שלשום עבר בכנסת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א–2011 (ר' נוסח מלא באתר הכנסת http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3/373_3_2.rtf).
הבלוגספירה מלאה בעמדות בעד ונגד, וברשותכם, גם אני מעוניין לתרום את דעתי:
כבר עמדתי על כך בפוסט קודם, אשר עסק בחוק לשלילת אזרחותם של המורשעים בעבירות בטחוניות, כי יש לקיים דיון בדבר נחיצותו של חוק. חוק חדש נועד למלא לאקונה - לפתור בעיה שהדין לא נתן עליה את הדעת. השאיפה היא לא להעמיס על ספר החוקים ללא כל צורך, ולהמציא פתרון לבעיה שכבר נפתרה בעבר, במסגרת חוק אחר.
כמו כן, יש לבדוק מיהו קהל היעד של החוק. האם הכוונה היא לגופים זרים, או ל"אוייבים מבית" מן הסתם, לא ניתן לאכוף על גוף זר את סמכות השיפוט הישראלית. אם יש לו כאן כבר עסקים - הרי שהוא עסק מקומי. המשמעות המיידית כי אין יכולת אכיפה כנגד גופים הקוראים להחרמת ישראל בגבולות הקו הירוק, משום שהם בדרך כלל יושבים בחו"ל ואינם כפופים לסמכות בימ"ש הישראלי - אלא רק היושבים כאן ולרוב מצמצמים את קריאות החרם למגזר התנחלויות (לרבות מזרח י-ם ורמת הגולן).
ככל הנראה הכוונה היא להפרע אך ורק מ"אוייבים מבית", הווה אומר: אומנים; שמאלנים / פעילי זכויות אדם / חברי אירגונים הקוראים להשמדת של מדינת ישראל והפיכתה למדינה פלסטינית או סתם מדינה דו-לאומית; הומואים עם עיגולדים שקוראים עיתון הארץ וכיוצ"ב טיפוסים א-סוציאלים, רצוי מקרב בעלי יותר מ- 12 שנות לימוד. על פניו, יש כאן רדיפה פוליטית של צד אחד מהמפה הפוליטית.
שאלה נוספת היא מה היקף התופעה כיום ביחס לעבר? אלו השלכות יש לקריאות לחרם? האם קריאת האומנים להחרים את היכל התרבות באריאל גרמה להפסד כל שהוא לציבור היושב שם? למשל, האם חלה ירידה במכירות תבליני מיה הפועלים באיזור התעשיה במישור אדומים, בעקבות קריאות לחרם מצד גורמים המצויים בסמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי? האם בכלל התעוררה בעיה, מעבר לתדמיתית, המחייבת התערבות המחוקק? בעיה תדמיתית אפשר לפתור בהסברה / תעמולה - ולא בחוק. על כך לא ראיתי התייחסות בשום מקום.
ראשית, ההגדרה. מהו חרם? נעיין בסעיף 1 לחוק:
"חרם על מדינת ישראל" – הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית.
אם כן, חרם הוא מחדל (כלומר ישיבה בצד מבלי לנקוט במעשה) במתכוון. ממש משטרת מחשבות - אבל נמשיך הלאה, כי זו לא התמונה המלאה.
סעיף 2 יוצר סנקציה ראשונה - קביעת עוולה אזרחית:
(א) המפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, ועל פי תוכנה של הקריאה והנסיבות שבהן פורסמה יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והמפרסם מודע לאפשרות כאמור, עושה עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליו.
מה זה אפשרות סבירה? היכן היא משתלבת עם חופש הביטוי הראוי בחברה דמוקרטית? מיהו מפרסם - האם גם הפורום (עיתון, אתר אינטרנט, תחנת טלוויזיה) או רק הקורא עצמו? יש לך השלכות - אדם עשוי לצאת בקריאה פומבית לחרם על התנחלויות (וברור שרק כנגד התנחלויות, מספרם של הקוראים לחרם על מדינת ישראל היושבים כאן, בטל בששים ביחס למספר האנשים העשויים לקרוא לחרם על התנחלויות) כדי לנהל משפט פוליטי לאחר מכן. אם הוא מוכן לקחת את הסיכון - אך העיתון לא מוכן - עלולה להיות כאן חסימה של יכולתו להביא את המסר לציבור בארץ ובחו"ל. שאלתי קודם לגבי הנזק, אולם מסתבר כי השאלה אינה רלוונטית - בהמשך הסעיף נקבע כבר, כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק. יש לתת את הדעת כי לא נקבו בסכום מקסימום, מינימום או מומלץ. חוקים אחרים מציינים את גובה הפיצויים לדוגמה (הטרדה מינית - 50 אלף ש"ח; חוק הספאם - 1000 ש"ח וכיוצ"ב). כל הכרעה שיפוטית, לגבי גובה הסכום, תחשוף את השופט לביקורת מימין ומשמאל - ותעלה טענות מחודשות לגבי פוליטיזציה של מערכת המשפט הישראלית ונטייה פוליטית של שופט זה או אחר. האם מישהו נתן על זה את הדעת? מסופקני שהוגי החוק, אשר גם מנהלים מאבק כנגד בית המשפט העליון, סברו שהם תופסים פה שתי ציפורים במכה אחת - גם רדיפת שמאלנים, וגם דה-לגיטיציה למערכת המשפט. למעט ליברמן (ממנו אני מחזיק כאדם חכם, אינטליגנט וחריף שכל), אני לא נותן להם קרדיט ולא מייחס להם אינטליגנציה מעל הממוצע הארצי, או יכולת אנליטית כה מבריקה.
