מאיר היה אדם שהאיר את כל הסובב אותו באור של אהבה לשמה, אהבה של הענקה. את מאיר, חותנו של גיסי, הכרנו לראשונה בחנוכה האחרון. רק לפני שבעה חודשים.
הפגישה הראשונה, בית משפחת זנזורי- הוזמנו לביתם של מאיר ורינה, להדלקת נרות, לרגל הכרת המשפחות. הגענו מעט נבוכים, כמו בכל ארוע מסוג זה- מה נדבר, את מי נפגוש ועוד חששות כאלו. הדלת נפתחה והתקבלנו במאור פנים וחום רב על ידי מאיר ורעייתו. תוך דקות ספרות השיחה קלחה, התחושה הייתה שאנו מכירים מזה שנים. יכולות הבישול המופלאות של האם, החן והחום הרב שהוקרן ממאיר הצליחו ליצור אווירה משפחתית מאוחודת ומגובשת. בסיום המפגש לא היה ניתן להאמין שזו רק פגישתינו הראשונה.
פגישה שניה עם מאיר- שבת חתן בבית הכנסת, שהקים, יזם וניהל במאור פנים ובאהבה רבה. הגענו להשתתף בשמחת החתן, מאיר קבל אותנו בחום ובחיוך רחב, הפנה אותנו למקומות ישיבה סמוכים לארון הקודש. בבית הכנסת ניכר שכל המתפללים במקום אוהבים את מאיר אהבה רבה. במהלך התפילה דאג לכבד אותנו בעליה לתורה, את בני הצעיר חיבק בחום ואיפשר לו לשאת את ספר התורה, עטוף בטלית. הבן התרגש מאוד,והרגיש גדול ומיוחד, הרי הוא עוד לא בן מצווה.
פגישה שלישית עם מאיר- לפני כשלושה חודשים, בחתונה. החתונה נערכה בבית הכנסת במקווה ישראל. מאיר קבל את האורחים באור גדול בחיוך רחב, כל אורח קיבל כיפה נאה כשי לפני הכניסה להיכל. כל החתונה מאיר היה עסוק וטרוד שלכל אחד מהאורחים יהיה טוב, ונעים כל אורח הרגיש שהוא ארוח הכבוד בחתונה הזו.
פגישה אחרונה- בית העלמין מאיר נפטר בפתאומיות, בסמוך לבית הכנסת אותו הקים. בלוויה השתתפו עשרות רבות של מלווים אולי מאות אחדות. מההספדים הכואבים והמרגשים למדתי פעם אחר פעם על האור הרב שהקרין על הסובבים אותו. על העזרה ומתן בסתר, על התנדבותו ללמד לבר המצווה. אפילו ראש העיר הגדולה הרגיש צורך לבוא ולכבדו בדרכו האחרונה.
אסיים בהקדשת בית משירה של זלדה לזכרו של מאיר, ששמו כה הלם אותו, את דרכו ואת מעשיו. "לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים יהי זכרו ברוך. |