בפוסט הקודם, נכתב על החשיבות בשחרור גלעד שליט על מנת לשמור על יסודות החברה הישראלית. חשיבות שיכולה להסביר את ההענות שלנו להחליף אלף אסירים בעבור חייל אחד. אך חוסר הפרופורציה של העיסקה היא המרכיב הפשוט בשאלת המחיר. עקב אכילס העיקרי של העיסקה הוא מחיר הקרבנות הפוטנציאלים של משוחררי העסקה. למעשה אם הפלסטינים היו מוותרים על אסיריהם ומציעים לנו להחזיר את גלעד תמורת עשר גופות של ישראלים, ספק אם היה ישראלי אחד (כולל משפחתו של שליט) שהיה מסכים לעיסקה. הרי שחרורו של גלעד נועד לשמר את יסודות החברה, ועסקה מאין זו עשויה להרוס את אותם. העניין הוא ששחרור רוצחים מהכלא נושא סכנה לרצח עתידי. כך קרה שהויכוח בין תומכי ומתנגדי העיסקה עוסק לא מעט ברמת הסכנה: -
- תומכי השחרור מצביעים על כך שמאגר שונאינו החמושים כל כך גדול, עד כדי כך שאפילו 1000 מרצחים (למעשה רק כמה עשרות מתוך העסקה הם רוצחים) לא ישנו את מאזן הסכנה. דוגמה לכך ניתן למצוא בפוסט של רונן מאיר הגורס שהסכנה משחרור המחבלים, היא חלק מאותה סכנה של "להיות ישראלי" תנו להם אלף רוצחים -
- מנגד מתנגדי העסקה טוענים ששחרור מספר רב של רוצחים מהווה אינדיקציה ודאית לרצח עתידי של ישראלים, ולראיה הם מסתמכים על הסטטיסטיקה של רוצחים ששוחררו וחזרו לסורם. לצערי אני לא יכול להציע את הפתרון לשאלת רמת הסכנה (ביננו מי באמת יכול?). אני כן יכול להציע את הגישה הבאה: תמורת שחרורו של גלעד אפשר לשחרר גם את מי שרצח, אך אסור לשחרר את מי שירצח. כן אני יודע על פניו נראה שהנוסחה הזו היא פלצנית – שכן הבעיה מראש היתה שאיננו יכולים להעריך את רמת הסכנה. ובכל זאת: -
מנהל טוב מתחיל בהגדרה מדוייקת של המטרה. אפילו המטרה נראית בלתי אפשרית – הגדרה טובה מהווה את הסיכוי הטוב ביותר להשגת המטרה. -
עד כה הגדרת המטרה במשא ומתן על שחרורו של שליט היתה בעיקר להקטין את דרישות החוטפים. המשימה הזו לא כל כך צלחה מהטעם הפשוט – שהמדדים שקבענו לנו כמו כמות משוחררים ואפילו איכות המשוחררים לא היוו משקל ראוי לערכים ששחרורו של שליט בה להגן עליהם. -
להגדרת המטרה הזו יש סיכוי יותר טוב להצליח משום ש: רוב רובם של הישראלים יעמדו מאחוריה, אך חשוב מכך זו הגדרת מטרה שגם הפלסטינים יכולים להסכים לה, שכן מזוית הראיה הפלסטינית האסירים (כן גם הרוצחים מבינהם) הם אנשים שמסרו את נפשם למען העם הפלסטיני – וחובתם הוא לשחררם ולהשיבם לחיק משפחותיהם (אני יודע שזה נשמע מוכר). לכן פנייה לנתיב זה עשויה לפרוץ את המחסום במשא ומתן. -
השאלה הבעייתית היא כמובן איך מעגנים את הדרישה הזו במשא ומתן. לצורך כך יש לבקש פתרונות מבעלי המקצוע. כדי להתחיל חוט של מחשבה אוכל להציע מספר רעיונות גולמיים: ערבויות פלסטיניות לאי מעורבות של המשוחררים בפעילות רצח ישראלים (נראה לי שהערבות הרלוונטית ביותר יכולה להיות שטח – כי כנראה שזה הדבר שהכי חשוב בעייני הפלסטינים היום). התחייבות (מצולמת) של המשוחררים להתנזר מרצח ישראלים (ובדיקה באילו אמצעים ניתן להשתמש שההתחייבות לא תהיה התחייבות סרק). * ברור שמדובר ברעיונות גולמיים, ומי שמכיר מקרוב את החברה הפלסטינית יוכל בנקל למצוא פתרונות טובים יותר – העניין הוא שהממשלה, מערכת הביטחון וצוות המשא ומתן צריכים לנסות ולחשוב בכיוון הזה. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מתרגל אותו חופשי. צר לי שהמסקנות שלי אחרות משלך :)
לא מדוייק נתניהו הרי כבר מקיים משא ומתן עם החוטפים. יכול להיות שמה שנתניהו אינו מוכן זה להיכנע לדרישות הטרוריסטים (נו הוא אפילו כתב על זה ספר). גם על ההטענה הזו אני אכתוב - בפעם הבאה.
את צודקת - ההצעה כמובן אינה ניסיון לקבוע מה יקרה בעתיד, אלא באיזה אופן לנהל את המשא ומתן.
רעיון יצירתי.
גם הכותב מודה שהרעיון אינו מגובש. ובמדינה שכבר מזמן לא ניכרת יצירתיות בפתרונות לבעיות, יש ספק אם זה עוד יקרה. במיוחד לא ניכר כל מאמץ או לפחות על פי משפחת שליט ומקורביה- לא מתעסקים בשחרור גלעד.
וזה מחזיר אותי כן ליחס הבסיסי של נתניהו לנושא השבויים שלדעתו לא דנים ולא מקיימים משא ומתן עם טרוריסטים.
והלוואי ואטעה. אלא אם שלטונו של נתניהו יתנדנד באופן מסוכן והוא יזדקק לאיזה גל אהבה סוחף כלפיו, ואז ישלוף קלף אופורטוניסטי כמו להביא את גלעד.
ברוטוס: לו ניתן היה להחתים אותם על כך שכל מחבל ששוחרר ויהיה מעורב בפעילות חבלנית יגרום לאובדן של קילומטר לאורך קו הגבול הרץ בשני הגבולות, ביו"ש ובעזה, כי אז יש מצב לאכיפה
נטוס: האזיק האלקטרוני הוא חלומם הרטוב של אנשי השב"כ והמודיעין, אני מוכן לשחרר את כולם עם אזיק וגם עם האזנה לסלולרי שלהם ושילכו קיבינימאט
..