אחרי הקוטג´ והשמן, יגיע תורו של הלחם המלא. המחאה הצרכנית הבאה, התוססת תחת פני השטח חודשים רבים, תציב את הזרקור מול העוולה הגדולה של היעדר הפיקוח על הלחם המלא, היקר כיום בעשרות אחוזים מהלחם הרגיל, ולכן גם רחוק מהישג כיסה של המשפחה הממוצעת ♦ באופן אירוני ביותר, גם מי שמשלם יותר, לא בטוח שמקבל את התמורה בשל תקן מיושן, המחייב לכלול בלחם המלא רק% 51 קמח מלא ו % 49 קמח לבן! ♦ הבשורות הטובות: מכון התקנים בוחן מחדש את התקן, שיעמוד לרוויזיה ב—2012, מה שעשוי לשפר את המצב בהרבה. הנושא הכמותי מסובך בהרבה ובימים אלו בוחן הרב גפני את האופציות להובלת מהלך חקיקתי, שיכניס את הלחם המלא לפיקוח ♦ נלחמים על הלחם ♦

ר. גיל

לא משנה כמה נמוך ירד מחירו של הקוטג´, בהיסטוריה של המחאות הצרכניות הוא ירשם תמיד כסמן דרך מנצח. מארגני ה"מרד" והציבור כולו רוצים להאמין שהיצרנים, המשווקים וגם הממשלה לא ישכחו את טעם הגרגרים הלבנים שהשחירו את פני המדינה ויצעדו לקראת עידן חדש, שבו זכות הציבור לאכול מוצרי יסוד במחיר השווה לכל כיס. קוטג´ במקרה שלנו הוא אולי לא הדוגמה הקלאסית למוצר יסוד, ודווקא משום כך התאפשר החרם ההמוני. אבל בעקבותיו נסללה הדרך למאבקים חיוניים אחרים עבור סל מזון בסיסי, שעדיין רחוק מלהיות נגיש עבור השכיר הממוצע, שבקושי סוגר את החודש ומחשב שקל לשקל בחסכון קיומי מתבקש.

לחם לעשירים

קחו לדוגמה את הלחם, מרכיב מרכזי בארוחות, שמי שמנסה לקמץ ובעיקר לוותר עליו, מדווח אוטומטית על החלשות המערכת. הזכות לבחור בלחם מזין ובריא, לפי כל הקריטריונים של מוסדות הבריאות העולמיים, ניטלת מאזרחי המדינה. הלחם היחיד המפוקח במחיר, שגם הוא מוקפץ בלי רחמים, הוא לחם אחיד פרוס (7.4 שקל לפני הנחות) המכונה אמנם כהה אבל לא מעיד על רכיבי איכות שאמורים להכהות אותו. הלחם המומלץ, לפי פירמידות המזון המעודכנת, הוא לחם מקמח מלא העשוי מכל הדגן, שמכיל את גרעין החיטה השלם כולל הנבט והקליפה, זאת לעומת הקמח הלבן המכיל בעיקר את חומר התשמורת של הדגן  העמילן, שבעת טחינתו מסירים מגרעין הדגן את הקליפה והנבט ועימם שפע ויטמינים ומינרלים, חלבונים וסיבים תזונתיים. מה שנשאר אחרי נטרול החלקים החשובים ביותר זה רק העמילן, ובעצם פחמימה ריקה עם ערך תזונתי מאד נמוך.

