כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זכויות הגבר בישראל

    מדינת ישראל נשלטת ע"י דיקטטורה פמיניסטית. ארגוני הנשים שולטים במדינה באופן מוחלט בכל תחומי החיים ומכתיבים כל דבר בכוח, בצנזורה כבדה, סתימת פיות ושטיפות מוח המוניות דרך אמצעי התקשורת.

    ארכיון

    שרת האונס ברואנדה - גיל רונן

    1 תגובות   יום חמישי, 14/7/11, 11:37

    שרת האונס ברואנדה. רוע נשי לא שונה מרוע גברי - גיל רונן, 29.06.11, פורסם באתר הנשים ONLIFE

    בניגוד למה שמנסות למכור לכן פעילות ומומחות למגדר - נשים הן רעות וכוחניות בדיוק כמו גברים כשהן בעמדת כוח. הרוע הוא שוויוני לחלוטין

    "העולם יהיה טוב יותר אם נשים ישלטו בו", טוענות הכוהנות הגדולות של התנועה המגדרית, וזו טענה שמחמיאה לקהל היעד שהתנועה מחזרת אחריו - הנשים. הרוע שוכן אצל הגברים האלימים, שאונסים, מכים ורוצחים נשים, הן אומרות, ואילו נשים רק מעניקות חיים ומבקשות שלום. המסקנה המתבקשת היא שנשים צריכות לחשוש מגברים להיאבק בהם ולתמוך בעסקניות של תנועת המגדר במאבקיהן נגד העולם הפטריארכלי המרושע.

    זו התיאוריה, ואבוי למי שיעז להתווכח עמה. ומה עושים כאשר המציאות עצמה מתווכחת עם התיאוריה? ובכן, כנראה שהכי טוב להתעלם, מתוך תקווה שהנשים לא ישימו לב.

    כמה מהקוראות הישראליות יודעות כי בית המשפט הבינלאומי לפשעים ברואנדה הרשיע ביום שישי האחרון אשה בגין מעורבות ברצח עם ומעשי אונס? האשה, פאולין ניירמסוהוקו, כיהנה בשנים 1992-1994 כשרה לענייני משפחה וקידום נשים ברואנדה. יחד עם בנה הורשעה גם בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, והשניים נשלחו למאסר עולם.

    השרה לאינוס וטבח נשים

    בפסק הדין נכתב כי ניירמסוהוקו ובנה, בני שבט ההוטו, אחראים לחטיפתם, עינויים ורציחתם של מאות מבני שבט הטוטסי במחוז בוטֵרה שבדרום המדינה במהלך שנת 1994; אז כ-800 אלף מבני הטוטסי נטבחו במהלך רצח העם שנמשך כשלושה וחצי חודשים.

    איזו זוועה: ניירמסוהוקו, השרה לקידום נשים, היא-היא שנתנה הוראה לבנה ולמיליציה בפיקודו לאנוס נשים וילדות כחלק ממסע ההשמדה הסדיסטי נגד בני ובנות הטוטסי. והיא לא הפושעת היחידה בשואה של רואנדה: הבי-בי-סי דיווח כי בתי משפט במדינה כבר הרשיעו במהלך השנים נשים רבות במעורבות בזוועות – כולל שתי נזירות קתוליות.

    זו רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שנשים המגיעות לעמדות כוח אינן חולקות את התפיסה ההרמונית-מגדרית לכאורה שמצופה מהן. כך למשל בשנת 2000 הורשעה אחת ממנהיגות הסרבים בבוסניה לשעבר, ביליאנה פלבסיץ', בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות במהלך המלחמה ביוגוסלביה.

    הכוח משחית נשים באופן שוויוני

    מתברר שתיאוריה מגדרית לחוד ומציאות לחוד. רוע הוא רוע הוא רוע, והוא יכול גם לשכון בלבה של אשה ולהיות מכוון נגד נשים אחרות, בצורה הנוראית ביותר. מתברר שהכוח משחית גם נשים, באופן שוויוני לחלוטין. ובכלל, כנראה שהנאמנויות האמיתיות שמעצבות את עולמנו הן אלה של משפחה, שבט ולאום – ולא של מגדר.

    וכך גם בנוגע לטענות ולתפיסות בדבר עולם הרמוני כשנשים יתפסו עמדות מנהיגות – עמדות המשמשות את העסקניות המגדריות עצמן בעולם כולו, ובמיוחד בארצות המערב, מזה עשרות רבות של שנים.

    ככל שגדל מספרם של נשים במסדרונות הכוח, הולכים ומתבררים גם דברים שאיש לא ציפה לגלות. מתברר שכל זמן שאת חלשה – בבית, בעבודה, בממשל – את פגיעה יותר, אבל את גם "נקייה" יותר. ברגע שמישהי מקבלת לידיה כוח – היא מקבלת גם את הכוח להשתמש בו לרעה. ומי שנפגע יכול להיות גבר, או אשה, או ילד, או ילדה.

    גברים מבינים רק כוח

    בניגוד לאיך שארגוני נשים נוטים לצייר את עצמם, לא תמיד הסדר והחוק הם נר לרגליהן, והן דווקא נוטות לאמץ את המיליטנטיות שהן יוצאות נגדה ב"חברה הגברית". ראו את החקיקה המגדרית שהכנסת מעבירה, שנה אחרי שנה, מתוך גישה שרואה בגברים הישראליים סוג של אויב מבית שמבין רק כוח ועוד יותר כוח, צווי הרחקה ותיקי הוצאה לפועל.

    משנה לשנה מוחמרת הגישה לגברים. הניצול לרעה של החוקים במסגרת תלונות שווא הגיע למימדי מגיפה. המשטרה עמוסה בתיקי כזב שהוגשו כנקמה, כאמצעי לחץ או בשל רצון לקבל חזקה על הילדים או להשתלט על נכס. ישנן נשים שבאמת זקוקות לעזרה – אך האוטומטיות של אשמת הגברים מכבידה על המערכת ומונעת טיפול מהיר בעניינן.

    ויש גם עוד עניין שצריך לזכור. לבעלי שררה – וזה כולל את ארגוני הנשים המובילים – יש בדרך כלל זיהוי פוליטי, ולמי שמממן אותם יש לפעמים אינטרס זר. נשות ישראל החושבות, המשוחררות והעצמאיות ייטיבו לעשות אם יצננו במעט את ההתלהבות מהעסקניות, שיודעות לשווק את עצמן היטב, ויבדקו מה באמת עומד בראש מעייניהן.

    האם הן באמת דמויות מוסריות ומנהיגות ראויות? האם אכפת להן מנשים ישראליות? האם הן מתנגדות לאונס באשר הוא אונס, הטרדה באשר היא הטרדה, או שאולי ישנן קבוצות אוכלוסייה מסוימות, דווקא הבעייתיות יותר בתחומים אלה, שמקבלות מהן "פטור" כמעט מלא מביקורת, הרתעה וענישה בגלל שיקולים פוליטיים? ומה באשר לנשים המתעללות בילדיהן (משני המינים כמובן)? האם הן נענשות כראוי? אלה שאלות קשות, אך מי שלא דורשת לקבל עליהן תשובה, אינה משוחררת באמת.

    אז אל תהיו כמו נשות רואנדה: שאלו את השאלות הנכונות - גם את מי שאומרות שהן נלחמות למענכן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/8/11 15:23:
      מאמר חזק ביותר, חזק והצלח.

      פרופיל

      jack_nukem
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין