אנחנו שוכבים על המיטה. רגע רך ואוהב. הכי אוהב.

הבטן שלי מציצה מתחת לחולצה.

"אני יכול לנשק לך את הבטן?" אתה שואל אותי, קצת בשובבות, הרבה ברוך.

"כן, אני עונה בקול קטן".

אתה מנשק וממשיך. מרים את המבט. "אני יכול לנשק לך... את החזה?"

אני נאנחת אנחה קטנה ואוהבת.

"כן", אני עונה, בקול עוד יותר קטן. והדמעות מתחילות לזלוג.

"למה את בוכה?" אתה שואל אותי בעדינות, באהבה.

"כי אני מתרגשת".

עוד אנחה קטנה ומתרגשת.

"ולפעמים כשאני מתרגשת, אז אני בוכה".

"אני אוהב אותך" אתה אומר בקול קטן אבל העוצמה של האהבה כל כך גדולה.

הרגע הכי אוהב.