הציבור החרדי בכלל והמשפחות הברוכות בפרט, לא יכולים לחלום על הפריבילגיה הזו. תעריפי הלחם המלא מופקעים וחסרי פרופורציה והפער בינם לבין הלחם הרגיל שמגיע לעשרות אחוזים ובמקומות מסוימים אף עולה על מאה אחוז, הופך אותם למוצרי פרימיום לעשירון העליון. המחירים נעים בין 10 שקלים לכיכר, במקרה הטוב, לבין 15 עד 17 שקלים במקרה הגרוע. אין הבדלים מיוחדים בין מחירי הלחם הפרוס ללא פרוס והפערים הם פונקציה של תוספות שונות בלחמים כמו גרעינים, צימוקים ושלל תוספות שחלקם אכן בעלי ערך תזונתי ראוי לציון וחלקם לא מוסיפים במיוחד. ההשקעה בלחם מלא, בעיני המומחים אכן מוצדקת (ומיד נגיע לדיון הזה) אבל בהחלט לא ריאלית. אף משפחה ממוצעת הנאבקת בקשיי הקיום לא תעמוד בהוצאה כה גדולה על אף הערך בריאותי שלה, ראוי ככל שיהיה, בייחוד כשהוא מקפיץ את סעיף ההוצאות השבועי באופן הזוי לחלוטין.

אפליה בריאותית

השערורייה במקרה דנן מונחת לפתחה של הממשלה. אף גוף בריאותי אינו בעל משקל מספיק, כדי שיוכל לשנות את המציאות הזו ורק ברצון הכנסת יועברו חוקים מחייבים, שיכניסו את הלחם המלא לפיקוח ויאפשרו לכל אזרח בארץ לצרוך לחם בריא במחיר הוגן הקיים בכל מקום אחר בעולם.

"זו שערורייה" אומר לנו הרב משה גפני המתכוון לפעול ככל יכולתו לתקן את העוול הבוטה. לאחרונה ישב עם מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי, כדי לדון בסוגית הלחם המלא הרחוק מהמון העם. "עברנו על רשימת הלחמים בפיקוח ובקשתי ממנו לתקן את העוול, שהתקבע עם השנים והותיר את הלחם המלא מחוץ לפיקוח, לחגיגות הפקעות מחירים חסרות תקדים. הסיבה להותרת הלחם המלא מחוץ לפיקוח עד היום, כשהעידן הבריאותי תופס תאוצה וברור לכל שזה הלחם הראוי לאכילה לכל אחד, היא אנכרוניסטית. כאשר קבעו את מחירי הלחם עם הפיקוח, אכלו עדיין קימל. רק קומץ אנשים הזויים, שנחשבו אז תימהונים, צרכו לחם מלא וממילא לא הייתה דרישה לפיקוח" מזכיר הרב גפני  "המציאות הזו השתנתה. היום יותר ויותר אנשים עוברים לצריכה מלאה של לחם מלא. כל מי שחשוב לו לצרוך תזונה נכונה ולחם בריא, לא מעוניין בלחם הרגיל, שלפי כל חוות הדעת יש בו נזקים בריאותיים. רק שהאלטרנטיבה יקרה ולא מאפשרת". התוצאה כמו תמיד היא באפליה מגמתית כואבת המותירה את העשירון התחתון מחוץ להישג מזונות בריאות. "היום רק מי שיש לו כסף יכול לאכול לחם בריא ומי שאין לו כסף, נאלץ להתפשר על הלחם הלא בריא ולכן חובה להכניס את הלחם המלא לפיקוח". 0מסכם הרב גפני.

רשלנות משרד התמ"ת

בעקבות פניית "יתד נאמן" בנידון, יקדם הרב גפני את הדיונים בנושא כדי להפעיל לחץ ציבורי מסיבי ולנצל את המומנט של הסערה סביב המחירים המופקעים של מוצרי היסוד במדינת ישראל, אבל בתוכו פנימה הוא אינו תולה תקוות גדולות ומאשים באופן נחרץ את משרד התמ"ת בפסיביות ובאדישות. "הלחם המלא הוא דוגמה טובה לחדלון האישים של משרד התמ"ת הפועל באופן מאד לא מקצועי ואינו מחדש דברים בשטח"  הוא מסביר  "הבהרתי לקדמי שמבחינת סולם העדיפויות שלי, משרד התמ"ת מדורג בתחתית באופן מובהק. הוא מקובע, לא ער להתפתחויות דינאמיות בעולם ולכן לא מעלה לדיון נושאים גורליים כדוגמת הלחם המלא ולא מביא לתפניות נדרשות בשטח. המשרד אינו מתאים עצמו למציאות המתפתחת בה אנו חיים ואחראי לכך שהעשירים במדינת ישראל יכולים לאכול לחם בריא והעניים לא".

