חוטמו מתרומם אל רקיעים מוורידים חגורת בטיחות מחבקת מותני רגלי רוטטות אל מעבר בהזיה של חיים בגורל מתפקח הלחץ בראשי מזמזם כמנוע גם הבטן מתערבלת במסרגות דקות סורגת ציפייה לתוך צעיפים ביד רועדת פורמת חיים מבוזבזים בלי ספק
מרחוק על סלעים משוננים בתנוחה מהורהרת קרירות זמנית מלחכת כפותיו עד יציאתה של השמש שוב אל מסעה האינסופי כשהוא מעלה בחכתו תוצרת מופלאה, נשמתו ממריאה שבעתיים הוא ימלוק צווארו הנאבק לנשימה או יכה בו בסלע במיומנות בחיים כמו בחיים, הוא בטוח עכשיו, כל דגיו המובחרים שבדלי דגי חרב ,דגי קרב, רקק וזהב מלאכה אופטימית לאיש מאמין.
פעם שמיים התערבלו במים אחר כך הפרידם וקראם בשמות אישה בשמיים, גבר במים או להיפך, בחוסר משמעות. |