לא רבנו הרבה בירח דבש. היה לפחות איזה ריב אחד באיזה לילה שאני זוכר ממש טוב, אבל אני לא באמת זוכר מה הצית אותו, מה שבטוח שזה התחיל כרגיל בגלל איזו שטות שלי, ויום אחרי זה בבריכה שנינו צחקנו על זה. כן רוב הריבים שלנו הם אינפנטילים כאלה, וכולי תקווה שיישארו כך. יש הטוענים שכל הריבים הם טפשיים נקודה וגם כאן אני נוטה להסכים. תאילנד כהרגלה נהדרת. האיים, החופים, הים, הברכה, המלונות, האוכל, הפילים, השווקים ובנגקוק שאני כל כך אוהב. המדריך המלא לירח דבש בכיכובם של הכלה הטרייה, הלטאה הנוראה ועבדכם הנאמן. מפגשים מהסוג האישי, או אם תרצו - יותר מדי אישי

.

הנה תובנה ראשונה: פעם מישהו כתב באיזה טור ב-YNET  שאסור להתחתן לפני שטסים ביחד לחו"ל. אכן תובנה שניתן להגות בה אבל לא תמיד הנסיבות מאפשרות את הלך הדברים דווקא בסדר הזה. והנה תובנה שנייה: כשמישהי כותבת באתר הכרויות "חיות זה לא אני" היא לא סתם מתכוונת לזה שהיא לעולם לא תכניס חתול או כלב הביתה, היא למעשה רומזת ברמיזה גסה שהקשר בינה ובין כל סוג כזה או אחר של בעל חיים חי או מת, הוא דמיוני בהחלט – "תיקח את זה מפה!, אמא אמא אמא" בצרחות של חרדה, וזה רבותיי המקרה הקל של מפגש אקראי לחלוטין עם חתול חביב או כלב חמוד שבא רק כדי לרחרח.

אני? אני בסך הכל ניסיתי בפסקה שלמעלה לנסות להעביר תחושות סוביקטיביות במיוחד, אבל לא שלי, תחושות של מפגשים תמימים עם "חיות בית" שבדרך כלל רק עושות חשק ללטף ולהתכרבל איתן. לעומת זאת, כשמדובר בזוחלים זה כבר סיפור אחר לגמרי. זוחלים הם לא באמת חיות. זוחלים הם מפלצות. אפילו לא, זוחלים הם דינוזאורים ענקיים. כן כן דינוזאורים שפשוט לא היו שם איפה שהאסטרואיד פגע, והם הם, אלה שהצליחו לשרוד. זה בסדר, גם עבדכם הנאמן לא נמנה על שורות שוחרי הזוחלים. לא תהיה לי בעייה לצפות בהם באיזו תוכנית טבע או באיזו תערוכת חיות, אבל רק כשהם קשורים באזיקים למחילות שלהם בתוך האקווריום. שלום שלום אבל לא יותר מזה.

ואז היתה את הלטאה הזונה בת זונה הזו על האי שרבצנו בו. "מותק בואי יש אי שאנחנו חייבים להיות עליו, זה ממש כמו ג'ונגל טרופי" כן זה אני, בהיותי חובב טבע וגז מתאן פחחח. היינו ממש שם במקום הקסום הזה בתוך לא ממש ג'ונגל טרופי, אולי יותר בכיוון של יער טרופי מדהים עם חוף לבן, Resort כזה של לוקסוס מדהים בקופיפי שבתאילנד. נו טבע כזה שמדי פעם רואים איזו שממית, מדי פעם איזה קוף חמוד על איזה עץ. שום דבר חריג, שום דבר מטריד ושום דבר שאני חשבתי שיהפוך את הקערה על פיה. עבור אשתי לפחות, היה שם כנס בינלאומי של כל הזוחלים בעולם, ועוד המפחידים שבהם, וכולם התכנסו שם למען מטרה אחד קדושה – להפחיד אותה! ואז זה קרה. מכירים את הנבואה שמגשימה את עצמה – הנה זה זה!