בורחים מאחריות

המהלך שהרב גפני מתכוון להאיץ, הוא חלק ממהלך כולל שמובילות תזונאיות רבות במדינת ישראל. דורית אדלר, תזונאית ראשית ב´הדסה´ ויו"ר ועדת ההיגוי של ועדת המזון שהחלה למשוך החוטים עוד טרום מחאת הקוטג´ סבורה, שזה הזמן להמשיך להניע את גלגלי המחאה, כדי שהלחם המלא יעלה על שולחנו של כל אדם ויפסיק להיות לוקסוס בלתי מושג. "יש כאן איוולת הנמשכת לאורך השנים בחסות הממשלה"  היא מדגישה בשיחה נרחבת בנושא  "הלחם הבסיסי חייב להיות מלא ומוכרח להיכנס לפיקוח. אבל כיום הלחם המפוקח הוא רק מקמח לבן. המדינה צריכה לפקח על מחיר הלחם המלא כדי שיהיה לחם אחיד מקמח מלא". תסמונת הראש הקטן של הממשלה הבורחת מעשייה מקומם לדעתה ומצריך התארגנות ציבורית חסרת פשרות: "כמו בהרבה נושאים אחרים, הממשלה מסירה אחריות ללחם המלא, למרות שעליה לדאוג לסל מזון בסיסי שיקנה את כל רכיבי הבריאות הנדרשים למניעת מחלות. הזכות למזון בריא הינה זכות בסיסית של כל אדם ומי שצריך לדאוג לכך היא רק הממשלה. העובדה היא, שהשיקולים על בחירת מזונות הנכנסים לפיקוח הם לפעמים אינטרסנטים. היו לא מעט מזונות בפיקוח מחירים שהמניע לא היה בריאותי, וההוכחה היא, שהפיקוח נמצא בידי משרד החקלאות ומשרד התעשייה והמסחר המגנים על היצרנים והחקלאים ולא על האוכלוסייה. הנושא מורכב כי מצד אחד עלינו לשמור על האינטרסים של החקלאים שלנו ומצד שני, לאפשר סל בריא במחירים מפוקחים. הנוסחה אפשרית אם יפילו לחץ על הממשלה. הכל עניין של החלטה. יש אמנם מגוון סוגי לחם עם תוספות שונות שמעלות את מחירו, אבל אנחנו מסתפקים בלחם המלא הרגיל באריזה פשוטה בלי שום תוספת, העיקר שיהיה במחיר ריאלי מפוקח וזה ניתן ליישום. מחירי הלחם המלא אינם הגיוניים לפי כל קנה מידה ויש להם השלכה בריאותית ישירה, שכן קיים פער בריאותי משמעותי בין הלחם הלבן או האחיד לבין הלחם המלא. בגיל צעיר יש לכך משמעות גדולה בהרבה, כיוון שהתזונה המלאה קריטית להתפתחות הילדים".

למה הלחם המלא כ"כ יקר?

שאלת המפתח היא ממה נובע מחירו הגבוה של הלחם המלא. האם אכן מדובר במניפולציה של היצרנים הרוצים לגרום לנו לחשוב שהרכיבים העשירים וצורת הייצור השונה מייקרים את הלחם באמת ובתמים, או שכרגיל הם גורפים לכיסיהם רווחים אדירים על חשבון התמימות הציבורית? האם הטכנולוגיות האחרות כרוכות בעלויות שהצרכן חייב לספוג או שהרווחים על גבו הם של מאות אחוזים?

