כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק שני

    8 תגובות   יום רביעי, 13/7/11, 19:34

    ''

     

    בנובמבר 2001, עמדתי ברחוב במנהטן והבטתי בתור העצום של אנשים שהתאספו בכניסה לקולנוע. כמה בלוקים משם, תור גדול לא פחות התקבץ ליד בית קולנוע אחר. לא היה צורך לשאול אף אחד כדי לדעת, כולם באו לראות את הארי פוטר. הסרט הראשון בסדרה, "הארי פוטר ואבן החכמים" היה אחד הפרויקטים המסקרנים והמדוברים של תחילת העשור. לאחר הצלחתם ההיסטרית של ספרי הסדרה (נכון לאותו רגע, היא מנתה ארבעה), היה ברור שהסרט יהיה הצלחה קופתית גדולה. השאלה עד כמה והאם תהיה הצדקה לעבד גם את הספרים הבאים בסדרה, נפתרה ברגע שבהיתי במאות אנשים מאורגנים בטור עורפי, מקווים לחטוף את הכרטיסים שנותרו להקרנה באותו ערב.

    עשר שנים (מינוס ארבעה חודשים) ושבעה סרטים לאחר מכן, הגענו לנקודת הסיום. את הספר האחרון, "הארי פוטר ואוצרות המוות", סיימתי לקרוא מזמן והחצי הראשון של העיבוד הקולנועי היה אולי המוצלח מכולם. הציפיות שלי כלפי חלק ב של הפרק הסופי, היו גבוהות כמעט כמו לפני שקראתי את הספר עליו הוא מבוסס. היה באוויר סוג של חשמל, או שאולי הייתה זו קללת אימפריו שמשכה כל כך הרבה אנשים לצבוא על דלתות האולם ולחכות לחזות בסופו של עידן. למרות שכולם (כולל אני) ידעו בדיוק איך הסיפור נגמר, הרי קראנו את הספר, המסתורין הגדול היה לגלות איך זה יראה מחוץ לדמיון שלנו.

    חלק ב של הארי פוטר ואוצרות המוות מתחיל בדיוק בנקודה בה הסתיים החלק הראשון. וולדמורט (ששוב אין להזכיר את שמו) מחפש את שלושת הפריטים שלפי האגדה, יאפשרו למחזיק בהם לשלוט במוות ולהיות למעשה בלתי מנוצח. במקביל, הארי, רון והרמיוני מחפשים את אחרוני ההורקרוקסים – חפצים בהם הסתיר וולד... זה שאין להזכיר את שמו חלקים מנשמתו הקרועה. עם כל הורקרוקס שמושמד, אדון האופל נחלש והארי ושות' עושים צעד נוסף לקראת הריגתו והכרעת המלחמה. לאחר השיטוטים ברחבי בריטניה בחלק א, המחצית השניה מתנהלת בעיקר בחצי המגרש של הקבוצה המארחת. אוכלי המוות, משרתיו של זה בלי האף, השתלטו על בית הספר הוגוורטס ופרופסור סנייפ מונה למנהל. הארי ושני חבריו מבינים שעליהם לחזור לבית הספר, לקראת המערכה האחרונה על גורל העולם. אם ינצחו הרשעים, ימיטו שואה על כל מי שאינו קוסם טהור דם, כולל המוגלגים חסרי כוחות הכישוף, זאת אומרת אנחנו, בעודם מחנכים את הדורות הבאים לשנאה וענישה מוחמרת על כל סטיה מנאמנות מוחלטת לאדון האופל.

    ואתם חשבתם שחוק החרם זה הדבר הכי מדאיג שקרה השבוע.

     

    למעשה, זה משהו ששמתי לב אליו בזמן הצפיה. לאורך הספרים, היו רמיזות לכך שהמלחמה בעולם הקוסמים גולשת לאיטה אל עולם המוגלגים. למרות שאיננו יכולים לראות, או להבין את קיומה, המערכה הסופית אמורה הייתה לגדול עד כדי כך שגם ממשלות המוגלגים יהוו צד בעניין. אחרי הכל, אם קרחוני מנצח, די הלך עלינו, צורכי החשמל. עם זאת, אין כל מעורבות מוגלגית שהיא בחלק הזה של הסרט. הייתה קצת בחלק הראשון, אבל גם היא הייתה מזערית. בשלב העיבוד, היה צורך לבחור האם להתעסק רק בנקודת המבט של הקוסמים, או לערב גם את האנשים היושבים באולם ולגרום לבני דמותם להפוך לחלק פעיל בעלילה. בדומה לפרקים הקודמים, גם כאן הוחלט שמוגלגים הם משעממים ושאם כבר רואים את הלונדון איי, זה לא כי איזה קוסם אפל משמיד אותו, אלא פשוט כי זה מה שרואים משמי לונדון.