סעיפים 3 ו- 4 לחוק קובעים סנקציות מנהליות. כלומר: אין צורך בקביעה של בית המשפט (בדיון פלילי או אזרחי) כי גורם כלשהו קרא לחרם - אלא די בקביעה ערכית של גורמי המינהל (שר המשפטים, שר האוצר - ככל הנראה אלו אשר יוסמכו מטעמם) כי היתה כאן קריאה לחרם. מה יקרה כארש אדם חשוך כמו אלי ישי יקבל את תיק האוצר - כל הנזקים שהוא עשה במשרד הפנים לתדמית של מדינת ישראל יוכפלו עשרת מונים בתפקידו כשר אוצר.
הסנקציה המיידית היא פסילה מהשתתפות במכרזים (רלוונטי לגופים עסקיים) ושלילת מימון המדינה, באופן ישיר ועקיף (רלוונטי לעמותות ומלכ"רים).
לא די שרודפים את אירגוני השמאל (גם הציונים) בשל מימון בחו"ל - כעת מבקשים לשלול מהם מימון ישראלי - למשל על דרך שלילת הכרה לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה - סעיף הקובע כי תרומות לגוף זה יוכרו לצורכי מס. גוף ציוני כמו "שלום עכשיו" (ואני לא צוחק: אביגדור ליברמן חילק ציונים ואמר ש"שלום עכשיו" הם ציונים - מי אני שאטען אחרת?) יאבד את האפשרות לקבל תרומות מתוך ישראל, משום ששר האוצר עשוי לפרש ביקורת לגיטימית על התנחלויות או גדר הפרדה כקריאה לחרם. מאידך, אם תפנה "שלום עכשיו" לבית המשפט והאחרון יחליט לפסול את החוק, או לפחות את יישומו, על גורם זה או אחר - שוב יואשם בפוליטיזציה, ושוב פעם יגנו את השופטים, בועלי הנידות, בוגרי האוניברסיטה העברית, המתגוררים ברחביה והמייצגים מיעוט של אנשי שמאל המהווים 3% מהאוכלוסיה.
הבנתי שמדינת ההפרטה של נתניהו לא רוצה לממן שום דבר, אבל בכל זאת - עד עכשיו לא היגענו למצב בו מונעים החזרי מס מאזרחים שמעוניינים לקדם אג'נדה פוליטית לגיטימית, בגלל גחמה של פוליטאי זה או אחר. אדרבה, מניעת החזרי מס מהתורמים לאירגוני שמאל תעלה את תקבולי המדינה ממסים - מה ייעשה בכסף? יוקם היכל תרבות עפרה?
אדרבה, סעיפים 3 ו- 4 מעידים כאלף עדים כי המטרה היא להפרע מ"אוייבים מבית" - משום שחבורות של בני נוער אירופאים, הלבושים בכפייה כפריט אופנתי, השופכים על רצפת סופרמרקט בפריז או מילנו סחורה ישראלית (וזה אחרי שנגמרו להם סניפי בלוקבסטר ומקדונלד שאפשר לשרוף כמחאה נגד האימפריליזם האמריקני) - אינן נזקקות לסיוע כלכלי של ממשלת ישראל, הם אינם מקבלים כספים מהטוטו, ולא מעניין אותם אם תרומה להם ולפועלם מוכרת לפי פקודת מס ההכנסה הישראלית - המסקנה המתבקשת היחידה היא כי החוק לא נועד להלחם בתנועות חרם בינלאומיות המנסות למוטט את הלגיטימציה של ישראל בחו"ל - אלא נועד לרדוף ישראלים ותושבי ישראל, על רקע פוליטי, ולצמצם את חופש הביטוי שלהם !!! למה שלהם - שלנו, של כולנו !!!
לסיכום, ניתן לומר כי מדובר בחוק מסוכן, אשר מטרתו לצמצם את חופש הביטוי של חלקים נרחבים בציבוריות הישראלית - והישראלית בלבד, תוך יצירת דה-לגיטימציה מסוכנת למערכת המשפט הישראלית, ולקינוח - מיועדת לחסום מימון ישראלי (גם פרטי) מגופים לגיטימיים בעלי נטייה לצד השמאלי של המפה - וזאת לצד נסיון מקביל לחסום קבלת מימון מחו"ל, באמצעות ועדות חקירה פרלמנטריות. פילנטרופ גדול, המעדיף לתרום לצדקה, יעדיף לתרום לגוף מוכר (כמו מד"א או לב"י) ולקבל הטבות במס - ולא לתרום לגוף שאינו מזכה בהטבות במס, כמו אנרכיסטים למען הגדר, גוש שלום, שלום עכשיו, מפלגת קדימה, מטה הפריימריס של הפיינשמקרים (יו"ר הכנסת רובי ריבלין, השר מיקי איתן; השר מרידור ועוד איש ליכוד שצר לי ושכחתי את שמו) - וכל גוף אחר ששר האוצר יחליט, באופן פוליטי, שהוא קורא לחרם של ישראל. |