עוד ערב חביב ונעים בבונגלו שלנו על האי. אשתי הולכת לשירותים ולפתע משמיעה איזה קול שלא ממש זיהיתי. עד שניסיתי להבין מה פשר הקול הזה, ומדובר במילי שנייה, צווחה איומה משתחררת לה מהגרון והיא צורחת וצורחת תוך כדי ריצה מטורפת חזרה לכיוון המיטה, אחוזת טירוף, וקופצת עליי בבכי מטורף וצורחת שאני אציל אותה. (עכשיו תנסו לשחזר את כל זה בהילוך איטי) כבר לא מדובר בחתול או כלב, זו לא עוד חרדה וזה כבר מזמן עבר של שלב הפוביה. נדמה היה כי באותה שנייה כל חייה עברו לה מנגד עיניה, ועד שניסיתי להבין מה קרה שם היא צרחה וצרחה – "תציל אותי, זה רצה לאכול אותי" מה זה זה כיבינימט? אבל אין עם מי לדבר. מודה נבהלתי גם אני. יש שם סלט ענק של בכי וצרחות ואחרי איזה שתי דקות זה קצת נרגע לה. תפסה בי חזק עם הידיים לאורך כל ההתקף ומלמלה שהיא ראתה לטאה ע-נ-קי-ת מטפסת באיטיות על החלון של המקלחת, רק שהלטאה טיפסה על החלון מבחוץ. כאילו אוי?

ההסברים שלי שזה מבחוץ, ושהלטאה לא תיכנס לחדר עלו בתוהו. "אתה לא שומר עליי מהלטאות!, אתה מעכשיו לא עוזב אותי ואתה תמיד תבוא איתי לשירותים כי אני מתה מפחד – אתה שמעת אותי?!" ואז התחלתי גם אני לבכות, אלא שאני בכיתי מצחוק, לא חכם במיוחד, אפילו קצת טפשי ולא מתחשב, בקיצור סוג של יצאתי חומוס. ידעתי שאני הולך לחטוף על זה וחטפתי על זה, וחזק, כנראה שאיגואנות כבר לא נגדל בבית, אבל כשמדובר במצב אמיתי של חרדה מזוחלים שום דבר לא באמת יכול להרגיע. ברור שהלטאה כבר לא היתה שם כשנשלחתי להגן על המבצר שלנו, בטח חזרה לדווח בכנס על הצלחה כולל שכל כוחותינו שבו בשלום והמטרה הושגה. אבל המצחיק הוא שבאיזשהו שלב הווילון של החלון נגע בי, קפצתי כמו משוגע נדמה היה לי ששממית מטפסת עליי. ננזפתי ארוכות וקשות בגלל זו הלטאה שנצרבה אצל שנינו חזק בזיכרון. כן גם זה קצת התפתח לריב, אבל אתה יודע שזה מסוג הריבים שאתה צריך לבלוע ולסתום עד יעבור זעם, אלא שבמקרה הזה חרדת זוחלים מהסוג היותר אלים שיש. בבוקר שלמחרת הכל כבר היה רגוע. אולי מתישהו כן נכניס כלב הביתה אבל רק כשתהיה לנו חצר.

צלחנו את כל הזוחלים, עם קצת עבודה ועוד איזו לטאה שחצתה את הבריכה בעודנו בתוך המים, הכל עבר בשלום. חוץ מזה? היה לנו מקסים בירח דבש. איים, ארוחות רומנטיות על החוף, מסאז' זוגי, שופינג והרבה שופינג בסוף. מסתבר שכן אפשר לסוע לחו"ל פעם ראשונה ביחד גם אחרי שמתחתנים. לקראת סופו של ירח הדבש, אשתי שאלה אותי אם עדיין הייתי מתחתן איתה והיה והיינו נוסעים טרם נישואינו לרבות תקרית הלטאה.

ואם כבר הזכרתי שופינג, "ממי אתה יכול להחזיק לי? אני נכנסת למדוד. אני זוכר שהחזקתי והחזקתי, ועוד שמלה ועוד אחת. כחוק אצבע זה תמיד מומלץ לסיים ירח דבש בשופינג וכמה שעוד רק אפשר לכתוב על שופינג וספיחיו, הרי זה משובח. למדנו עוד כמה דברים על עצמנו, כזוג. ולגבי השאלה של אשתי עוד ממקודם, אם הייתי מתחתן איתך עם או בלי לטאה? ברור, כאילו דה!

רק לפני כמה ימים בשעת לילה מאוחרת – "מותק אתה יכול להביא לי מים?" בטח בטח, חצי מסטול, מדליק את האור במסדרון  ופתאום שממית חוצה לה את התקרה במהירות סילונית, סססאמק איך נבהלתי, ככה זה שאתה נשוי.  

עמית