בתנוחת עובר היא שוכבת על הספה מולי,

ראשה מונח על כף ידה הדקיקה.

אני יודע בדיוק על מה היא חולמת,

גם ללא שמץ של מושג,

אני יודע על מה היא חולמת.

זו רק המוסיקה הזאת העושה אותי אסדת קידוח בים הרוח,

באוקיינוס הנפשות הגוועות והחולמות.

אויר קליל, חריג משהו בליל הקיץ הבוער, מפלח את רשתות החלונות, מתעקש לגלוש על גלי שערותיה,

מתעקש ללטף את צערה.

אני שונא את הרוח,

היא גורמת לי לדעת.

אז כרגיל אאחוז בשרטוני הקרח בים הרוח

מהם אבנה לי איגלו בתוך האש.