לדעתי, בני האדם עשויים מחומר מחורבן. יש לי מילה רעה להגיד על כל אחד. גברים, נשים, ישראלים, פלשתינאים, הוטנטוטים - כולם חרה. זה לא מפריע לי ביום יום להיות נעימת סבר וחייכנית, אבל אין לי ציפיות גבוהות מהעולם. חשוב שתדעו.

כרגע מי שנמצא אצלי על הכוונת הם הסינים. חרה של אנשים ויש גם מיליארדים מהם. כבר כמעט שני עשורים הם מפיצים את המוצרים המחורבנים והזולים שלהם ומגיעים עמוק לתוך הבתים שלנו. בהתחלה הבריקו לנו העיניים, כי אנחנו חראים. לא רוצים לשלם ומחפשים "מציאות". אחר כך גם גילינו את הסירחון (חולצות בריח נפט), את הפארש (הכל נשבר), את הרעל (למי שמכניס דברים לפה). ורק לעתים רחוקות, בהצצה ליומני חדשות של שבת, טרחנו לראות גם את הפרת זכויות האדם, האלימות, הניצול, הריגת בני אדם כדי לשדוד ולמכור את אבריהם, ההרס התרבותי, החמדנות, האכזריות, השרירותיות הצינית.

עכשיו הסינים מתכוננים להצגה הגדולה שלהם. האולימפיאדה. כרטיס כניסה מכובד לקהילה הבינלאומית המחורבנת. מאחורי הקלעים, הם משטחים עם בולדוזרים שכונות שלמות שלא יפריעו לאסטתיקה העירונית, זורקים למחוזות מרוחקים בני אדם שעלולים לא לחייך לתיירים. נוגשים באזרחים כבעבדים וכנראה עוד פשעים איומים שלעולם לא נדע עליהם. 

אני מחרימה אותם. זה מצריך אותי לשים לב מה מקום הייצור של כל דבר שאני קונה. אני גם מתכוננת לא לצפות בשידורי הטלוויזיה של האולימפיאדה. 

כמובן שזה לא עושה אותי פחות חרה של בן אדם. רק חרה יותר צדקני. מה לעשות.