טוב, זו ההתנסות הראשונה שלי פה.. אז עמכם הסליחה! =)

רציתי לשתף אתכם בנושא שמוכר להרבה אנשים לצערי. פרידה מבן זוג.

פרידה יכולה להיות קלה ויכולה להיות גם קשה. במקרה שלי.. איך לא?.. קשה מאוד! חחח

מערכת היחסים שלי עם אותו בחור נבנתה בתחילה על קשר של ידידות, וכמו בכל הסרטים הרומנטיים הנדושים.. התאהבנו והיינו לזוג. למרות כל השוני, פערי הגיל, סגנון שונה של חברים.. נלחמנו בכל למען האהבה שלנו.

אך כמו בכל סרט שמכבד את עצמו, חייבת להיות דרמה או תפנית בעלילה!

אז הדרמה שלנו הייתה אי הבנה קלה שהתגלגלה והפכה לחלק הכי קשה בחיים שלי.. פרידה!

הפרידה הייתה מאוד קשה לי, כבר לא היו שירים, לא היה למי להתקשר ולומר לו בוקר טוב, לילה טוב, שבת שלום..

הייתי פשוט חיה על אוטומט.. מתעוררת, הולכת לעבודה, ללימודים, חוזרת הביתה וכו'.. לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב על מערכת יחסים אחרת! כי הריי אין מצב שלא נחזור, אני והוא נועדנו להיות ביחד לעולמי עולמים וכל השטויות האלה. במשך 8 חודשים הייתי בטוחה שעוד נחזור, עד לרגע ששמעתי שהוא חזר לאקסית שלו.. חוצפן! אני יושבת שבעה (שמונה חודשים) על ה"אהבה" שלנו, והוא בשיא חוצפתו כבר מצא לו "אהבה" חדשה.

לא יכולתי לשאת את זה! ופשוט הכרחתי את עצמי להשלים עם העובדה שאנחנו לא נחזור אף פעם. אז התחלתי לצאת עם גברים, אך אף גבר לא הגיע אפילו לקצה של הבוהן שלו! הוא השאיר אצלי צלקת ורף מאוד גבוה!

גם שנתיים אחרי, אני עדיין חושבת עליו, כל גבר אחר שאני יוצאת, אני מיד משווה אותו לאקס.. זה כבר בא בטבעיות! אני יודעת שזה פתטי, אבל מה אני יכולה לעשות!? זה כבר יוצא ככה באוטומט!

הנקודה שאני רוצה להבהיר כאן, זה שבאמת תקשיבו לדיעות של האנשים שסובבים אתכם בכל הקשור למערכות יחסים.

אני חושבת, שאם הייתי מקשיבה להורים שלי ולחברות שלי, אני לא הייתי נפגעת ברמה כזו.

אני תמיד חשבתי שאני צודקת, וביטלתי את דעותיהם ועצותיהם של האנשים היקרים שלי. הרגשתי אז מלכת העולם, שכולם מקנאים בי, הייתי עיוורת לכל מה שסובב אותי. האהבה עיוורה אותי!

כיום אני משלימה עם התהליך שעברתי, ואפילו לוקחת הכל בפורפורציה.. משתדלת תמיד לקחת מהתקופה הזו תובנות שלא יישמתי בעבר, וליישם אותן כיום.

עוד יגיע היום שהאביר על הסוס הלבן המיוחל, יגיע אלי! אני אופטימית מאוד!

בכל אופן שיהיה לכולנו המון בהצלחה!