כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לבי, הגיגיי.

    ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
    את המטען - פרקתי כאן.
    וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.

    פוסטים אחרונים

    0

    התקווה בת זונה

    2 תגובות   יום שישי , 15/7/11, 13:25

    כמעט 14 שנים את מלווה אותי ואת משפחתי. כשהילדים היו קטנים ואת עוד היית חומה, היית משחקת איתם כדורגל ונוסעת איתם על האופניים. כשהגיע הערב ישבת לידי וככל שהתבגרת כך הצטמצם המרחק בינינו, עד שהיה ברור שבערב את על ברכיי. הכי אהבתי ימי חופש שבהם היית דבוקה לי לרגל והלכת אחרי לכל מקום. באצבע צרידה הקשתי ואת הבנת, ללא מילים. 

    ועכשיו כשמגיע הרגע הנורא הזה, לך יש את הפריווילגיה להשאיר לי את ההחלטה, איך להפסיק בטרם תסבלי מדי. לי יש את הפריווילגיה ואת העונש להחליט

    להיפרד ממך.

    ובכל טיפול אני חושבת שאולי בכל זאת "קניתי" לך עוד כמה חודשים ואני חוזרת איתך הביתה ועינייך היפות מספרות לי את מה שלא בא לי לראות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/11 14:20:
      זהו ורד, היא נפטרה בינתיים. כל כך עצוב!
        15/7/11 19:35:
      כואב כל כך. נותנת לך חיבוק מכל הלב. את מזכירה לי את כלבתי האהובה ואיך הייתה מתכרבלת על ברכיי.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      *תמר*
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין