אני "סוגרת" 5 חודשים מאז מעדתי במדרגות ומאז לא שבתי ללכת "כמו שצריך"...

שבר אחד ועוד שבר, ואחריהם הגיעו כל שאר ההפתעות הבלתי קרואות ...

 כל 17 בחודש אני "חוגגת" חודש נוסף של רגל מוגבהת המסרבת ללכת ובכל פעם מתגלה בה סיבוך נוסף המשבית אותי לחלוטין , או במקרה הטוב - כמעט לחלוטין...

מעולם לא ראיתי כל כך הרבה רופאים בכלל, בתקופה כל כך קצרה בפרט , ובעיקר - מאותו תחום.

כל אחד הביע דיעה קצת שונה ו/או תרם נדבך נוסף ותובנה חדשה, עד שהגענו לנוסחה הסופית.

אבל- הרגל - לה יש דיעה עצמאית ורצונות בלעדיים.

וכך - מ-17 בפברואר ועד 17 ביולי - בעוד יומיים בדיוק, אני נועלת את אותן נעליים בדיוק (היחידות שמתאימות למצב ואני מסרבת להתחדש בזוג נוסף מאותה סידרה ... דיייי!!!)

ואכן כל שאר הנעליים היפות  מצפות בערגה לגאולת אחרית הימים. החום של יולי לא מזיז לעצמות, לרצועות, לגידים וכל שאר דיירי כף הרגל שלי. אני רוצה דבר אחד והם מראים לי מי הבוס כאן ...ומייצרים מלכודת חדשה עבורי ... 

החברים שביקרו  בפברואר - התחרו על סוגי המרק, וכך יכולתי לארגן את ה"מרקיה" - תחרות המרק הביתי - אפונה ,תירס, כרובית, ירקות, עם קרוטונים ובלי, עם גבינה צהובה מוקרמת ובלי למען הקלוריות...

 הבאים בתור ואלה המתמידים להגיע הביאו אוזני המן בפורים, עוגת מצות בפסח, ואיזה מזל שאין מאכל לאומי מלבד מנגל ביום העצמאות - כקדימון לבלינצ'עס של שבועות ...

עכשיו - כבר חודש יולי. חם מאד. זו העונה לגלידה ולא אספר כמה סוגי גלידה ובאיזו כמות עברו את וועדת הקבלה שלי. זה ממש לא מתאים למי שיושבת כבר חמישה חודשים כמעט ללא תנועה - פעילות לא דיאטתית בעליל.

המתעניינים במעגלים הרחוקים יותר שהסתפקו בטלפון, מייל או צ'ט , התעניינו הכיצד יתכן שיש לי אתר בריאות ברשת , ובכל זאת  א נ י   נפלתי , וכל הסאגה הבלתי נגמרת הזו מתרחשת  אצלי .

נכון , זה יכול להיות.  אין לי חסינות מלעקם את הקרסול.

נכון, בצער גדול אני יכולה לומר שאלמלא ידעתי למי ללכת ובמהירות האפשרית, הייתי מוצאת עצמי כמו "הזקנה במסדרון" בה דובר לא מעט לאחרונה, אלא שבמהדורה צעירה בהרבה  - אך על כך ברשימה נפרדת הראויה לנושא, בהמשך.

אבל -  מתברר שגם מי שחושב ש"יודע למי ללכת", עלול לעיתים להיקלע לסבך הציניות המיותרת של רופאים, המסוגלים להזכיר לפציינט בימים של שביתות, שהוא משלם רק 20 ש"ח לרבעון , לא להתייחס ברצינות לתלונתו המתמשכת על כאב,   ולגלות שהאיבחון של המומחה  הנחשב היה שגוי !

 וגם - צריך GPS במוח כדי לנווט נכון בין כל הטפסים, ההפניות, סיכומי הבדיקות והצילומים, וגם חוש הומור מאד מסויים כדי לשייט בשעה אחת בלילה במסדרונות המרכז הרפואי העורך בדיקות CT ו-MRI , במקום לישון...פשוט לישון ולחלום בלי להתעורר שבע פעמים בלילה ...

אחדים משוחרי שלומי התעניינו "איך עושים סקס עם רגל שבורה".....אהההה

ובכן - המתכון הסודי שמור עימי . נא לא לפנות אלי בפרטי. תשובה תחייב את הפונה בסליקת כרטיס האשראי ...  

בנימה זו אני בוחרת להציג את התוצאות החלקיות של פעילות "ריפוי בעיסוק" בה בחרתי בימים של כאבי תופת בהם  הסבלנות לדבר עם אנשים מצטמצמת למינימום, היכולת לזוז במשך ימים רבים היא מהמחשב למיטה וחוזר חלילה,ימים שבהם שיחות הלילה עם כל מי שהיה ער, תפסו את מקומה של השינה שסירבה להתנחל במאהל שלי,  ומאגר המחשבות החיוביות על הכלניות של פברואר שנשארו ביו טיוב , וחוף הים שהפך "לראותו בלבד", כבר מתחיל להתרכז בגפילטע פיש של ראש השנה ובקישוטים לסוכה, שהרי אלה החגים העתידיים...

אני מרבה לחלום על האודישן של "נולד לרקוד" , למרות שגם בסתם יום של חול, אין סיכוי בכלל...הזיכרון המתוק של ביה"ס לריקודים סלוניים שם רקדתי לפני יובלות ושמלת הנשף הממתינה בבדידותה בארון ( מאז שהיא כבר לא עולה עלי ...פשוט כך...בלי סיפורים...) עוזרים לי להירדם עם חיוך... מי יודע ...

מצטערת, אני לא אוהבת לרקום גובלנים, ולכן למרות הזמן בבית, לא עשיתי זאת, גם לא סרגתי סוודרים... ( טראומת ילדות... הגובלן היחיד  שהתחלתי ורקמתי בו חמש שורות, אמא שלי המשיכה את השאר ואני שמרתי אותו עד ממש לאחרונה ,  וזהו...) ...אבל, מצאתי תחליף ססגוני לא פחות שמרגיע את הפיוזים ומשמש במקום משכך כאבים,  בעל תופעות לוואי נעימות דווקא ...

כמה צילומים שצילמתי בתקופה האחרונה:  

רומנטיקה רכה בכתום לוהט  ...

יום כתום ...

פריחה רכה של הלב ...ׁ(כדאי להקליק על הצילום כדי להינות מכולו...)

שקיעה בצילום תוך כדי נסיעה

**************  

 ***************

**************************

***********************************************

    ***************************************

****************************************

****************************************

****************************************

*******************************************************

ולסיום - שוב תודה ושוב המון חיבוקים לחברי שדאגו בימים האלה 

לשירותי הסעות, תרבות ובידור במינון המינימלי שיכולתי לעמוד בו, קולינריה ועוד ... ובעיקר מילים טובות ותמיכה מורלית,

למרות שאת החלק של הסטנד אפ נראה לי שאני זו, שלמרות הכל, תרמתי מעת לעת ...

תודה!