    אין זאת אומרת שהספר נפקד סצנות קרב המוניות והרס מבנים מפורסמים. פשוט המבנים המפורסמים הם אלה שהקוסמים ומעריצי הסדרה מכירים הרבה יותר טוב מראש ממשלת בריטניה. אם יש דבר אחד שחסרונו תמיד הורגש בסרטי הארי פוטר, זו תחושה של אפיות, של גורלות המוכרעים בקנה המידה הגדול ביותר שאפשר. אוצרות המוות – חלק שני מביא סוף כל סוף את האפיות הזו למסך. בניגוד לחלק הראשון שהכיל מעט מאוד אקשן והרבה מתח, החלק השני רווי אקשן, קרבות ופיצוצים. רוצים ענקים שנלחמים? יש ענקים שנלחמים. רוצים כדור אש בצורת נחש? יש כדור אש בצורת נחש. רוצים אלפי אנשי זאב וכיפת ברזל עשויה לחשי הגנה? אני זורק לכם גם דרקון בשביל הכיף.

    הסרט מוקרן גם בתלת-מימד וגם בגרסה הזולה והפחות ממושקפת. בדרך כלל, אני ממקטרגי התלת-מימד ומאוד שמחתי שהחצי הראשון של הסרט הוקרן בדו-מימד בלבד. הפלא ופלא, התלת בחלק ב מפתיע לטובה ואף מוסיף לצפיה. לא חייבים אותו, אין אף סצנה שצפיה בדרך המסורתית יותר תגרע ממנה, אולם זה אחד מהמקרים הנדירים בהם שווה לשלם עוד כמה שקלים לכרטיס תמורת החוויה. מכיוון שהסרט מכיל הרבה שוטים בתנועה, חלק מקיפים את הדמויות, או מפרידים אותן מהסביבה, הטכנולוגיה נוצלה בחוכמה כך שתקל על יצירת האשליה כאילו ממש נמצאים שם. כשהצלם מהלך על רחבת הכניסה של הוגוורטס, השחקנים מסודרים כך שנרגיש אותם חולפים על פנינו. נסיעה בקרונית במעמקי בנק גרינגוטס, מזכירה מתקן בלונה פארק, רק עם יותר גובלינים ופחות שיכורים שחושפים את עצמם למצלמה.

    הסרט נאמן לספר. אולי שונו פרטים קטנים בכדי להתאים למדיום המצולם, אבל רוב ההתרחשויות החשובות והדיאלוגים המלווים אותן, נלקחו מהספר מילה במילה. מסיבה זו הגיע החשש היחיד שהיה לי מסרט זה. הספר מכיל כמה קטעים שנראים כאילו ג'יי קיי רולינג כתבה אותם מתוך מחשבה על עיבודם לסרט. בניגוד לחלקים הראשונים בסדרה, שנכתבו כספרים נטו, בשלב כתיבת אוצרות המוות, רולינג ידעה היטב שתצולם לו גרסה מוסרטת ונדמה שפה ושם נסתה לכתוב תסריט הוליוודי על חשבון טכניקה ספרותית. זה התבטא בעיקר לקראת הסוף, כשדמויות מתחילות לזרוק משפטי מחץ והאקשן נעשה אינטנסיבי במיוחד. החשש שלי היה שגם הצוות המוכשר מאחורי הסרט, לא יוכל לעמוד במלכודות שטמנה רולינג ללא כוונת זדון.

    לשמחתי, הבמאי דיוויד ייטס והתסריטאי סטיב קלובס הצליחו להתמודד עם הטקסט ולשמור על האווירה האפית, מבלי לגרוע מעומקן של הדמויות ומבלי להעמיס בקיטש, מה שצוות פחות מוצלח היה עושה בוודאי. אחד השינויים הבולטים, לפחות ביחס לסרטים הקודמים בהם הופיע, הוא שוולדמורט נראה יותר פגיע ויותר אנושי. אולי זו השמדת חלק מההורקרוקסים שהחלישה אותו, אבל נראה שהוא לראשונה מודה בטעויות ונתון לאותן חולשות אנושיות כמו כל אדם אחר, קוסם או מוגל. אומרים שאדולף היטלר זכה לנצחונות צבאיים לא בזכות היותו טקטיקן מחונן, אלא משום שהקיף את עצמו בכאלה. וולדמורט יוצר בדיוק את הרושם הזה. כשהוא מוליך מתקפה, או נושא נאום, הוא מעביר צמרמורת של אימה בכל מי שלפחות אחד מחמשת חושיו מתפקד. כשמשהו בתכניות משתבש, או שוולדמורט נפגע בעקבות רגע של היבריס, הוא כבר לא כזה מאיים ואף נראה אובד ומנותק מהמציאות. לעומתו, נוויל לונגבוטום, הפוגה קומית נלעגת עד כה, הולך ומתגבש כמנהיג בהעדרו של הארי משטח בית הספר.

