בסוף הסיפור נגיע לילדה, אבל נתחיל בסיפור הכנה קצר על אבא שלי.

בן 83, לפני שלוש שנים היה מאושפז בבית חולים שמואל הרופא בבאר יעקב. יום אחד אחרי בדיקות כלליות הגיע מנהל המחלקה ואמר לאבי שחייבים לפנות אותו בדחיפות לאסף הרופא על מנת להשתיל לו קוצב לב - והוא כבר מזמין לו אמבולנס. אבא סרב, ואמר למנהל המחלקה "הלב הזה עובד 80 שנה. כשיפסיק יפסיק. אני לא מעוניין בשום קוצב..."

מנהל המחלקה עשה קצת רעש וניסה להבהיל. לבסוף הוציא חוות דעת שאבי אינו כשיר לקבל החלטה וביקש מהילדים למנות אפוטרופוס גוף. לקחתי על עצמי את התפקיד, נסעתי לבית המשפט עם מסמכים רפואיים ועם חתימות של שאר האחים ומילאתי טפסים שהוחתמו על ידי שופט.

שילמתי 480 ש"ח ועודג כמה שקלים למתמחה בעריכת דין שיושב בבית המשפט, קיבלתי את צו האפוטרופוסות וחזרתי לבית החולים.

מנהל המחלקה שאל אותי מה אנחנו מתכוונים לעשות ואמרתי לו שמבחינתי אנחנו לא מעוניינים בהשתלת הקוצב.

מיותר לציין שכל השיחות עם מנהל המחלקה היו באווירה מאד קשה, מלוות בהפחדות ואיומים.

היום אבא בן 83, חי בבית ומרגיש מצוין - ולא רק שאיננו מצטערים על כך שלא שמענו להמלצת הרופא, אנחנו שמחים שלא עשינו את השטות הזו וגאים בהחלטה של אבא, שהיה חזק ולא נבהל מהמעמד שבו הוא היה ומהאיומים של הרופאים ומהסמכות של מנהל המחלקה. הוא הרוויח עוד שלוש שנים (בינתיים..), בלי להיות תלוי ובלי גופים זרים מושתלים בגופו, ויותר מזה, מי יודע אם הוא לא היה נפגע במהלך ההשתלה עצמה, מה שעלול לקרות בכל טיפול פולשני...

עכשיו... 

איזה מזל שהם לא מוציאים צו בית משפט על כל מה שהם מחליטים שצריך לעשות...