אמרו לו שזה שהוא חולש על בריכת דגי זהב ובבוקר מפזר להם לחם וסופר כיצד הזמן נגמר, עדיין לא אומר שהקרקע שלו. היה עליו להבין זאת לבד.

גם אם שפכו אותו ממשאית, בין קוצים, בראשית שנות החמישים על שרידי כפר ערבי נטוש, גם שהמים היו מציפים לו בכל שנה את הצריפון במשך שלושים שנה, זה לא הופך את הדלפון לבעל קרקע.

יש פקידים יש ממשלה, חברות משכנות, לפני חמישים שנה עבדו קשה ועשו את המלאכה נאמנה, בספירת קירות מתפוררים, תעדו כמה הותירו הנמלטים וכמה צריפונים הם בנו מתרומות של יהודים אמידים.

אין בעלות למשתכנים, שישלמו עכשיו גרוש עלות השכירות, ואלוהים גדול. הכי חשוב שהנחשים לא יחזרו ויזחלו לבתים הסמוכים. מורי זכריה יחיאל יזהה אותם וירוצץ להם את הראש במקוש כך קיוו , בגלל שהוא פטריוט.

כל הפקידים היו תמימי דעים בכך שמורי זכריה הוא האיש הנחוץ בזה הזמן ובדיוק הראוי ומתאים למקום. גם הסבירו למורי זכריה יחיאל ליתר ביטחון שהכל כתוב בתורה, יש לרוצץ לנחשים את הראשים ושירבה מעשים טובים  ויראה מצוות ויגדל בנים. וכך אחר שדרשו באוזניו את הכללים הנחוצים, נעלמו למשך חמישים שנה  הפקידים המאחלים, ממורי יחיאל זכריה.

מורי זכריה האכיל שלושים שנה את הדגים.

את הבריכה הזין ממים מנוקזים. לא היה לו עניין עם מקורות וצינורות ושעונים.

בין לבין עקב אחר נחשים שלא יזחלו חזרה מהשטחים הסמוכים או שמא ירצו לאכול לו את הדגים המוזהבים.

מורי זכריה היה נאמן לדברי הפקידים, עד שבלי שירגיש בנו סביבו בניינים גבוהים והעיר התקרבה לדגים.

גם הפקידים הרגישו לפתע שמורי זכריה לא שילם שכירות לעמידר או לחלמיש במשך שלושים שנה, את הגרוש וחצי הנחוץ זה המעניק זכות שכירות.

מורי זכריה לא שלשל לקופה הציבורית אפילו גרוש, שישמור עליו ויעניק לו כראוי את הזכות הבלתי מעורערת להתהלך כמנהגו על הקרקע ויאכיל דגים מוזהבים וישמור מפני נחשים.

לכשנזכרו הפקידים, מורי זכריה יחיאל היה כבר קשיש. מסביבו אחדים מהילדים בנו כמה צריפונים, בין ההצפה לשיטפון ולעיר שהתקרבה וצפתה עליהם מתוך הבניינים הגבוהים כיצד מורי זכריה הקשיש מאכיל דגים בעוד הבריכה  והדגים תופסים קרקע יקרה שעליה אפשר לבנות בניינים מוזהבים.

למזלו הרע של מורי זכריה הקשיש גילו בין הסעיפים העירוניים שהברכה מלפני חמישים שנה גם היא נבנתה בהיעדר אישורי בנייה וגם הדגים לפיכך מוגדרים פולשים ובכלל יש לברר באיזה זכות מורי זכריה מנקז מים שהיו אמורים להיות מחולחלים למי התהומות המלוחים... ללא רשות, ללא רשיון ואין בידיו זכיון.

מורי זכריה הקשיש החל להידרש לאולמות השופטים לתת הסברים.

מורי זכריה סיפר על נחשים של שנות החמישים, על הפקידים שנתנו לו רשיונות בעל פה מתוקף שהפריח עזובות.