ככל שהטרנד הבריאותי צובר תאוצה ויותר אנשים מן השורה צורכים לחם מלא, כך הטענה הזו הופכת לדמגוגיה לא משכנעת. עובדה. למרות שהביקושים עולים, המחירים לא יורדים. דוד קראוס, מהנדס מזון מומחה בינלאומי לנושא מוצרי אפיה ולחם, ומרצה בקורס טכנולוגיה של אפייה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית סבור, שעדיין עניין ההיצע והביקוש תופס. "כל עוד הלחם הלבן והאחיד הם הנמכרים ביותר בשוק, עדיין יהיה להם יתרון במחיר לעומת הלחם המלא. בנוסף, כדי להגיע ללחם מקמח מלא בנפח שיסבר את העין ויהיה אטרקטיבי, צריך להוסיף לו כל מיני תוספות כמו גלוטן שמופק מקמח החיטה ונועדה להשיג נפח אטרקטיבי שאנשים שמחים לראות. אם מחליפים קמח לבן במלא, הנפח הבסיסי תמיד יהיה יותר נמוך ולכן נדרשות התוספות המייקרות את המוצר. לגבי כל יתר סימני השאלה מציע דוד קראוס לפנות לספקים של משפרי האפייה והמאפיות.

מצא את ההבדלים

בקרב הקהילייה הרפואית ובקרב הדיאטנים, יש הסכמה גורפת לצורך בהשקעה הכספית הגבוהה בלחם מלא, שהינה מוצדקת בעליל. אבל בציבור יש עדיין אחוזים גדולים שלא משוכנעים שיש תמורה למחיר. גם מי שיכול להרשות לעצמו ועבר את מחסום הטעם, מגלה חשדנות לגבי הלחם המלא שלפעמים נדמה כאילו נולד רק כדי למלא קופותיהם של היצרנים. ""ההבדל הוא תהומי"  טוענת דורית אדלר  "לחם מקמח מלא מכיל את כל חלקי גרגר החיטה המספקים מכלול רכיבים תזונתיים, החל מסיבים, ויטמין E, תיאמין (ויטמין B1) וכלה בברזל, אשלגן וניאצין. בלחם מלא יש פי 83 יותר סיבים מאשר בלחם לבן, פי 2.7 יותר ברזל, פי 5 יותר מגנזיום, פי 3.9 יותר אשלגן, פי 3.3 יותר תיאמין, פי 2.5 יותר ויטמין B2, ופי 2 יותר ניאצין. ככל שהגרגר עבר פחות עיבוד, ספיגת הסוכר ממנו יותר איטית, הלעיסה יותר טובה וההשלכות על כל המערכת הפיזיולוגית של הגוף בהתאם.

 מה רע בלחם הרגיל?

הוא מספק בעיקר אנרגיה, שאיננו זקוקים לה כיום. דווקא השכבות החלשות הצורכות אותו, סובלות מעודף אנרגיה שפירושה קלוריות די ריקות. הלחם הרגיל מכיל באופן דרמטי הרבה פחות רכיבים חיוניים מאשר הלחם המלא — כ-100% במלא לעומת רק 20% של ערכים שונים בלחם האחיד והלבן.

לחם מלא עם חצי ריק

הבעיה הכי גדולה נמצאת בתקינה, שדי עושה צחוק מהצרכנים. גם מי שמשקיע צריך לקחת בחשבון, שהוא עלול לקבל רק מחצית מדרישתו, שכן התקן הישראלי מכיל פרצה אדירה המאפשרת לכלול בהגדרה "לחם מלא" גם מוצר שרק מחצית ממנו היא כזו. מספיק שהמוצר מכיל 51% קמח מלא, כדי שיקרא "לחם מלא" כאשר בפועל 49% ממנו יכול להכיל קמח לבן. בנוסף, גם הקמח המלא לא חייב להיות מלא, כי התקן מתיר ליצרנים לכתוב "קמח חיטה מלא" גם בקמח המכיל רק 90% ממרכיבי גרעין החיטה. שיא האירוניה בהגדרת התקנים הישראלים היא האפשרות לכנות לחם שיוצר מקמח לבן שהוסיפו לו כמות סובין "לחם מלא".

עכשיו הכל עניין של רצון טוב. יש יצרנים המסתפקים במינימום ויש כאלו שמקפידים על מוצר איכותי ומחמירים על עצמם בתקן. א"א להאשים את בעלי המאפיות, אלא רק את מתקני התקנות שמובילים מגמה אבסורדית לאורך שנים ומגבים מציאות לא נורמאלית, שבה לחם שכמעט מחצית ממנו עשוי מקמח לא בריא מוגדר כבריא ועולה בהתאם.

"קיימת בעיה גדולה עם התקינה וחייבים לתקן אותה לטובת העם" — סבורה דורית אדלר ובינתיים כל מה שניתן לעשות הוא להעדיף את החברות היותר אמינות שלפחות פועלות בשקיפות ומצהירות מעל האריזה איזה מוצר מכיל מה, כדי שנדע לסנן ולהעדיף את המובחרים.

מתקנים את התקן

הבשורה הטובה היא שהמצב עשוי להשתנות. "התקן עומד לרוויזיה כללית ואנחנו מתכוונים לבחון אותו מחדש"  מבהירה אתי גולן, מנהלת תחום תעשיות קלות במכון

התקנים לשאלת "יתד נאמן"  ב-2012 נתחיל בתהליך בניסיון לבסס תקן על מה שקיים בעולם".

 נפתלי פולק, ממונה בכיר על פרויקטים במכון התקנים מודה: "יש בעלי עניין שונים בתקן חוץ מהצרכנים. משרדי הממשלה, התעשיינים, היבואנים ועוד גורמים אינטרסנטים שונים. המטרה שלנו היא להגיע לקונצנזוס שיהיה מקובל על כולם".

חשוב להבהיר: מדובר בתהליך ארוך ומייגע הכולל, אחרי גיבוש הטיוטה הראשונית, הוצאתה לביקורת כדי שכל בעל עניין מהציבור ובכלל יוכל להגיב ולשלוח הערות. ועדת המומחים תגבש את המסקנות ותבדוק את התקנים של המדינות המובילות בתחום זה. מדובר באינספור ישיבות הכוללות עיון בכמות עצומה של חומרים, ולכן התהליך עשוי להיסחב לא מעט. על דבר אחד אין ויכוח: התקן הנוכחי מ-96 זקוק להתרעננות. "זהו תקן שפורסם לפני 15 שנה. מעבר לעובדה שמדובר בתקן ישן, הוא גם לא תואם את רוח התקופה ומצאנו לנכון לפתוח אתו לרוויזיה"  מבהירה אתי גולן.

לדברי פולק, הלחץ הציבורי מצד גורמים שונים הגיע מאוחר ולכן משך שנים לא חלה תזוזה בתחום. "לצערנו, לא היו פניות מצד הציבור ולא נשמעה כל מחאה. ולכן הנושא החשוב הזה לא הוכנס מיידית לסדר היום של הועדה". שניהם אופטימיים לגבי הסיכויים לשינוי אבל זהירים בתחזיות שהם מספקים. "בד"כ כל דבר שנפתח לדיון, לא נשאר לדרוך במקום ולכן יש סיכוי לשינוי, רק שלא ברור מתי הוא יתרחש ועד כמה יהיה משמעותי"  הם אומרים בכנות. "לצערנו, רבים מאד עוקפים גם את הדרישות הקיימות ולא מסמנים מה שנדרש, למשל, כמה אחוז מגרעין החיטה מכיל הלחם" — מוסיף פולק 0 "כיון שאיננו גוף אוכף, קשה לדאוג שהתקנים שקבענו ייושמו בשטח".

האם בכ"ז יש טעם להשקיע בלחם מעורב שלפעמים רק מחצית ממנו בריאה? גם בעניין הזה אין חילוקי דעות. מוטב מעט מלא כלום. דוד קראוס: "גם אם רק 50% מהלחם הוא מלא, מדובר עדיין בתרומה בריאותית לא מבוטלת העדיפה ע"פ לחם שכולו מקמח לבן. רצוי תמיד לחפש את הכיתוב של 100% קמח מלא אבל בלית ברירה גם רף נמוך יותר מומלץ מלחם רגיל".

לאפות לבד

בינתיים, עד שגלגלי התקינה והחקיקה ינועו, הלחם המלא הוא מוצר מותרות שרוב הציבור החרדי לא מסוגל לאמץ. דורית אדלר מציעה לא לוותר ולחפש אלטרנטיבות אחרות. הדרך הטובה ביותר שחוסכת בכסף ומוסיפה בריאות היא לרכוש את הקמח המלא ולאפות ממנו בתוצרת ביתית לחמניות או לחם מלא. (קחו בחשבון שבתחילה קמח מלא נטו הוא קצת כבד לאכילה ולכן ניתן בכ"ז להוסיף לו מינונים קטנים של קמח לבן, אבל בהמשך ההרגל עושה את שלו). אם הקמח עשוי מטחינה של כל הגרגר, מובטח שהוא נטול תוספות תעשייתיות לא בריאות. כך שולטים בדיוק על מה שמקבלים, כולל על מה שמוציאים, כיוון שקמח מלא זול יתר מקילו קמח תופח. רק שלא כולם בנויים לפרויקטים של אפיה פתאום באמצע המרוץ היומיומי.

תחליפים עוקפים

האופציה השנייה היא לעבור לתחליפים מלאים שיותר בריאים מהלחם המלא, לאכול יותר חיטה, גריסים, קווקר מלא, בורגול וקטניות. דורית אדלר סבורה, שאפשר לוותר על הלחם לטובת דגנים וקטניות (עדשים, גרגרי חומוס, אפונה יבשה) ושאר דגנים מלאים, שיחסית אינם יקרים ועדיפים ע"פ הלחם. "אוכלוסיות שידן אינה משגת, יכולות בהחלט להוריד מהמינונים של הלחם. אין חובה לצרוך ממנו בכמויות גדולות כמו שהוא נצרך היום, בפרט לא לאנשים הסובלים מהשמנה וסוכרת. חלק גדול מהפחמימות נמצא ביוגורטים, בדגנים ובקטניות. הפחמימות הכי טובות הן קטניות. א"א להגזים באכילתן אבל גם כמות קטנה תורמת משמעותית. גרגרי חומוס, למשל, יכולים להפוך לחטיף. הם זולים יותר מבייגעלך ובודאי שבריאים בהרבה. צריך רק להתרגל.  שימו לב: שני שליש כוס של קטניות מבושלות, שוות בערכן לשתי פרוסות לחם. ניתן לשלב אותן במרקים, להבליע אותן בממולאים (פלפל וכד´) והתוצאה מזינה, משביעה ומעל לכל בריאה. אפילו פופקורן איכותי (נטול מרגרינה ומלח מיותר) הוא דגן מלא שיכול להיות חטיף מצוין.

הפגנות המוניות בעד לחם מלא לא נראה כנראה בקרוב, אבל אם תרמנו לזירוז המהלכים או למודעות הציבורית בעניין תזונה מלאה (וזולה), גם אז מלאנו חובנו במאבק הכולל למען תזונה בריאה שלא תרוקן את הכיסים והיה זה שכרנו.

"אל תסתכל בצבע אלא במה שיש בו"

