"רוצה לקפוץ אלי למשחק שח" הוא הפטיר כלפי בטלפון.

הוא בדיוק סיים לבנות את הבית שלו לפני מספר חודשים,

הכל על פי המילה האחרונה במגזיני העיצוב הנחשבים.

מה שמכונה חלומו של כל אדריכל.

לקוח קל, שנותן קארד בלאנש ללא כל הגבלות אשראי,

כל הרהיטים אה לה קארנדאצ'י,

כל גופי התאורה מפרסטיג'

רק תקציב גופי התאורה בבית, מקביל לתקציב

משפחה ממוצעת בפתח תקווה לשנה שלמה.

מאז נסתיים השיפוץ, הוא מרבה להזמין חברים...

היתרון מבחינתנו החברים הוא, שיחד עם השיפוץ

נרכש לו אחר כבוד מקרר יינות מן המשובחים,

 ויתרון נלווה למקרר יינות שכזה הוא היינות שמצטרפים אליו..

כלל אצבע: מי שקונה מקרר יינות בילט אין בתוך מטבח מושקע,

על פי רוב לא ירכוש הר חרמון במגה בול.

*******************************************************************************

ואותו חבר, שבהיותנו ילדים ביסודי,

היינו  גונבים ביחד מהמכולת של שוורץ ושותים מהממטרות שבחצר,

וכשעלינו לחטיבה היינו הולכים לקנות פלאפל חופשי חופשי (מי שזוכר את המושג)

קונים מנה אחת וממלאים אותה אחד לשני, עד שהיינו מתפוצצים למוות

בתיכון כבר היינו נוסעים בטרמפים לאילת ללא אגורה וללא ארנק

באחד מאותם טיולים לאילת כבר הכרנו את אוחיון.

אוחיון היה אילתי בריא גוף, שזוף,

תלתלים שרופים משעות ארוכות בשמש האילתית הקופחת

בחור עב בשר עם חיוך נדיב

ההסדר שלנו עם אוחיון היה, שאנו נארגן לו בחורות שיעשו בננה עם הסירה שלו

ובתמורה נקבל אוכל כאוות נפשנו

 והחשוב מכל, שעה וחצי סקי מידי ערב...

בלילות היינו ישנים על הדשא, נלחמים ביתושים של הקיץ

ובימים מתחילים עם בחורות בחוף, בעזרת אמתלת הבננה

על פי רוב היינו ארבעה חברים טובים,

הימים חלפו, כמו גם השנים

החוויות נצטברו, כמו גם הזכרונות

/

(בדרך לאילת בטרמפים, גיל 16.5)

******************************************************************************

וכעת, הוא פתאום לא יכול לשתות יין,

אם זה לא שאטו סירא של גמלא בציר 1987.

אני זורם עם העניין, נהנה מכוסות הקריסטל של רידל

ומהארומה הכבדה של הבציר המדובר,

או כמו שהוא היטיב לבטא זאת, הטרואר באותה שנה ניכר בכל טעימה.

כשנתסיים הבקבוק, שלחתי הודעה למיכל

"לחיי הרמזורים של חיינו"

*******************************************************************************

יומיים קודם, אני חוזר מאוחר מהעבודה,

רכוב על האופנוע, עומד  באדום ברמזור של קפלן, צמוד לקריה.

מגניב מבט משועמם ימינה ומבחין במישהי מחייכת אלי מתוך החלון של האאודי שעומדת לצידי,

אני מחזיר חיוך ומגיב לירוק שהופיע במשיכת מצער הגז עד הסוף.

הרמזור הבא נהפך אדום ואני שמח בסתר ליבי,

היא מגיעה לימיני, החלון מוסט מטה והיא פונה אלי

"יום ארוך בעבודה?"

"האמת שכן, אבל ממה הסקת?" אני משיב בסקרנות אמיתית

"כל רמזור אתה לא מפסיק להתמתח" היא עונה לקונית, אבל עם קריצה

"יש אנשים שנאלצים לעבוד קשה למחייתם, לא כולם התברכו כמוך.." אני מחייך אליה

הרמזור כבר הפך ירוק לפני מספר שניות, אך שנינו מעמידים פנים, כאילו לא שמנו לב

"...נראה לי שיש לנו ירוק" אני מעיר את תשומת ליבה,

מחייך ומחל בנסיעה איטית, מסמן לה בידי להחרות להחזיק אחרי.

ברמזור של דרך השלום  אחרי עזריאלי,

כשהיא נעמדת לצידי, אני כבר מרגיש בטחון מספק כדי לפנות אליה:

"קחי פה רגע שמאלה, בואי נעצור, שאוכל לראות אותך בלי הקסדה"

היא צוחקת ופונה אחרי.

אנו עוצרים, אני מכבה את המנוע, היא מכבה אחרי.

אני מוריד את הקסדה והיא מגיבה בחיוך מבויש,

וכך ישבנו לנו,

אני על האופנוע, פניי אליה

והיא בתוך הרכב, פניה אלי,

 צחקנו ודיברנו, נהננו וזרמנו ונדמה היה שהספונטניות מהלכת עלינו קסם.

"מה הפייס שלך?" היא שואלת ואני נכנס ומציע לה מיד חברות דרך הטלפון

לאחר שניה, היא אוחזת באייפון כשהבעת פליאה מוגזמת בעיניה:

 "הייי קיבלתי הצעת חברות, מעניין ממי זה"

היא צוחקת ומאשרת אותי

לקחתי את המספר טלפון, החמאתי לה,

שיבחתי את הספונטניות, הודעתי לה שהחיים מספקים הפתעות נעימות,

רק לנשים עם בטחון עצמי והפלגתי לי לדרכי.

**************************************************************************************

מי זו עכשיו מיכל?" הוא שואל אותי עם טון של חוסר עניין

"היא התחילה איתי לפני יומיים ברמזור" אני עונה 

"התחילה איתך ברמזור עלק" הוא משיב משועשע

אוחז בדיקנטר ומוזג עוד כוסית

אני מספר לו בקצרה

והוא מרים את כוסו ומסמן לחיים

"לחיי הרמזורים של חיינו"

סלוט