות:)))))
היה כדאי!!!
תודה לך יקרה
אכן חבר טוב....
ציפי היקרה, קראתי את הסיפור של דן בשקיקה כבר מספר פעמים ודמעות זלגו מעיניי, כל כך מרגש ומצמרר, מה שחשוב שהסוף הוא טוב, היה לו מזל ולימים הוא הפך לאיש משכיל ובעל משרה בכירה, אני מניחה שדן מאושר בחלקו אך העבר תמיד מבצבץ אי שם ומזכיר לו נשכחות. אני מבינה את בצורך שלו לספר לך ועוד יותר את הצורך שהסיפור יכתב, זה כמו להשתחרר מאיזו צועקה.
ואת כותבת מדהים יקירתי.
מתוקה,
אכן פוסט מרתק.סיפור חיים מרתק.
בחירתו של דן בך מובנת מאליה.הוא בחר נכון.
כתבת נפלא ואכן אני בטוחה שמעבר כמו שלו אי אפשר להפרד.
נדמה לי שהרווחת חבר נפלא.
ציפי יקירתי
נהדר שמימשת את רצונו של דן הוא ממש בגילי (-:
ואולי כעת משיקרא את סיפורו מנגד יבין שהתרחש בחייו נס
והנה הפך לגבר משכיל ובעל תפקיד ניהולי.
ולדן היקר... אני ילידת יפו (-: בסיפור שלך משתמע שלגור ביפו זה מעין אות קין
את ילדותי עד שירותי בצבא ונישואיי -יפו הייתה העיר שלי
גרנו ברחוב פושקין בסמוך לשד' ירושלים, וכשאני כותבת לך מילים אלו
אני חשה געגועים לבית הערבי ( כך ניקראו הבתים) שגרנו בו,
למרות שמעליו היו עוד 2 קומות הבית היה בנוי בעיצוב מיוחד עם
כניסה רק לנו, גינה, מדרגות, מרפסת
רוב הצמחים שבביתי רובם הם מהצמחים שלקחתי מבית הוריי
מזכרת נהדרת מבית הוריי / מיפו
דן, בסיפורך לא הכי הבנתי סיפרת שהיית נשוי ויש לך ילדים
ואחר סיפרת ש-18 שנה לא היית במערכת יחסים, נוצר חלל בסיפור
והרגיש לי עצוב, אך אם שרדת בילדותך, לבטח עוד תכיר את אותה אחת
שתאשיר את חייך, תאהב את עברך ההוה שלך ותירצה בעתיד ללכת לצידך
יד ביד
* כוכב אהבה ממני ציפי'לה ( סליחה גלשתי.....)
וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות לליבך, ציפי שלנו
שבוע ניפלא לשניכם
חיה