לחם עינן או אדמה? לחם הרדוף? לחם שמש או אולי לחם כנען? מאז הפכו הלחמים ללחמי בוטיק והמדפים מתפוצצים משמות ומותגים, הצרכן נהיה מבולבל מתמיד. ברוב המקרים הוא הולך שבי אחר הצבע. מה שיותר חום, מעורב בגרעינים ומרשים במראהו, מזמין יותר. קל ליפול בפח הגוונים והמרקמים, שלא תמיד מהווים מדד לערך הבריאותי של הלחם. הצרה היא שאין דרך אמיתית, אפילו מעבדתית, לדעת האם מדובר בקמח מלא שנטחן מגרעין שלם או בקמח לבן רגיל בתוספת סובין. "נכון להיום, לא ידוע על בדיקה המאפשרת להבחין בין קמח לבן שעורבב עם סובין לבן לבין קמח מלא שעורבב בכמויות הנכונות" אומר דוד קראוס טכנולוג אפיה מוכר המוסמך בהנדסת מזון וביוטכנולוגיה. הצבע לדבריו עלול להטעות, שכן לפעמים מוסיפים חומרי צבע שנועדו להעניק תחושה יותר אותנטית. באופן לא מדעי ניתן לזהות אם מדובר בקמח מלא אם מתבוננים מקרוב מאד (רצוי עם זכוכית מגדלת) במרקם הפרוסה האמור להכיל חלקיקים בצבע חום כהה יותר מהקמח כעדות לנוכחות חלקיקי סובין במוצר. אם זיהיתם נקודות חומות כהות בתוך הפרוסה, זה סימן שהלחם מכיל גם תערובת סובין. תוספת של סובין חיטה הינה מבורכת ומהווה גושפנקה לסוג הלחם. בנוסף, בקמח מלא יהיה כתוב על האריזה "מיוצר מקמח חיטה מלא". זהו הרכיב המשמעותי ביותר מבין הקמחים ורצוי שיהיה ללא תוספת קמח לבן.

 יש הממליצים לחפש רק לחם מחיטה טרום נבוטה. יש לכך משמעות?

מדובר בויכוח פילוסופי, שכן יש המאמינים שבגלל חומרים הנוצרים בזמן הנביטה, הערכים הבריאותיים של המוצר יותר גבוהים. אישית אינני רואה סיבה להשקיע בכך מעבר לרגיל. חשוב יותר לבדוק את אחוז הסיבים שלרוב חסרים בתזונה הרגילה ומשמעותיים לתהליכים רבים, מזירוז העיכול, יצירת תחושת שובע, ספיגת חומרים לא רצויים ועד הורדה במשקל. הסימון על הלחם כולל את אחוז הסיבים. בקמח מחיטה מלאה יש הרבה יותר סיבים לעומת קמח אחיד שממנו מכינים לחם אחיד (לחם שחור בשפת העם).

 איזה לחם אתה מעדיף?

או לחם מקמח מלא או לחם שיפון, שהוא סוג אחר של דגן היכול להיות עשוי משיפון לבן או משיפון מלא. ברוב המקרים השיפון הוא מלא ובכל מקרה הוא מכיל יותר סיבים תזונתיים מסיסים המומלצים לבריאות.

דורית אדלר ממחלקת התזונה ודיאטה בהדסה ע"כ מציעה:

קנו רק במאפיות מוכרות שמוצריהן נושאים כיתוב מדויק על תכולתם.

העדיפו לחמים ארוזים ע"פ לחמים פתוחים שאין לכם מושג מה הם מכילים.

בדקו בראש ובראשונה ברשימת הרכיבים שמופיע הקמח המלא.

בדקו את אחוז הנתרן בלחם, שכן חלק גדול מהלחמים מכילים כמויות לא מבוטלת של מלח. רק מעט מאד לחמים מכילים כמויות קטנות של נתרן, מה שהופך אותם לאחד הנשאים הגדולים של מלח.

דורית אדלר, מנהלת מחלקת תזונה ב´הדסה´: "יש כאן איוולת הנמשכת לאורך שנים והממשלה מחויבת לתקן אותה כדי לספק לחם שהפער הבריאותי בינו ללחם הרגיל הוא דרמטי"

"הלחם כמשל"

מוצרי יסוד בריאים במדינת ישראל נועדו מלכתחילה לעשירונים העליונים. זו עובדה מקוממת שכבר אי אפשר להשתיק בסיסמאות פופוליסטיות. המלחמה על לחם מלא לכל אזרח היא מלחמה סמלית, שנועדה לייצר נורמות חדשות לפיהן המזון הבריא יהיה המזון המסובסד והמפוקח ע"י הממשלה על חשבון המזון המתועש הבעייתי, שמגביר את התחלואה ורע למערכת כולה. "הזכות למזון בסיסי בריא הינה זכות אנושית בסיסית"— אומרת דורית אדלר, מנהלת מחלקת תזונה ודיאטה ב´הדסה עין כרם´, שבשבועיים האחרונים מריצה מכתבים לכל גורם אפשרי במערכת בניסיון להותיר את הנושא החם בכותרות ולמצות ממנו את מירב האפקט.