    חשוב לציין שאם התכוונתם לקחת את הילדים לראות את הארי פוטר ואוצרות המוות, אל תעשו זאת, אלא אם הילדים מספיק בוגרים ומספיק מכירים את הסיפור בכדי לא למרר בבכי. הסרט עוסק במלחמת קיום רבת משתתפים ובהתאם לכך, המוות אינו זר לו. סצנות רבות מראות אנשים נהרגים בקרב והחל משלב מסוים, כמעט ואין פינה בה לא פזורות גופות שטרם הספיקו לפנות. במשך שישה ספרים ושישה סרטים, מוות של דמות היה עניין כה חריג, עד שמעריצי הסדרה עסקו בקדחתנות בניחושים את מי רולינג מתכוונת להרוג הפעם. באוצרות המוות, אנשים מתים. בעלי חיים מתים. גם התמימות לא שורדת. יש הומור שמוצא את דרכו בין רגעי האימה, אבל אל תטעו לחשוב שהגעתם לסרט קסום ומופלא על תלמידים מתבגרים שעושים תעלולים במסדרונות בית הספר. גמרנו עם השלב הזה, הארי פוטר כבר לא ילד. הסדרה התבגרה עם הדמויות הראשיות בה. הן חוו אהבות, שברונות לב, חלומות שהתנפצו ותקוות שהתעוררו מחדש. כדי לסגור את העסק כמו שצריך, דיוויד ייטס עשה את מה שאף במאי אחר לא עשה לפניו. הוא לקח את המילים הכתובות של ג'יי קיי רולינג והפך אותן לעולם חזותי פעיל ומציאותי. לא משנה כמה כשפים ויצורי פלא מופיעים על המסך, באוצרות המוות, על שני חלקיו, מרגישים לראשונה שיש שם עולם שלם וחיים שלמים שעוברים דרכו. אם יש לכם זמן וכח, אני מציע לראות את כל שמונת הסרטים ברצף (או לפחות יום אחרי יום) ולראות כיצד מסיפור מופלא על הילד שנשאר בחיים, התגלגלה הסדרה לתצוגה אפית של מלחמה על גורלו של עולם שלם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/11 00:16:
      הסרט היה נהדר, צפיתי בו בארה"ב ואכן המון אנשים צבאו על הדלתות ואנשים הופיעו מחופשים בכל מיני דמויות מהספרים. המוצלח ביותר היתה תחפושת של הסניץ' - הכדור המוזהב של המשחק. נהניתי מאד מהצגת חצות בתלת מימד, יחד עם 3 ילדי. יכולת תאור מדהימה של הסופרת הבריטית רולינג והסטר ללא ספק הצליח להעביר את האוירה המשחמלת של הסרט.
        16/7/11 17:54:
      נהייתי אדיש לאפקטים "המרשימי" של המחשב. לכן הרי פוטר שיעמם אותי מחץ!
        16/7/11 09:39:
      ראיתי את הסרט בלילה ואני חייב להודות, הם נתנו שם עבודה רצינית של אפקטים. חבל שפספסו שם את כל הקטע של עולם בני האדם אבל אי אפשר לצפות להכול.
        15/7/11 23:14:
      שמעתי על הסרט רק ביקורות טובות. יש האומרים כי מדובר בסרט הטוב ביותר מבין כל סדרת הארי פוטר...
        15/7/11 21:41:
      היה מרגש, היתה אקסטזה אמיתית באולם מהרגע בו כבו האורות ועד למחיאות הכפיים הסוערות בסיום הסרט. וללא ספק, בתלת מימד!
      ביקורת נהדרת, חיכיתי לזה.
        14/7/11 14:39:

      "חשוב לציין שאם התכוונתם לקחת את הילדים" אל איזה ילדים אתה מדבר נראה לי שגם את הנשים אי אפשר לקחת לכזה סרט. אני אצטרך ללכת לבד. מגניב

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין