- פרשה ופשרה... פ י נ ח ס... בן אלעזר ... הבן של אהרן הכהן... זכות של ייחוס בעל משמעות. זכות אבות. כי באמת נגזרה הגזירה על כולם, אלא זה היה בזכותו של פינחס, שהיה הבן של אלעזר, בנו של אהרן הכהן. שהמגפה נעצרה. שבעים פנים לתורה... שבעים פנים להבנת עומק הכוונה. שבעים פנים לכניסה לפרד"ס התובנה. הפרשה מלמדת שליטה במידות. להיות רחמנים במקום שיש לרחם ולהיות אכזרים במידה והמציאות מחייבת. לאהוב את השלום כאשר הוא טוב לעולם, ולא להסכים לשלום בכל מחיר. פינחס...פני חס - שפנימיותו חסדים. איש שלום, כשם שסבו אהרן אחז במידת השלום והיה מלא אהבת הבריות.
- פינחס הלך נגד טבעו , נגד תכונות הנפש שלו, כדי לקנא את קנאת ה', שלא תיהרס קדושת ישראל.
על זה אמרו חז"ל: "לפום צערא אגרא". לפי גודל המאמץ שמשקיע האדם כדי להתגבר על יצרו, כך עולה מידת השכר.
אמרו: "גדול המצווה ועושה - ממי שאינו מצווה ועושה" (קידושין לא). כלומר, גדול מי שעושה כנגד טבעו. פינחס פעל נגד טבעו וזכה לברית שלום. חז"ל אמרו: פינחס זה אליהו. ויעמד פינחס, ויפלל; ותעצר, המגפה.
ותחשב לו, לצדקה; לדר ודר, עד-עולם. (תהלים קו ל) על ידי אנחה שנאנח נעשה בריה חדשה.
- ***************************************************************************************** חידוש:
קליק על... . האזנה לפרק זה ******************************************************************************************* במדבר פרק כה -
א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. {פ} י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא.
|