במכתב שהעבירה לגורמים הרלוונטיים במערכת, עליו היא חתומה כ"דוקטורנטית לבריאות הציבור וכאזרחית מודאגת" היא מסבירה, כי עליית מחירי המזון הנמשכת ללא גבול, מהווה דלק להגדלת אי השוויון התזונתי והבריאותי במדינת ישראל ומחייבת לאלתר פעולה ע"י הממשלה. אדלר נחרצת מאד בדעתה נגד עליית מחירי המזון השערורייתיים, ויוצאת בדברים נוקבים נגד הגורמים האחראים המפקירים את המערכת וחוטאים לתפקידם.

לדבריה, "בכתבות סוף השבוע נכתב בין היתר, שהקוטג´ אינו דלק או מים וחשוב להדגיש כי סל המזון הבסיסי הינו בדיוק דלק או מים ומשמש יותר מדלק לגוף האדם. עקב כך, פגיעה אפילו חלקית באספקתו לחלקים מהאוכלוסייה, מהווה פגיעה משמעותית ואף נמשכת לבריאות הציבור. "עליית מחירי המזון הבסיסי המשתוללת במדינת ישראל בשנים האחרונות, ללא כל פרופורציה למחירים בעולם, מהווה גורם סיכון עצום לבריאות הציבור"  טוענת אדלר — "מחד מתגבשת בכנסת הצעת חוק להקמת מועצה לאי ביטחון תזונתי, ומאידך, הממשלה מוציאה גם את שאריות המזון שנשארו בפיקוח על המחירים מפיקוח. מהלך הפוך למה שנדרש! אי השוויון הבריאותי מהווה מקור לדאגה אמיתית בקרב קהילות גדולות של אנשי בריאות במדינת ישראל ואי הביטחון התזונתי מהווה גורם מרכזי בהתפתחות אי השוויון הבריאותי, שכן מגפות השמנה וסוכרת מחד ושיעורים לא מבוטלים של תת תזונה בקרב הקשישים במדינת ישראל מאידך, פוגעות בעיקר בשכבות החלשות מבחינה חברתית כלכלית. למגמות אלו יש מחיר כלכלי כבד המתורגם לעליות הולכות וגדלות של הטיפולים במחלות ושל סיבוכים רפואיים הנובעים מהם. אולם השלכותיהם מרחיקות לכת וידוע כי הן רב דוריות. כל אלו מאיצים את אי השוויון הבריאותי והכלכלי באוכלוסיה וניתן להתייחס להתנהלות הממשלה בנושא כאל עיוורון.

אדלר קוראת לכל מי שבריאות האוכלוסייה, החברה והכלכלה לטווח הארוך במדינת ישראל קרובים לליבו, להתאחד ולפעול לאלתר, לחייב פיקוח על מחירי סל מזון בסיסי המספק מכלול הרכיבים התזונתיים החיוניים לאדם, כך שידם של כלל תושבי מדינת ישראל תהיה משגת אותם. כמו שיש פיקוח על מחירי הדלק, יש הכרח לפקח על רכיבים חיוניים לאדם שהם הדלק שלו, ולא להשאיר את מחירי המזונות הבסיסיים לכוחות השוק אשר המניע המניע אותם הינן השורות התחתונות. "לא מדובר פה על מותרות, אלא על חובתה של המדינה כלפי אזרחיה. חשוב שהפיקוח על סל המזון הבסיסי יהיה תחת משרד הבריאות וחשוב בנוסף שמחירי המזונות יהוו את אחד המדדים של אחריות תאגידית, המהווה כיום מרכיב בהתייחסות החברה לחברות עסקיות.